איפה לומדים חשבון באמצעות ריקוד?

סדרת חינוך– זרמי החינוך ששוברים את כל המוסכמות: איזו שיטת חינוך בחרו ויליאם וקייט לנסיך ג'ורג' (רמז – מארק צוקרברג וביל גייטס התחנכו על פיה)? באיזו שיטת חינוך לומדים חשבון באמצעות ריקוד? ובאיזו שיטה לא מאמינים שבגרויות זה חשוב? הצצה לחינוך המונטסורי ולחינוך ברוח האנתרופוסופיה – ולדורף. כתבה שניה בסדרה

בוקר, הזמן הכי לחוץ ביום. נגה יהודאי ובעלה ממהרים לעבודה, הפקקים מתחילים להתארך, אבל בן ה-3 בשלו – מתעקש לשחק בדיוק עכשיו בלגו. מה אתם הייתם עושים? מרבית ההורים, בנקודת רתיחה זו, ודאי היו עושים משהו בתווך שבין להסביר בקוצר רוח ש'חייבים לטוס לגן' ובין לסחוב את הילד ולחגור אותו במהירות במושב האוטו. אבל לא כך במשפחת יהודאי, שם מחנכים על פי הגישה המונטסורית.

"כשאנחנו אומרים לילד שאבא ואמא ממהרים לעבודה ואנחנו עוד צריכים לקחת אותו לגן לפני כן – אנחנו מתעסקים בצורך שלנו ולא רואים בכלל את הצורך שלו, אנחנו מתעסקים במה אי אפשר שיקרה – אי אפשר שתשחק עכשיו, ומנמקים לו עשרות סיבות למה הדבר שהוא רוצה לא אפשרי. ברגע שהוא שומע את זה מבחינתו הוא לא יכול לשחק בלגו לעולם", נגה יהודאי, מאמנת הורים המתמחה בחינוך מונטסורי, וגם מיישמת בבית, מתארת. "על פי הגישה המונטסורית אני נותנת לו את המענה בכך שקודם כל ארד לגובה העיניים שלו, כך אני יכולה להיות הרבה יותר אמפטית לצורך שלו, וגם אם הדבר שהוא כרגע רוצה- לשחק בלגו, לא אפשרי – אני אתן לו מענה לצורך שלו; אני כן אסביר לו בקצרה למה כרגע לא נוכל להישאר לשחק בלגו, אבל עיקר השיח שלי יהיה על מה כן אפשר – 'כשנחזור היום מהגן – מה תרצה? שנשחק בלגו או שנרכיב פאזל?' אני נותנת מקום ואופק לצורך שלו לשחק בלגו, פשוט כרגע זה בלתי אפשרי אבל כשנחזור מהגן זה מאוד אפשרי – והוא נרגע".

מה משותף לנסיך ג'ורג', בנם של ויליאם וקייט מארק צוקרברג וביל גייטס (חוץ מההון העצמי)? – כולם התחנכו בחינוך המונטסורי.

שיטת החינוך המונטסורי פותחה על ידי הרופאה מריה מונטסורי לפני מעל ל-100 שנים ומבוססת על מחקרים ותצפיות מרובות. בבסיס השיטה מונח הרעיון לראות את הילד ולכבד אותו ואת הצרכים שלו – עם עצמאות, התנסויות והמון בחירה, בהתאם לשלבי ההתפתחות הטבעיים של הילד.

הכבוד לילד כאדם הוא עיקרון מהותי בחינוך המונטסורי. "אמנם הילד נמוך וצעיר ממני אבל אני מכבדת אותו כמו שאני מכבדת כל אדם. כמו שאני אשאל אדם מבוגר שנכנס אלי הביתה מה הוא רוצה לאכול ואכבד את הדעות שלו – כך גם עם ילדים", נגה מסבירה. "אני לא אבוא ממקום שיודע מה נכון לילד, אלא ממקום שואל ומכבד שרואה את הצורך שלו".

מה תבחר?

עקרון משמעותי נוסף בשיטה הוא טיפוח מיומנות הבחירה, כך שהילדים ילמדו לבחור מתוך הנעה פנימית. כבר מגיל קטן הילדים לומדים לבחור בעצמם – ההורים והצוות החינוכי מקפידים לתת לילד חופש, בתוך הגבולות, באמצעות מתן אפשרויות בחירה רבות.

מה עושים כשהילד רוצה משהו שאינו אפשרי מבחינת ההורים/המסגרת?

נגה: "אם הילד, לדוגמא, מבקש גלידה לקראת ארוחת הערב, וזה לא מתאים מבחינת ההורים, נשים דגש על ה'כן', וניתן אופק מתי כן אפשר לאכול גלידה. נשאל אותו; 'בשבת – תרצה לאכול גלידת תות או וניל? תרצה לחלק את הגלידה בעצמך או שאני אחלק?', בתוך החופש הזה ניתן הרבה אפשרויות בחירה.

"כמובן, יש דברים שאין עליהם בחירה. בן ה-6 שלי היה צריך לעשות חיסון והוא מאוד התנגד ובכה, אבל זה לא אומר שאם הוא מתנגד אני לא אחסן אותו. אבל, ירדתי לגובה העיניים שלו, והייתי אמפטית לתחושות ולכאב שלו, ובתוך הסיטואציה שבה אין לו בחירה נתתי לו בחירה איפה שאני כן יכולה – 'עם מי אתה רוצה לעשות את החיסון?' 'אתה רוצה שניקח בתיק תפוח או ענבים?', למשל. אני רוצה לתת לו את האפשרות לבחור ולהחליט על החיים שלו בהרבה מאוד מרחבים. בזה שאני מתייעצת איתו ולא מחליטה לו יש הרבה כבוד – הוא מרגיש שותף, יש בינינו אמון וקשר וכשהוא נמצא במקום כזה הוא נינוח והוא יכול לשתף פעולה".

מה לגבי בית דתי – שאז אין אפשרות לתת חופש בחירה בדברים מסוימים?

נגה: "בבית דתי יש כללים שאין דיון עליהם, ויש את הדוגמא האישית של איך שאנחנו מתנהלים והילדים יודעים שהסיבות מאחורי הדברים מאוד מהותיות, והם לא יערערו על זה כי הם חיים את זה וראו את המודלינג הזה במשך כל השנים".

ומה קורה כשהם מגיעים למסגרות שבהן אין להם חופש בחירה?

"גם בחינוך המונטסורי אין לילד תמיד בחירה, אבל יש משמעות וסיבות להגבלות. למשל, בתקופת הקורונה, אחרי הסגרים, היה לקטן שלי קשה לחזור לגן. נתתי לו את הבחירה אם ללכת לגן או לא – בימי שישי, אבל – בשאר הימים זו לא הייתה אפשרות מבחינתנו. במקרה הזה הוא הרגיש שאני רואה את הצורך שלו ונותנת לו מענה איפה שאני יכולה", נגה משיבה, וממשיכה: "כשאנחנו מסבירים לילדים את המשמעות מאחורי הדברים והם מבינים את הסיבות, הם לא יעשו את הדברים כי אמא אמרה, או כדי לקבל וי, אלא יבינו בטווח הארוך שככה נכון לפעול, גם אם יבחרו אחרת ממני. וברגע שאנחנו מחנכים ילד ומטפחים בו את העצמאות, את הביטחון העצמי את המשמעויות לדברים – הוא יסתדר בכל המסגרות".

אמנם הילד נמוך וצעיר ממני אבל אני מכבדת אותו כמו שאני מכבדת כל אדם. כמו שאשאל אדם מבוגר שנכנס אלי הביתה מה הוא רוצה לאכול ואכבד את הדעות שלו – כך גם עם ילדים

להנמיך את המרחב

ובטיפוח העצמאות – יש מספר רבדים. הניסיון של החינוך המונטסורי לעודד עצמאות מחשבתית אצל הילד, מאתגרת את המודל ההורי של 2021, דור הנסיכים והנסיכות, שעוטפים את הילד ופותרים את כל בעיותיו ומאווייו. גם הורים שאינם ממשפחת המלוכה, חוטאים בפתרון הבעיות של ילדיהם – במקומם, כיוון שמה לעשות, האינסטינקט הראשוני של ילדים זה לבוא אלינו, ולרוב בגלל שהם קטנים ניקח בעלות על הסיטואציה ונסייע להם לפתור את הבעיה, וזה מתגלגל עד לגילאים המאוחרים. אך, השיטה המונטסורית מאמינה בלתת לילד את האפשרות לחשוב בעצמו על הפתרון לבעיה בה הוא נתקל, כך שאם תצוץ בעיה נוספת בהמשך חייו – יידע לפתור אותה בעצמו.

נגה: "בחינוך המונטסורי אנחנו לא ממהרים לתת לילד את התשובה לבעיה; אם אח שלו הרביץ לו, הוא לא הוזמן למשהו או שהחולצה שלו התרטבה – נעצור רגע ונשאל את הילד- מה הוא מתכוון לעשות? אפשר לחשוב ביחד מה הוא מציע, וכמובן שבגילאים צעירים נייעץ וניתן אפשרויות, אבל הכוונה היא שהילד יבין שיש הרבה דרכים לפתור כל בעיה, ויתחנך לגמישות מחשבתית ועצמאות. וזו באמת אחת המיומנויות החשובות שאנחנו צריכים היום – בכל סיטואציה וגם במקומות עבודה מחפשים אנשים עצמאיים שלא יצטרכו על כל בעיה ללכת לממונה עליהם, אלא יבדקו את האפשרויות שעומדות בפניהם ויפתרו אותה".

וכדי לעודד את עצמאותם עוד יותר, בבתים ובכיתות החינוך המונטסורי מנגישים, ואם תרצו – מנמיכים את המרחב, כך שישרת לא רק את המבוגרים – אלא גם את הילדים. "כמו שלי נוח שמכונת הקפה קרובה לספלים ולכפיות ולסוכר כך שהכל נגיש לי, ככה אני צריכה לחשוב על הילד שלי – מה הצרכים שלו ואיך נוכל להנגיש את המרחב הביתי כך שישרת אותו", אומרת נגה, ומפרטת: "אצלנו בבית יש לילדים מגירה שבה יש את הכלים שהם יכולים להשתמש בהם, יש שם דגני בוקר ויש חלב על מדף נמוך במקרר. כל הדברים שהם צריכים כדי לאכול בבוקר בצורה עצמאית. גם ארון הבגדים נגיש — המדפים יהיו נמוכים והבגדים נגישים וזה יעודד אותם לבחור בעצמם את הבגדים לגן, ולהתלבש לבד, וכמובן – בחדר המשחקים, מניחים את המשחקים בצורה פתוחה ונגישה – עדיף על מגש, שזה יהיה להם מזמין ונוח.

"זו שיטה שדוגלת באסתטיקה, סדר וארגון – מתוך כבוד לילד ולחפצים. ככל שיהיה לילדים יותר סדר במרחב שלהם והם ידעו איפה נמצאים הבגדים והמשחקים שלהם, הם יוכלו לפתח את העצמאות שלהם בצורה מיטבית יותר".

ומה קורה בישראל?

בישראל 2021 יש עשרות גנים ומספר בתי ספר, בעיקר יסודיים, ומעטים עד גיל חטיבה, הפועלים על פי שיטת מונטסורי. הוויזואליות של הכיתה היא הראשונה לתפוס את העיניים: בכיתה בחינוך המונטסורי לא תראו מורה שמולה יושבים ילדים משועממים על כסאות סביב שולחן, אלא כיתה שבה האביזרים והתרגילים נמצאים בצורה אסתטית ומושכת על המדפים בצורה פתוחה ונגישה שתגרה את הסקרנות והרצון הטבעי של הילדים ללמוד ולחקור בכוחות עצמם, כאשר המורה מלווה ותומך בתהליך של הילד, אבל הילד הוא זה שמניע את התהליכים ופועל להשיג את מטרותיו, להתפתח וללמוד.

"הסביבה היא חלק מרכזי מההשפעות על ההתפתחות של הילד", מסבירה נגה. "כשהסביבה מגרה את הילד זה גורם לו להגיע להישגים ולהתפתח על סמך הדברים שמעניינים אותו ולא על ידי כך שהמורה מקנה את הידע והילד מסכם את מה שהוא אומר, ולא דווקא לפי קצב של משרד החינוך של 'מה צריך להספיק עד סוף השנה'. בחינוך המונטסורי לא לומדים כדי לקבל ציון טוב במבחן, אלא מתוך מוטיבציה פנימית.

"במערכת החינוך מגיל מאוד צעיר מלמדים את הילד ללמוד למבחן או להתקדם בדיוק עד לעמוד 14 בחוברת, כולם צריכים לעמוד באותו קצב וכולם לומדים כמו מכונה כדי להשיג את אותן התוצאות. אבל, אנחנו מחנכים ילדים יצירתיים שיפעלו מתוך רצון פנימי ומתוך הבנה- למה להם ללמוד מתמטיקה ואנגלית. הם צומחים מתוך המוטיבציה הפנימית ומתוך תשוקה ללמוד. לכל ילד יש את הדרך שמתאימה לו, ולא כל ילד יכול ללמוד חשבון כמו רובוט עם 35 ילדים בכיתה. בחינוך המונטסורי ייתנו לילד מענה לקשיים מתוך הדברים שמסקרנים אותו. אם יש ילד שמתקשה בחשבון והוא מאוד מתעניין בטבע ובזואולוגיה – יתנו לו את המענה ללימודי חשבון דרך הדברים שמעניינים אותו, לדוגמא- ייצאו איתו לטבע וייספרו איתו עלים, עצים וציפורים".

אבל בסוף הילד יגיע לכיתות הגבוהות בבתי הספר הרגילים ויצטרך לעמוד בקצב של החברים שלו.

נגה: "הנושא של הבגרות צריך להשתנות בשנים הקרובות, ואני מאמינה שזה עניין של זמן עד שייפתחו כיתות גבוהות בחינוך המונטסורי. ובכל אופן, מהחינוך הזה יוצאים ילדים שלומדים מתוך סקרנות ומוטיבציה פנימית, שיודעים להסתגל במהירות".

ואכן, הצצה קלה לרשימת בוגרי החינוך המונטסורי, דוגמת – מייסד מייקרוסופט, מייסד אפל, מייסד פייסבוק, מייסד אמזון ומייסד גוגל, מרגיעה את חששותיי.

"חינוך מונטסורי נהיה טרנדי היום", מוסיפה נגה לסיום, "אבל הטייטל לא מעניין, העניין הוא לראות את הילד שלי, להבין שיש מולי בן אדם עם דעות ורצונות שכדאי לעצור ולהקשיב להם".

החינוך האנתרופוסופי

האנתרופוסופיה היא השקפת עולם רוחנית מאוד, שאם לומר את האמת – לא כולם יתחברו לעקרונותיה, אך דווקא מוסדות החינוך שברוח האנתרופוסופיה מציעים משנה מיוחדת שמזה שנים הפכה למבוקשת מאוד, בעולם וגם בישראל.

חינוך ברוח האנתרופוסופיה קיים מעל למאה שנה ומכונה – 'חינוך ולדורף', המחזיק בטייטל זרם החינוך האלטרנטיבי הכי נפוץ בעולם.

בישראל בלבד בחינוך ולדורף, המוכר על ידי משרד החינוך, כ-200 וכ-35 בתי ספר, ונוסף להם ישנם בתי ספר שאינם מוגדרים כבתי ספר ולדורף אך לוקחים אלמנטים מהשיטה ומטמיעים בשיעורים ובעבודת בית הספר, כולל כ-5 בתי ספר במגזר הממלכתי דתי וכ-7 בתי ספר מזרם מעיינות רבי חייא.

"משרד החינוך פועל לפי אופנות חולפות ושרים מתחלפים והשפעות של רוח הזמן", סבור ד"ר גלעד גולדשמידט, מחנך, מורה ומרצה במכללות מורים על שיטת חינוך ולדורף, וסופר. "אם אכפת לנו מהילדים ואנחנו רוצים לתת להם חינוך איכותי צריך לראות איך אנחנו מוצאים לזה אלטרנטיבה".

 

אנחנו לא מכריחים את התלמידים שלנו לעשות בגרויות אבל התרבות בחוץ מאוד חזקה, והם באים ו-90% מהתלמידים שלנו עושים בגרות מלאה, אם כי מינימלית

בי"ס בלי מבחנים

כמו בחינוך המונטסורי, כך גם בחינוך ולדורף, הניסיון להתאים להתפתחות הילד/ה את מה שמתאים להם בכל גיל ובכל שלב מלווה את השיטה החינוכית, אם כי באופן מובהק יותר. "בכל המישורים של העשיה החינוכית יש התפתחות, ניסיון להתאים את מה שעושים הילדים לשלב ההתפתחותי שהם נמצאים בו", מסביר ד"ר גולדשמידט. "אנחנו עובדים מאוד שונה בגן, בכיתה ה' או בכיתה י'".

וזה הולך כך – בשנים הראשונות, בגן ובכיתות הרכות, הדגש הוא על כמה שיותר עשיה, תנועה, פעילות, יצירה, יציאה לטבע, ומשחק חופשי. מה שלא תמצאו בגן ולדורף זו למידה עיונית. תשכחו מ'קן לציפור' עם מונולוג על ביאליק, רשימת שמות נרדפים לחג הפסח וכדומה. הלמידה היא בצורה חווייתית גרידא, עם משחקים, סיפורים, ציורים והצגות, כדי לא להרוס לילדים את החוויה של החג, של עונות השנה, ושל – כל דבר בעצם. ובהתאם, אין כלל לימוד אינטלקטואלי בגני ולדורף; גם בגן חובה, הילדים לא לומדים צבעים, אותיות ומספרים ולא עושים כלל הכנה לכיתה א'.

ד"ר גולדשמידט: "הקונספט של 'להכין' ולרדוף אחרי הזנב – אינו חלק מאתנו. מבחינתנו, כמה שהילדים ילמדו פחות בראש הם יהיו יותר מוכנים לכיתה א'. אנחנו דואגים שהילדים יתפתחו בצורה הטובה ביותר דרך משחקים, עשיה ופעילות ואז הם מוכנים לכל דבר.

"בנוסף, בגיל הצעיר, אנחנו כמה שפחות משתמשים בטכנולוגיה. הלימוד תמיד אנושי ודרך אנשים, כיוון שטכנולוגיה מעכבת התפתחות, בגילאים הצעירים במיוחד, כי היא עושה במקומנו".

בבתי הספר היסודיים של חינוך ולדורף הילדים לומדים פחות או יותר את התכנית של משרד החינוך אבל בצורה יצירתית, ותחזיקו חזק – בלי ספרי לימוד בכלל ובלי מבחנים וציונים. בכל כיתות בית הספר היסודי הדגש הוא על אמנות, יצירה ומשחק. הילדים ילמדו אותיות, מספרים וכדומה – אך בצורה יצירתית. וגם כאן, המושג 'להספיק' לא קיים.

"אנחנו לא בקטע של להספיק לאן שהוא. אנחנו רוצים ללמוד את הדברים בצורה טבעית ונכונה לילדים – מבחינתנו אם ילדים קוראים בכיתה ב' זה ממש בסדר. הילדים לומדים בקצב שלהם ולא מזרזים אותם. ילדים שלומדים במסגרת לא הישגית ולא תחרותית שמתחשבת בקצב הטבעי שלהם יוצאים לא פחות מוצלחים וחכמים", סבור ד"ר גולדשמידט.

בחטיבת הביניים ובתיכון הלימוד יהפוך כבר ליותר שכלתני, משום שלשיטת ולדורף זהו גיל שמתאים מבחינת ההתפתחות ללימוד עיוני, אבל גם כאן, יהיה עיסוק נרחב ביצירה, מלאכה ועוד, לעתים על חשבון הלמידה העיונית. תלמידי התיכון בחינוך ולדורף מציגים הצגות, מכינים תכשיטים מעץ ובצורפות וכלים בקדרות ומשתתפים בפרויקטים חברתיים רבים, במשך זמן רב משעות הלימוד. הבגרויות אינן חובה, למרות שרוב הילדים ניגשים אליהן, ועדיין, ניגשים למינימום היחידות ההכרחי כדי להיכנס לאוניברסיטה מכיוון שמרבית הזמן בבית הספר מוקדש לדברים אחרים.

מבחינת משרד החינוך זה בסדר?

"אנחנו מחויבים לתכנית לימודים בסיסית – לתכנית הליבה, ואנחנו עושים אותה, ואנחנו מחויבים למבחני מיצב, והילדים שלנו עוברים אותם מגיל מסוים בצורה טובה. וגם, למרות שאנחנו משקיעים בבגרויות מעט מאוד זמן הממוצע סביר", משיב ד"ר גולדשמידט, וממשיך: "אבל, זה לא העניין של הבית ספר שלנו. אנחנו לא מכריחים את התלמידים שלנו לעשות בגרויות אבל התרבות בחוץ מאוד חזקה, והם באים מבתים מסוימים ולכן כמעט 90% מהתלמידים שלנו עושים בגרויות, בגרות מלאה, אם כי מינימלית, ומי שאחרי זה יצטרך – ישלים בגרויות, וזה לא נורא. יש לנו הרבה מאוד בוגרים בכל התחומים".

אם נשליך על הילד את השקפת העולם החילונית נעשה לו עוול, כי אנחנו משליכים עליו השקפת עולם מאוד בוגרת ורציונלית, אבל הוא נמצא במקום דתי מבחינה התפתחותית

ילד זה לא רק ראש

האלמנט ההוליסטי מהווה נדבך חשוב בחינוך ולדורף. בגלל שלכל ילד וילדה ישנם כישורים אחרים, מכיתות הגן ועד כיתה י"ב, הילדים ייחשפו למגוון תחומים ומישורי פעולה, מתוך ניסיון לתת לכל ילדה וילד ניסיון התפתחותי שבו הם ירגישו בטוחים. "לא כל הילדים נוטים לעשייה אינטלקטואלית, לחשיבה, ללמידה של תלמוד. יש ילדים שאוהבים יותר לעבוד בגן הירק או לעבוד עם אנשים – וכן הלאה", מסביר ד"ר גולדשמידט. "הניסיון הוא לתת לילדים כמה שיותר מישורים בלי להגיד להם 'זה יותר חשוב מזה', אלא הכל חשוב. אצלנו אומנות, למשל, חשובה לא פחות מלימודים אינטלקטואליים. וגם, זה לא מתנהל בצורה דמוקרטית – הילדים עושים הכל וכל אחד מוצא מישור שבו הוא יותר חזק, אבל מישורים מסוימים יהיו לו מאוד קשים והוא צריך להתאמץ בהם".

ואומנות היא אכן הדבר שאולי הכי מזוהה לעין מבחוץ עם חינוך ולדורף. בשיטה זו משלבים אומנויות ומערבים את הגוף ואת הנפש בכל תהליך לימוד ובכל עשיה, מתוך התפיסה שישיבה בכיתה עם ספר פתוח תוך מתן תשובות לשאלות המורה זהו "לימוד שמערב את הראש בלבד – בעוד שהילדים לא מורכבים רק מראש, אלא יש להם גוף, רצון, יצר, רגשות ועוד, דברים שחשוב לתת להם ביטוי".

כל הילדים דתיים

הייתי חייבת לשאול את ד"ר גולדשמידט על כך שילדי חינוך ולדורף מדקלמים מעין ברכה במהלך יום הלימודים. הוא הצהיר שאין בברכה הזו אלמנט דתי או אלילי – אלא מדובר בטקס שנוצר בהתאמה לשלב ההתפתחותי של הילד:

"לפי הגישה שלנו מבחינה התפתחותית יש לילדים אלמנט דתי – לוקח זמן עד שילדה או ילד מתחילים לערער או לכפור בשאלת הא-לוהים או בשאלת ההשגחה. בציבור הדתי והחרדי זה מובן מאליו שיש תפילות וסדר יום דתי, אך בציבור החילוני זה לא מובן מאליו. אבל, אם נשליך על הילד את השקפת העולם החילונית נעשה לו עוול, כי אנחנו משליכים עליו השקפת עולם מאוד בוגרת ורציונלית, אבל הוא נמצא במקום אחר, הוא נמצא במקום דתי מבחינה התפתחותית, לכן בגנים ובבתי הספר של ולדורף אנחנו יוצרים טקסים – אלמנט של תפילה, של קודש, שבציבור שלנו הוא לא מובן מאליו: יש מעין בריכה לפני האוכל בגנים ובכיתות הראשונות, וברכה בתחילת היום שמברכים את היום ומדליקים נר – משהו פשוט בלי קונוטציה אלילית או דתית, כדי ליצור אווירה של קודש שמאוד חשובה לילדים".

רוקדים בשיעור חשבון

השיטה תפסה תאוצה בשנים האחרונות, ולא לכולם מתאים לאמץ את כל המודל, אך כיום ישנם לא מעט בתי ספר רגילים לגמרי, כולל בחמ"ד, שנעזרים במוסדות חינוך ולדורף כדי להחדיר לבית ספרם אלמנטים מתוכו – אומנות, שירה, מוזיקה, ציור, פיסול, ועוד- לא רק בשיעור עצמו אלא גם בתוך תהליכי הלימוד; להבין כיצד לומדים חשבון דרך מוזיקה, תנועה וריקוד, איך לומדים אותיות דרך ציור ופיסול וגאוגרפיה דרך תנועה, ובנוסף להכניס לבית הספר באופן קבוע את נושא התנועה והמלאכה.

איזה ילדים יוצאים מחינוך ולדורף?

ד"ר גולדשמידט: "ערכתי על כך מחקר שיצא גם כספר – 'אני מביט אל העולם', שמביא את התכונות הפנימיות של הבוגרים שלנו. חינוך ולדורף מכוון מאוד עמוק להתפתחות פנימית. הדברים החשובים באמת – בטחון עצמי, יצירתיות, מרכז פנימי חזק, יכולת שיח וקשר. רובם הגדול של הבוגרים מעידים שיש להם את זה, וזה לא פלא, כי הם עברו דרך כזאת".

ואיך הם מגיבים כשהם יוצאים מהמסגרת העוטפת למציאות הלא פשוטה בישראל?

"ילדים שגדלו והתחנכו בחינוך טוב מסתגלים מצוין למציאות. הבעיה בהסתגלות למציאות זו בעיה פנימית, לא חיצונית. אם ילד בטוח בעצמו ומכיר את עצמו והוא יצירתי ויודע לדבר הוא יסתדר בכל מקום. הילדים והילדות שלנו מסתדרים מצוין בצבא ובאקדמיה. יש לנו בוגרים עם כל התארים – מפסיכולוגיה ועד טיס ועריכת דין וכל מה שחשוב בעיני הציבור שלכם, כי מבחינתי להיות מורה או עובד סוציאלי זה הכי חשוב…

"אם נותנים לילדים לפתח את הכישורים הפנימיים שלהם הם יודעים לעשות כל דבר, הבעיה היא שהחינוך המערבי מתמקד בחיצוניות ומרוב חיצוניות והישגיות ומרוב הצורך לעמוד בכל מיני דרישות מטופשות – החינוך הפנימי הולך ונעלם ואז אנחנו מגדלים ילדים שהם פחות ופחות עמידים. חינוך ולדורף דווקא נותן תשובה מאוד טובה", הוא מסיים.