בליעת קורח ועדתו באדמה: נס או רעש חזק?

כידוע, עונשם של קורח ועדתו היה פעירת האדמה ובליעתם עם רכושם בתוכה. הפרשנים חלוקים בדעתם האם מדובר בעונש שניתן להסביר באופן ניסי או ריאלי. הפירוש התולה את הדבר בנס תואם למאמר במשנה ש"פי הארץ" נמנה בין עשרת הדברים שנבראו בערב השבת בין השמשות (אבות ה, ו). גישה זו מסתמכת על המילים "בְּרִיאָה יִבְרָא", כלומר בהיווצרות תופעה חדשה שלא הייתה כמותה. ההנחה היא שלא מוכרת לנו בימינו תופעת טבע שהאדמה, כביכול פוערת את פיה וסוגרת אותה,  מבלי להותיר סימן. כך סבר רמב"ן שהתנגד לפירוש אבן עזרא שמדובר ברעידת אדמה קשה (טז, ל).

הדעה המבקשת לתאר את עונשם של קורח ועדתו עם רעידת אדמה קשה מבוססת על כך שזה אסון הטבע המתאים ביותר לתיאור המקראי הקשור לבקיעת האדמה ולתוצאות הקשות שהוא גורם לנזק רב לנפש ולרכוש. מדובר בתופעה גיאולוגית שכיחה, הנוצרת מחיכוך לוחות טקטוניים היוצרים לחץ רב והשתחררות האנרגיה גורמת להרעדת פני האדמה וליצירת בקיעים בה: "וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם". רעידות בעוצמות הגדולות ביותר יכולות להרוס בתים עד יסוד ולעיתים כפרים שלמים נמחקים, כאשר אנשים ורכושם נקברים מתחת להריסות.

הסבר זה יכול להיתמך  במילים "נסו לקולם". רעידת אדמה בעוצמה רבה נקראת לעיתים בשם "רעש אדמה", בשל  שאון הרעימות (כקול רעם) הנשמעות במהלך האירוע. פעמים שהרעש מתואר כהמיית רוח, כמשאית החולפת במהירות או כפגז נופל. זאת, מעבר לרעש הנובע מזעזוע כלים ורהיטים הנמצאים בחלל הבית. הרעש הוא ביטוי ל"קול ה'" (תהלים כט). מכל מקום, גם לפי ההסבר שמדובר ברעש אדמה, מדובר באירוע בעל עוצמה שאינה רגילה; במוקד הרעש נפערו בקיעים גדולים ביותר שלתוכם נפלו האנשים. סדרה של רעשי משנה עוצמתיים נוספים גרמו ל"סגירת" הבקעים ולהיעלמותה של עדת החוטאים.

תיעוד של מאות אירועים של רעידות אדמה קיימים במקורות מכל התקופות ההיסטוריות. גם בממצא הארכיאולוגי ניתן לראות את אותותיהן של רעידות האדמה. רעשי האדמה נזכרו פעמים אחדות במקרא. למשל בדימוי בעוצמתו של ה': "הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד" (תהילים קד לב). כמו בפרשתנו, רעידת האדמה מובאת כעונש של תושבי הארץ על פשעיהם (השוו: ישעיהו כד, יח-כ).

רעש האדמה בימי המלך עוזיהו (עמוס א, א) היה אחד המחרידים וההרסניים ביותר שהתחולל בארץ ישראל בתקופת המקרא. רישומו העמוק הותיר את אותותיו בזיכרון הדורות הבאים. זה הרקע לנבואת זכריה על רעש אדמה שיהיה באחרית הימים ויגרום לבקיעת הר הזיתים:

"וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ-נֶגְבָּה. וְנַסְתֶּם גֵּיא-הָרַי כִּי-יַגִּיעַ גֵּי-הָרִים אֶל-אָצַל וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה" (זכריה יד, ד-ה; השוו ליחזקאל לח, יט).

יש כאן תיאור של היווצרות שבר, כתוצאה מתזוזה אופקית, שבה חלק אחד נע צפונה והשני דרומה. זאת, בדומה לתזוזת הלוחות בבקע הירדן שעד ימינו מהווה מוקד לפעילות טקטונית. קשה להתעלם מהתיאור המזכיר את בקיעת הארץ ואת המנוסה כפי שמופיע בסיפור קורח ועדתו. יתירה מזאת, לפי פרשנים רבים, את המילה "ונסתם" הראשונה יש לנקד ונִסְתַם, כלומר כתוצאה מעוצמת הרעש התמוטטו ההרים וסתמו וכסו את הגיא. יש הסבורים שכתוצאה מהרעש נסדקו קירות המקדש "וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים מִקּוֹל הַקּוֹרֵא וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן" (ישעיהו ו, ד). יתכן שבשל כך נדרש לעשות תיקונים במקדש, כמו "בדק הבית" בימי יאשיהו (דה"ב לד, י).

מדרש ילקוט שמעוני לומד מהפסוק בזכריה על הדמיון בין קורח ועדתו שביקשו כהונה לעצמם בדומה לעוזיהו שביקש להקטיר קטורת, למרות שאינו כוהן. כך גם עונשו של עוזיהו היה דומה:  "והארץ פתחה פיה לבלעו". יתירה מזאת, קורח ועדותו פעלו בהשראת רוח המרגלים שהוציאו את דיבת הארץ רעה ומאסו בארץ חמדה. אולם הם הגדילו בעוז חוצפתם:" וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה! הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ… לֹא נַעֲלֶה!" (במדבר טז, יב-יד). והנה כאן המורדים הפכו את היוצרות והפכו את מצרים לארץ זבת חלב ודבש – את הארץ הטמאה הפכו לארץ קדושה. צמד המילים "לֹא נַעֲלֶה!" מקבלות כאן משמעות נוספת, של סירוב לעלות לארץ חמדה ולשבוע מטובה בקדושה ובטהרה. מי שסבור שארץ ישראל היא "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" (במדבר יג, לב) וטוען כלפי משה שהעלנו אותם ממצרים "לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר" – ייענש בדיבתו. אדמת המדבר תפער את פיה ותאכל אותו: "וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת-פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה… וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ… וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת" (במדבר טז לא-לה).

(קרח תשפ"א)