עו"ד דוד קורצווייל
המשנה (פסחים סד, ע"א) מתארת את אופן שחיטת קרבן הפסח בבית המקדש. אם תמהנו הכיצד יכול היה כל הציבור להיכנס בו זמנית לַעֲזָרָה לשחיטת הפסח, הבהירה לנו המשנה כי הדבר נעשה בשלושה סבבים. דלתות העזרה נפתחו, כל מי שהצליח להיכנס עד לסגירתן נכלל בסבב הראשון, וכן הלאה פעמיים נוספות. כך עלה בידי הכול להיכנס לעזרה. המכילתא מסבירה ששלושת הסבבים הללו אינם תוצאה מקרית הנובעת ממספר המשתתפים, אלא זהו דין מיוחד שהפסח חייב להישחט בשלושה סבבים. גם אילו היו חמישים איש בלבד, היה עליהם להתחלק לשלושה סבבים, וכך נפסק להלכה.
התוספתא מספרת לנו כי בני הסבב השלישי נקראו "כת עצלנית". דבר זה תמוה עד מאוד! אם ההלכה מחייבת שתהיינה שלוש כתות, כיצד אפשר לבוא בתלונות ולכנות את הסבב השלישי בשם המגונה "כת עצלנית"? הרי גם במצב ההלכתי האידילי שכולם זריזים, עדיין חייבת להיות כת שלישית?! את זאת שואלת הגמרא, ועל כן מסתפקת, שמא לא ראוי היה לכנות את בני הסבב השלישי "כת עצלנית"?
אך הגמרא מפתיעה בתשובתה ומצדיקה את כינוי חברי הסבב השלישי "כת עצלנית". היא מסבירה כי למרות החובה לקיומם של שלושה סבבים, עדיין היה על אנשי הסבב השלישי להזדרז ולהימנות עם הסבבים הקודמים. כאמור, עמדה זאת אינה ברורה דיה, ואף תמוהה, לאור קיומה של חובה הלכתית לקיים סבב שלישי. הכיצד אם כן, ניתן לגנות מי שבמעשיו מקיים דרישה הלכתית?!
נראה כי התשובה לכך היא שאנו חיים בשתי מערכות חיים מקבילות – חיים פרטיים וחיים ציבוריים. לאדם הפרטי יש חובות וזכויות, וכך לציבור כציבור ישנן חובות וזכויות ציבוריות. לעיתים נוח לאדם לנמק מחדלים והתחמקויות של עצמו, תוך הישענות על נימוקים שהם מהתחום הציבורי. לדוגמא, לעיתים שומעים אנו אמירות של חרדים המנמקים את אי התגייסותם לצבא בכך ש"ממילא אילו כולנו היינו מתגייסים, לא היה לצבא מה לעשות איתנו". דוגמא נוספת, מפגינים בעת הקורונה, המפרים את כללי הסגר, מנמקים זאת בהצלת הדמוקרטיה ובהגנה על שלטון החוק.
בעצם הצדקת הכינוי "כת עצלנית", מלמדים אותנו חז"ל פרק באתיקה של היחיד. הם מבהירים לנו כי אַל לו ליחיד לנמק מחדלים או אי מילוי חובות של עצמו בטענות מהתחום הציבורי. הדאגה לקיום שלושה סבבים של שוחטי קרבן הפסח היא דאגה המוטלת על הציבור. היא איננה עניינו של הפרט. מאידך גיסא, על הפרט מוטלת החובה של "זריזים מקדימים במצוות". לכן, יחיד שלא מילא את חובתו להזדרז במצוות הפסח ולהימנות עם הסבבים הראשונים, אינו יכול לנופף להגנתו בכלל ההלכתי שלפיו ישנה דרישה לשלושה סבבים. דרישה זאת איננה מכוונת אליו, וממילא איננה אמורה להצדיק מחדלים שלו. לכן אין סתירה בין הכלל ההלכתי הציבורי בדבר חובת קיומם של שלושה סבבים, לבין הביקורת על הפרט על כך שלא הזדרז להיכלל בסבבים הראשונים.
בסוגיה זאת לימדונו חז"ל כי נימוקים מאקרו-ציבוריים אינם משחררים את הפרט מחובותיו. גם מי שיפעל באצטלה של פעילות למען הציבור, יישפט בסופו של יום בסטנדרטים של אדם פרטי. שכן, הכסות הציבורית איננה ממלטת את האדם מחובות אתיות אישיות.
kur@netvision.net.il
