לא בושה להיות פרימיטיביים

לא כל הנוצץ זהב הוא, ולא כל מה שנראה מתקדם ונאור – הוא באמת כזה

קשה להתמודד מול מי שנתפס כסוס המנצח. אחד הקשיים המרכזיים בהתמודדות העכשווית שלנו מול קלקולי התרבות הזרה הוא התחושה שמדובר ב"קדמה". כביכול העולם מתקדם כל הזמן מבחינה תרבותית ומוסרית, ואם כן המגמות הנוכחיות מבטאות שלב חדש ומוצלח יותר בתולדות האנושות, והן כאן כדי להישאר לעולם. אז אם זו ה"קדמה", מי רוצה להישאר מאחור ולהיחשב מיושן ופרימיטיבי? מכאן מתעורר הדחף להשתלב בגל ולהתאים את עצמנו אליו.

אבל, כיהודים – יש לנו את האפשרות להסתכל על המציאות מנקודת מבט של 3300 שנה, ולזכור שהרבה גלים כבר עלו ונפלו, הרבה תפיסות והשקפות קמו וקרסו, ודברים שנראו כמו שיא הקדמה והנאורות – נחשבים היום לחשוכים ומיושנים.

קחו למשל את העבודה הזרה. קשה לנו לדמיין מציאות שבה במשך אלפי שנים היתה זו התשתית התרבותית והרעיונית של האנושות כולה. כל הממלכות, כל האימפריות הגדולות, היו בנויות על האמונה באלילים, שהתבטאה במקדשי ענק, פסלים אדירים וטקסים רבי רושם. כמה קשה היה לדבוק באמונת הייחוד כאשר כל העולם עומד מהעבר השני! והנה בסופו של דבר קרסו וחלפו כמעט כל האלילים, ורוב האנושות אימצה אמונה מונותאיסטית, טרנסצנדנטית ומופשטת יותר, כמו ביהדות. רק במדינות עולם שלישי נשארה אלילות בסגנון הישן, וגם היא פחות פראית ומרכזית היום מבעבר.

די בדוגמא הזו כדי להמחיש לנו שלא כל הנוצץ זהב הוא, ולא כל מה שנראה מתקדם ונאור – הוא באמת כזה. מכך אנחנו יכולים ללמוד בגזירה שווה על רעיונות מעוותים למיניהם שרווחים בימינו. גם אם לזמן מה הם פורחים ומתפשטים בעולם, אין זה אומר שהם מייצגים את העתיד החדש של האנושות. לא צריך להרחיק לעולם העתיק כדי לזכור מה עלה בגורלו של הקומוניזם והבטחות העולם החדש שלו. עלינו לזכור את הכתוב בתהלים: "ויציצו כל פועלי אוון – להשמדם עדי עד". יש מציאות שבה הרוע ופועלי האוון פורחים וגדלים, אבל זהו רק מצב זמני שבסופו הם יישמדו לעד.

כאשר הגוף עובר תהליך החלמה, הוא פולט מתוכו רעלים וזיהומים שונים. אנחנו נמצאים היום במצב שבו רעלים רוחניים רבים כאלה נפלטים החוצה. כל מה שצריך הוא אורך רוח ואמונה שגם סופם לחלוף, ואילו היהדות תישאר לנצח.

(עקב תשפ"א)