ליאת שוקרוןסדרת חינוך – זרמי החינוך ששוברים את כל המוסכמות. הילדים מרכיבים לעצמם את מערכת הלימודים ובוחרים את המורים, נציגי התלמידים מחליטים אם תהיה תלבושת בית ספרית ומהם כללי ההתנהגות בבית ספר, וגם מנהל בית הספר 'עלול' לעלות למשפט בבית הדין הבית ספרי – החינוך הדמוקרטי צובר תאוצה. כתבה שלישית בסדרה
לצד עגבניות השרי, הטפטפות והדיסק-און-קי – ישראל יכולה להתגאות בייסוד זרם החינוך הדמוקרטי, שברוח עקרונותיו פרוסים כיום מעל ל-3,000 בתי ספר דמוקרטיים ב-70 מדינות ברחבי העולם, מתוכם כ-40 בתי ספר בישראל.
את בית הספר הדמוקרטי הראשון בעולם, שנוסד ב-1987 בחדרה, הקים ד"ר יעקב הכט, מנכ"ל ערי חינוך, מייסד רשת החינוך הדמוקרטי ומחבר הספר 'חינוך דמוקרטי סיפור עם התחלה'. הוא מסביר ל"שבתון" את הלך הרוח שמאחורי החינוך הדמוקרטי: "היום יותר ויותר מדינות רוצות לקרוא לעצמן דמוקרטיות, אבל בפועל הן אימצו את שיטות החינוך הישנות שהחלו כשהמדינות לא היו דמוקרטיות. במערכת חינוך רגילה מאמנים את הילד לעשות מה שהמבוגר אומר לו לעשות; הוא נכנס לכיתה א', אומרים לו מה ואיך לעשות ובודקים אם הוא עשה את זה, וככה עד כיתה י"ב. במשך זמן רב מאמנים אותו לתהליכי צייתנות שהתאימו לתקופה של מדינות לא דמוקרטיות ולשוק העבודה הישן של המהפכה התעשייתית. היום גם בהיבט של תעסוקה, אנחנו מחפשים יצירתיות, יזמות, ראש גדול וחשיבה מחוץ לקופסא ובית ספר צריך להתחבר לאיך עושים את זה.
"החלק השני שחשוב זה איך יוצרים במערכת החינוך אזרח דמוקרט שרוצה להשפיע ומבין שזכותו להשפיע על מה שקורה בחברה, אזרח שמבין שזכויות אדם חשובות לו ולאנשים שסביבו".
בבסיס החינוך הדמוקרטי ערכי הזכות של האדם לכבוד, לשוויון ולחופש הבחירה. כדי לעודד את חופש הביטוי וחופש הבחירה, 'כוחו' של המנהל בהחלטות על הלך הרוח ואופיו של בית הספר – עובר לקהילת בית הספר וזהה לכוחם של צוותי ההוראה, התלמידים וההורים. ההחלטות בבתי הספר הדמוקרטיים מתקבלות בפרלמנט/אסיפה, מפגש שבועי שבו נוכחים תלמידים, הורים ונציגי צוות בית הספר ושם נקבעים חוקי בית הספר, במסגרת חוקי המדינה ומשרד החינוך כמובן. ישנה ועדה שאחראית על ביצוע ההחלטות שהתקבלו, וועדת גישור שעושה תהליכי גישור במידת הצורך, וועדת שיפוט שבוחנת הפרות של חוקי בית הספר, בית דין ידידותי בדומה לזה שהיה בבית ספרו של יאנוש קורצ'ק, שם שופטים הילדים מקרים שעולים למשפט – וכולם, מגדול ועד קטן – שפיטים.
איזה החלטות מתקבלות בפרלמנט?
ד"ר הכט: "כל סוגי ההחלטות שמתקבלות בכל בית ספר, שלרוב קובעים לגביהן המנהל או צוות הניהול. משאלות כמו אם יש תלבושת או אין ובאיזה צבע התלבושת, ועד מה תקציב בית הספר ובמה יושקע, איזה מקצועות יהיו השנה מעבר למקצועות החובה, מהם כללי המשחק בחצר, איך מתנהגים בסיטואציות שונות, וכדומה. הפרלמנט עובד פעם בשבוע ויש בו הרבה עבודה כדי שהחוקים יהיו ברורים לכל".
במערכת חינוך רגילה מאמנים את הילד לעשות מה שהמבוגר אומר לו לעשות; במשך זמן רב מאמנים אותו לתהליכי צייתנות שהתאימו לתקופה של מדינות לא דמוקרטיות
הילד בוחר מה ללמוד
מבחינת הלימודים בבית הספר, בשונה משאר זרמי החינוך האלטרנטיביים, הלמידה נעשית בכיתה ובאופן פרונטלי, כשמתודות ההוראה הן כמו בחינוך המסורתי. אבל, הדמיון לחינוך המסורתי נגמר בערך פה.
"כמו בדמוקרטיה אנחנו מאמינים שבני האדם שונים, וזה נפלא, אין לנו צורך שכולם יהיו אותו דבר, אז ברור לנו שכל ילד צריך ללמוד תכנית לימודים שונה – לא יכולה להיות לשני ילדים אותה תכנית לימודים. בבית ספר דמוקרטי כל ילד בוחר לעצמו תכנית לימודים, הוא בוחר מה ללמוד, איך, עם מי, ואיך להעריך את החומר", מתאר ד"ר הכט.
מתוקף כך, לא כל ילד לומד את כל המקצועות, אלא אם בית הספר החליט שיש מקצועות שחובה על כולם ללמוד אותם. בנוסף, בחינוך הדמוקרטי מאמינים בלמידת עומק, שדרכה מגיעים ליתר המקצועות: "לא משנה מה תבחר ללמוד, ברגע שתלמד את זה בצורה רצינית, מהר מאוד תצטרך להגיע לאנגלית, פיזיקה, כימיה ומתמטיקה", ד"ר הכט מסביר.
מכיוון שלכל אחד תכנית לימודים שונה, הלמידה במרבית בתי הספר הדמוקרטיים היא רב גילאית – הילדים אינם מחולקים לכיתות לפי שנתונים, השיעורים הם לפי תחומי העניין של הילד. ישנו חונך אישי שמסייע לילד לבנות את המערכת שייחודית לו, כשההחלטה היא של הילד. גם את החונך האישי הילד בוחר, ועימו מתקיימת קבוצת חונכות, אם תרצו מעין תחליף לשעת חינוך, כשהקבוצה מורכבת מהילדים שבחרו באותו החונך.
ד"ר הכט: "צריך להבין, כל בית ספר דמוקרטי הוא שונה. בכולם מתקיימת קבלת החלטות דמוקרטיות, בחירת תכנית לימודים וחונך אישי ומערכת יחסים דיאלוגית, אבל מאחר והקהילה מקבלת את ההחלטות בעצמה, כולל איך ללמוד ואיך לחלק את הכיתות – יש הרבה וריאציות שונות בין בתי הספר, שמביאות לידי ביטוי את הקהילה".
גם בבתי הספר הדמוקרטיים כמעט ולא יהיו מבחנים, אלא הערכה דיאלוגית, שיח קרוב בין המורה לתלמיד. רק לקראת מבחני הבגרות התלמידים שהחליטו לגשת לבגרות מתאמנים בלגשת למבחן.
בכל בתי הספר יש מקצועות ליבה, ומי שרוצה יכול לגשת לבגרות יכול, למרות שבחינוך הדמוקרטי לא תופסים מהבגרות יותר מדי… "הרי כמעט כל מי שנכנס למשרד החינוך כשר רוצה לעשות שינויים בבגרות וחושב שזה לא בדיוק הדבר החשוב ביותר", סבור ד"ר הכט. "בבית ספר דמוקרטי זה לא שמאה אחוז מהילדים רוצים לעשות בגרות, אבל חלקם רוצים, וגם אלה שלא עושים מגיעים לאיכות גבוהה בתחום המומחיות שלהם. אפשר לראות ילדים שרוצים להתעניין באיזה שהוא תחום והם נכנסים לעומק ובונים לעצמם מסלול המשך. הילדים בבית ספר דמוקרטי יודעים מה הם רוצים לעשות כי הם במשך זמן רב שואלים את השאלה – 'מה אני רוצה?', ואם הילד רוצה להיות רופא הוא יודע שחשוב שייגש לבגרויות, ואם הוא רוצה להיות קולנוען הוא צריך תיק עבודות איכותי, ובסיום בית ספר מחליטים ביחד עם איזה תוצר הם רוצים לצאת. יש הרבה שירצו לצאת עם בגרות ויהיו כאלה שיבנו מסלול קצת שונה".
איך משרד החינוך רואה את החינוך הדמוקרטי?
"כשהקמתי את בית הספר הדמוקרטי הראשון בחדרה לפני 34 שנים, הוא היה מהיום הראשון מוכר על ידי משרד החינוך ורשמי. לאחר מכן היו קשיים להקים בתי ספר דמוקרטיים והם נפתחו כמוכרים שאינם רשמיים בניגוד למה שהאמנו שהוא נכון, חלק מזכויות האדם זה שחינוך יהיה פתוח לכולם. במרוצת השנים הובלנו תהליך וכיום רוב בתי הספר הדמוקרטיים מוכרים ורשמיים".
אנחנו היום בעולם של החינוך הדמוקרטי לומדים מהישיבות את נושא החברותא. יש ידע שצריך לשמר; הידע שנוצר בעם היהודי לאורך הדורות של פלורליסטיות למידתית
הדמוקרטים לומדים מהחרדים
כיום קיים גם בית ספר דתי במסלול דמוקרטי, וישנם גם לא מעט בתי ספר דתיים שלא קוראים לעצמם דמוקרטיים אבל מאמצים עקרונות רבים מהשיטה.
ד"ר הכט מתאר שלאחרונה ישנה אפילו התעניינות בקבוצות החרדיות סביב העקרונות הבולטים של החינוך הדמוקרטי.
זה לא נשמע כל כך דומה להשקפה החרדית…
"דווקא כל התחום של למידה בחברותא, של מורים ותלמידים ובכלל, מאוד מתאים למערכת היחסים הדיאלוגית", משיב ד"ר הכט. "אנחנו היום בעולם של החינוך הדמוקרטי לומדים מהישיבות את נושא החברותא. יש המון ידע שמשום מה הולך ומתאדה שצריך לשמר; הידע שנוצר בעם היהודי לאורך הדורות של פלורליסטיות למידתית".
איזה ילדים יוצאים מהחינוך הדמוקרטי?
"עשינו המון מחקרים בנושא. דבר אחד יצא שונה באופן מאוד מוחלט אצל בוגרי החינוך הדמוקרטי. בדקו בני 35, גיל בו רוב אנשים בשיא העבודה שלהם, וגילו ש-70% מהבוגרים עסוקים במעורבות חברתית והתנדבויות בישראל.
"אני עובד בכל העולם – השוני שבין החינוך הדמוקרטי הישראלי למדינות אחרות הוא הישראליות שלנו. עצם זה שיש צבא בגיל 18- יוצר תהליך מאוד חזק. עצם זה שאתה חוגג את החגים, עצם זה שאתה חי את לוח השנה הישראלי – תלמידים מארגנים את הטיולים, מתכננים אותם ומדריכים במהלכם. את ציוני החגים הקהילה בונה יחד. אנחנו חיים כך את הציונות בבתי הספר, במקביל ויחד עם הדמוקרטיה", הוא מסיים.
