אחד הדברים המהותיים שהאדם אינו סובל זו התנשאות.
אנשים מוכנים לקבל ביקורת בונה, אנשים מוכנים לקבל את העובדה שיש כאלו החולקים עליהם, אנשים מוכנים לפעמים לוותר ולהתפשר גם על דברים יקרים וחשובים להם- אבל אנשים אינם מוכנים לסבול התנשאות עליהם.
בסלנג העברי, מלווה בתנועת היד המתאימה, אנחנו אומרים – 'למה מי אתה?' –'למה מי אתה שתגיד לי מה לעשות?' 'למה מי אתה שתתנשא עליי?'.
אנחנו שונים. פרצופינו שונים, דעותינו שונות, כישרונותינו שונים, שאיפותינו שונות, ערכינו שונים ואמונותינו שונות, ועם כל זה חביב אדם שנברא בצלם. כל אדם. ואין זכות לאף ברוא בצלם להתנשא ולו במשהו קטן על מישהו אחר. להתנשא על מישהו זה להתנשא על בנו של הקב"ה, ולהתנשא על בנו של הקב"ה- זה להתנשא על הבורא בעצמו, וכאילו לומר לו- אני יותר טוב מבניך- ואת זה אין הדעת סובלת.
זכותו של קורח לחלוק אל משה רבינו במדבר, ולטעון את טענותיו, שיתכן ובחלק מהן יש ממש. את הטענות הללו צריך לברר באופן רציני ומכובד.
לא זכותו של קורח לקחת את המחלוקת ואת הדיון לטענה אישית ומניפולטיבית- 'וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ', ועוד לטעון אותה כנגד האדם היחיד שאלוקים מעיד עליו- 'וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה'.
גם לחילוקי דעות, ולזכות הבעת הדעה והמחלוקת יש גבול וקו אדום. והקו הזה עובר במקום שבו המחלוקת היא לגופו של ענין, לשם שמים, ולצורך בירור האמת, לבין המקום שהמחלוקת היא לגופו של אדם, מלווה בפופוליזם ודמגוגיה, נועדת לצורך שיסוי, פילוג, וצבירת כוח וכבוד, והיא באה ממקום של התנשאות.
אסור לנו לתת למחלוקות הנוקבות בחברה הישראלית לבוא ממקום של התנשאות- מי טוב יותר, מי יהודי יותר, מי תורם יותר, מי ציוני יותר, מי ישראלי יותר, וכן הלאה. מחלוקת שכזו שתכליתה להוכיח מי יותר טוב ואחריתה התנשאות לא תוביל לשום מקום טוב או תוצאה חיובית לחברה הישראלית.
המחלוקת צריכה לבוא ממקום של כבוד, הערכה, וניסיון להבין, ומתוך שאיפה לברר את הצדק והאמת, ותוך חיפוש המשותף והמאחד, וניסיון להגדיר יעד וחזון משותפים, זו מחלוקת שהיא לשם שמים, וכשהיא באה ממקום של כבוד- היא גם תהיה מקור להפריה הדדית, להעשרה ולהעצמה.
בימים של מחלוקות נוקבות, כדאי לקרוא ולהאזין למילים המתוקות של עוזי חיטמן ז"ל, שבסגנונו הייחודי מדבר על שותפות ונשיאה יחד בעול, על אלו שנכנסים יחד תחת האלונקה ויוצא כנגד ההתנשאות:
'גם אני נולדתי בארץ הזאת, והלכתי לאורכה ולרוחבה
גם אבי חלם על הארץ הזאת, הרבה שנים לפני שהוא בא
גם אני ניגנתי בארץ הזאת, שירים שנבטו מאדמתה
גם אני הגנתי על הארץ הזאת, אם הסכמתי או לא הלכתי אתה,
אך יש כאלה שלוקחים, מונופול על החכמה,
הם יודעים יותר טוב ממני, הם יודעים יותר טוב ממך
מה טוב בשבילי מה טוב בשבילך'.
(קרח תשפ"א)