בין חקיקה אלוקית לחקיקה אנושית

פרשת השבוע מפגישה אותנו עם אחת המצוות 'הסתומות' בתורה, מצוות 'פרה אדומה'. מצווה שביסודה עומד מנגנון 'תמוה', בעולם מושגים של טומאה וטהרה, באמצעותו עובר הטמא תהליך של טרנספורמציה. תהליך, פולחן דתי שמתבצע באמצעות פרה אדומה.

מצוות פרה אדומה אינה מתיישבת עם התבונה אנושית. כך למשל מביא רש"י: "שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצווה הזה ומה טעם יש בה". ולכן, על מצווה זו דורשים חז"ל וכך מביא רש"י בפירושו "חוקה, גזירה היא מלפניי ואין לך רשות להרהר אחריה". לא כאן המקום להיכנס לאחת החידות הסתומות עליה הכריז שלמה המלך "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". בפשטות נניח את העיקרון של הנביא ישעיה, אשר בבואו לשרטט את הפער בין התבונה האנושית לחכמה האלוקית, מנסח זאת בצורה הבאה: "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכיי נאום ה'".

מכאן המקום לפתוח צהר לדרכו של המחוקק. האם מחוקק יכול להניח לחוקק חוקים 'סתומים' כאלו שאינם מתיישבים עם השכל הישר, הסברא וההגיון הבריא, או האם בכוחו גם לחוקק חוקים נעדרי תכלית ראויה שמחייבת את קביעת הנורמה.

ההמלצה שמונחת לפתחו של האדם בספר משלי, מניחה את העקרון לפיו "בוטח בליבו הוא כסיל, והולך בחכמה הוא ימלט". עצתו של שלמה המלך לאדם התבוני היא להניח את הרגש בצד וליתן עדיפות לחכמה. אמנם אין לבטל כליל את הרגש וחכמה נטולת רגש יכולה להוביל לאסון, אולם באמצעות תבונת השכל ניתן להגיע אל תכלית רצויה.

עקרון זה מצא לו את דרכו אל חיבורו ההלכתי של ר' יוסף קארו בקודקס 'שולחן ערוך' שקבע: "חייב אדם לשום עיניו ולבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו". דברים אלו, שעל האדם להניח נר לרגליו באורחות חייו הפרטיים, מקבלים משנה תוקף כשמדובר בהנהגה ציבורית ובנבחרי ציבור. כך למשל, רב סעדיה גאון, מניח את יסודות ההנהגה והשליטה בהתנהגות תבונית, ובלשונו: "השליטה בעולם אינה מתקיימת אלא בחכמה". את הפסוק בשיר השירים 'אל גינת אגוז ירדתי' מפרש המדרש כמשל המופנה אל נבחרי הציבור. וכך משמיענו המדרש: "אל גינת אגוז, אמר ריש לקיש מה אגוז זה חלק דתנינן ר' שמעון אומר אף בחלקי אגוזים, וכל מי שעולה לראשו ואינו נותן דעתו היאך יעלה הוא נופל ומת ונוטל שלו מן האגוז, כך כל מי שהוא מנהיג שררה על הציבור בישראל ואינו נותן דעתו היאך הוא מנהיג את ישראל, סוף שהוא נופל ונוטל שלו מתחת ידיהם".

מנהיג ציבור שאינו נותן דעתו למדרון חלקלק אפשרי, יכול למצוא עצמו נופל ממעמדו, יכול למצוא עצמו שהנהגותיו, חוקיו והנורמות שהוא קבע כלל אינם מיושמים. ומכאן קצרה הדרך אל איבוד מעמדו ותפקידו.

עצה טובה מניח ר' אליעזר פאפו, בספרו 'פלא יועץ' לכל מי שמבקש לשמר את מעמדו ולבצרו בקרב שולחיו. וכך הוא מציע: "לפי חכמת ההנהגה כך יהיה תיקון העיר ושלומה". והרש"ר הירש מורה למי שמבקש להיכנס בעול השירות הציבורי את הדברים הבאים: "אם העדה תקראהו לקבל איזה משרה בהנהגת העדה, אזי עליו לנהל את ענייניה בהשכל ודעת באמת ואמונה ולהשתדל תמיד כי תוסיף אומץ וחיל".

האפשרות לחוקק נורמה נשגבה מבינתו של האדם באופן שמכריזים עליה לא רק שאין טעם באיתור תבונתה, אלא אין לך רשות להרהר אחריה, מסורה רק לדרכי ההנהגה האלוקיים. האדם בכלל ונבחרי הציבור בפרט אינם יכולים להתנהל בצורה שאינה תבונית. הדברים מקבלים משנה תוקף במגרש הציבורי בו קיים משקל לנורמות שיתיישבו על השכל הישר.

(חוקת תשפ"א)