מכירים את מחלת ה'תרימו'?

אני מודה, לא התחברתי לקונספט, אבל בתוך עמי אני חיה ומבלי שארצה ולמרות הזלזול הראשוני – נדבקתי אף אני במחלת ה"תרימו"

בעת האחרונה בקרב הישראלים, לרוב הצעירים, היפים והפחות, השתרש לו מושג שאין לי מושג אם הוא פועל, ציווי או תיאור מצב.

"תרימו" – 'יאללה, להרים, נו, למה אתם לא מרימים?' וכיוצא בזאת.

אני מודה, לא התחברתי לקונספט, אבל בתוך עמי אני חיה ומבלי שארצה ולמרות הזלזול הראשוני – נדבקתי אף אני במחלת ה"תרימו".

(פירוש רש"י למתחילים: תרימו= תעודדו, תפרגנו, תעשו שמח, תרימו את מצב הרוח).

השבוע בפרשת דברים מספרים לנו שוב על פרשת המרגלים. בימי המדבר חטאו ישראל מספר פעמים אבל חטא המרגלים נחשב החטא הגדול מכולם, בגללו נגזר עליהם להסתובב 40 שנה במדבר בלי מזגן, בלי רכב, בלי תנאים.

תכלס', אלוקים יכל להכניס אותם לארץ תוך שנתיים, אבל אחרי שחזרו המרגלים מה"טור דה ישראל" הם לא כינסו ישיבת דירקטוריון עם משה, אלא פתחו שולחן עם העם ופשוט הפחידו אותם.

המרגלים ביאסו את העם והוציאו להם את כל הרוח מהמפרשים, כל שביב תקווה ואמונה נמחק וכל מה שבני ישראל רצו זה לחזור למצרים כאלו אמנזיה רגעית תקפה אותם והם לא זכרו את כל הסבל שסבלו שם.

בקיצור, אם נחזור לפתיח הסמנטי, המרגלים "הורידו" לעם, דיכאו אותם.

תמיד נטיתי לחשוב ש"חטא העגל" היה נורא ואיום יותר מכל חטא, אך מסתבר שטעיתי. וכשעצרתי וחשבתי על זה, הבנתי כמה הגיון יש בכך וכמה חמורים מעשיהם של המרגלים.

כשבן אדם נמצא במצב נפשי מעורער, בחרדה, בתהיות, בפחד, יש אחריות לבן אדם שמולו, לזה שבא לשוחח אתו. במילה אחת, בחיבוק, בחיוך, במבט שאומר "יהיה בסדר, רק תאמין" הוא יכול לעודד אותו, להרגיע, להרים אותו ממקומו ולהכניס בו תקווה וכח. ובמילה אחת הוא גם יכול לדכא אותו, להוריד אותו נמוך יותר, לסגור אותו.

כמה כח יש במילים!

זאת עוצמה כמעט קיומית.

אז נכון שהיום רושמים ציפרלקס ופרוזאק כאילו אין מחר.

אבל עדיין היכולת להרים בן אדם, להרגיע אותו ולעורר אותו לעשיה, זאת יכולת מבורכת.

כנראה אפילו בגדר מצווה.

כי אם לדכא ולהפחיד ולשאוב החוצה אמונה נחשב כחטא, אז לעורר השראה זאת מצוה.

כשאדם מתעורר ומתמלא שמחה יש בזה חיים, מעיין של שפע ואור.

וכשאדם מדוכא וכבוי יש בזה מעט מן המוות.

לכל המטרות שהגעתי בחיי, לא הייתי מצליחה להגיע לולא היו לי אנשים מעודדים בדרך.

וכשפגשתי כאלו שהיו נוטעים בי ספקנות ורצו לרפות את ידיי מהעשיה והמלחמות, הייתי מתנתקת מהם.

כמה קל לשאוב אנרגיה מבן אדם ולהוריד אותו.

וכמה מופלא החסד שגלום בפירגון ההדדי.

לא סתם הגבר קיבל "עזר כנגדו",

והאשה קיבלה "משהו לרוץ איתו".

מחמאה אמיתית, חיבוק חם, ההרגשה ש"אני אתך" אלו מרכיבים שחסרים בתזונתו של כל אדם.

אנחנו זקוקים האחד לשני בעולם הזה, כדי לרוץ קדימה ולכבוש את "ישראל" שלנו, כל אחד ואדמתו.

אז תלמדו מהמרגלים מה לא לעשות…

ופשוט, יאללה תרימו!!!

(דברים תשפ"א)