הרב ירחם שמשוביץ (ישיבת חורב, ירושלים)
ספר במדבר היה יכול להקרא ספר המשברים. הוא מרכז את מכלול הבעיות שעם ישראל צריך להתמודד איתן בדרכו לארץ ישראל. ובעוד שהבעיות שהופיעו עד עתה, האספסוף וקברות התאוה, המרגלים, קרח ועדתו, היו בעיות פנימיות, מפרשת חוקת והלאה מתחילות להופיע בעיקר בעיות חיצוניות, זאת אומרת בעיות עם העולם הסובב את ישראל ומתנגד אליו. הענין הזה מתחיל להגלות בפועל עם סירובו של אדום לתת לישראל לעבור בגבולו וכן עם מלחמות עוג מלך הבשן וסיחון מלך חשבון.
לכן יש לשאול למה פרשת פרה אדומה, השייכת כידוע על פי ענינה לנושאי טומאה וטהרה אשר מקומם הטבעי הוא בספר ויקרא מובאת בפרשה זאת, ולא עוד אלא שהיא פותחת את הפרשה וגם נותנת לה את שמה, רק שבמקום להיקרא פרשת פרה היא נקראת פרשת חקת. ומכאן שיש למעשה שתי שאלות בשאלה: הראשונה כפי שאמרנו למה פותחת פרשה זו את המסכת של ההתמודדות עם האויב החיצוני, ולמה יש פתיחה לפתיחה המגדירה את ענין הפרה האדומה לא סתם כחוקה אלא כחוקת התורה עליה אמר שלמה המלך ע"ה "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".
פירושו של רש"י בא לתרץ את שתי הקושיות כאחת: "לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לאמור מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה: גזירה היא מלפני, אינך רשאי להרהר אחריה". במילים אחרות, ברור הוא שכוונתו של רש"י היא להסביר את מהות ותוקף התנגדותם של אומות העולם לישראל, והשטן בראשם. גם ברור שהתשובה "אינך רשאי להרהר אחריה" אינה באה כלל כהתראה לישראל שלא לחפש את טעם המצוה בטענה שמדובר בגזירה שרירותית חלילה. היא כולה מכוונת אל השטן ואביזרייהו כדי להשתיקם ולהציל את ישראל מהתקפתם. כבר הרווחנו מזה את עצם העובדה שסדרת הפרשיות המתארות את ההתמודדות עם הגוים על סף כניסתנו לארצנו בצדק פותחת עם פרשה זו; בגלל שמבין כל מצות התורה היא המצוה המעוררת את הרהורם של הגוים הדורשים מישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה. וכבדרך אגב, כביכול, גם הרווחנו הגדרה של מושג החוקה. ישנם אכן חוקים ומשפטים. אבל חוקה היא היסוד העיוני המופשט שעליו מושתתות ובנויות המצות למיניהן. כגון כלל שממנו פרטים מסתעפים. והכלל של התורה הוא שהאדם יכול להגיע אל הקדושה דרך הטהרה. שהמאמץ של האדם מניב פירות. שהכל תלוי ברצונו ושאם הוא באמת רוצה, אז זוכה הוא לסיעתא דשמיא. זה מה שהשטן ואומות העולם אינם מקבלים. מבחינתם, חוקת התורה היא "אשר צוה ד' לאמור". זו סתם גזירה מן השמים, אין לזה טעם וזה גם בלתי אפשרי. על כן עונים להם "אם חוקה זו גזירה כפי שאתם טוענים, אז אין להרהר אחריה!"
ובעצם, אכן יש כאן, צד של "גזירה": אשר צוה ד' לאמור: דבר אל בני ישראל. זאת היא חוקת התורה, היינו שאם רוצים לדעת מה הוא ציוויו של הקב"ה, צריך לשאול את ישראל, לבקש מישראל. אפשר לומר שאומות העולם רוצים לראות בחוקה גזירה כדי שתהיה להם עילה לומר שגם בחירתם של ישראל היא ללא טעם וסיבה. אולם התורה מספרת את אשר קרה מאז אדם הראשון ואיך דור אחר דור היו נכשלים והולכים עד שבא אברהם אבינו. התורה מספרת שהקב"ה בחר בישראל כי ישראל בחר להענות לתוכניתו של הקב"ה – יען אשר שמע אברהם בקולי. נכון הוא שתפקוד החיים יוצר פסולת. והפסולת היא טמאה, אבל עיקרו של האדם הוא בצד החיים והחיים הם טהורים. אפרה של הפרה האדומה – היינו הסיבה שבשבילה ההיטהרות מטומאת המיתה צריך להיעשות לפי מה שהתורה אומרת, או יותר נכון הסיבה שבשבילה התורה אומרת שככה צריך להיות תהליך ההיטהרות קשור לענין של חטא העגל. יש סיבות. ואת הסיבתיות הזאת חייבים ללמוד. זה מורכב וייתכן שאין אנו מסוגלים לתפוס ביחד את כל החוטים, לעמוד על כל הפרטים כדי להבין את הענין על בוריו. אבל אין זה משנה את יסוד הדבר. אין כאן גזירה שרירותית אלא למי שרוצה לראות דוקא רק חלק מן המציאות.
נכון שיש כשלונות, אבל אין זה סותר את הכלל שמגלה רבי אלקסנדרי בתפילתו: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומאי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכויות. לכן אנו זקוקים לסיעתא דשמיא כדי להתגבר עליהם; יש עיכוב פנימי ועיכוב חיצוני, יצר הרע מבפנים ומבחוץ, שטן פנימי וחיצוני. אחד מתנגד לאדם הפרטי ואחד מתנגד לכלל כולו. אבל מבחינת היסוד של שיעבוד מלכויות יציאת מצרים כבר לימדה אותנו שניתן להשתחרר ממנו וזה יסוד אמונתנו בגאולה הקרובה כי ד' גאל ישראל בעבר, הוא גואל ישראל בהוה והוא יגאל אותנו בקרוב. ומבחינת היסוד של היצר הרע המתגבר עלינו בכל יום כבר נאמר "בראתי יצר הרע – בראתי לו תורה תבלין, המאפשרת לשעבד את היצר הרע לרצון הטוב, כי זאת חוקת התורה. זה סוד גלוי באמונת ישראל שאחדותו של השם מורה על כך שניתן להפוך את הטמא לטהור: כי מי יתן טהור מטמא – לא אחד?
(חקת תשפ"א)
