הרב מאיר נהוראי (רב משואות יצחק, יו"ר רבני בית הלל)מאמר זה נכתב באדמת פולין בסיום סיור בן שבוע ימים במחנות ההשמדה, במחנות עבודה, ובשאר מקומות שנטבחו בהם יהודים זקנים עם נערים. נחשפנו לרוע ולרשעות בלתי מרוסנת, למעשים נוראיים שקשה אפילו לדמיין את עוצמתם. לא ניתן להשוות בין עוצמת המתקפה המרושעת של חמאס על מדינת ישראל לבין השואה. אולם, כן ניתן למצוא קווים משותפים לשורש שנאת העם היהודי. בקריאת ההגדה נאמר את הקטע הבא:" צֵא וּלְמַד מַה בִּקֵּש לָבָן הָאֲרַמִי לַעֲשׂוֹת לְיַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁפַּרְעֹה לֹא גָזַר אֶלָּא עַל הַזְּכָרִים וְלָבָן בִּקֵּשׁ לַעֲקוֹר אֶת הַכֹּל". מה מקומו של לבן בתוך ההגדה שעוסקת ביציאת מצרים? מה מתכוון בעל ההגדה באומרו שלבן ביקש לעקור את הכול? את מי לבן ביקש להשמיד?
אפשרות אחת היא לומר שלבן לא ביקש להשמיד את עם ישראל מבחינה פיזית, אלא לעקור את הזהות היהודית של יעקב ומשפחתו. לאחר לידתו של יוסף, יעקב רצה לחזור לארץ ישראל. אולם, לבן הצליח לשכנע את יעקב, שימשיך לעבוד עבורו בחרן תמורת תנאים כלכליים מפליגים. ואכן, יעקב השתכנע ונשאר בחרן תוך כדי שהוא צובר רכוש גדול. לבן לא ייסר את יעקב ולא עינה אותו. נהפוך הוא, יעקב התעשר כששהה במחיצתו. אולם, זו הייתה הסכנה הגדולה שעמדה בפני יעקב ומשפחתו, שהיו עלולים להישאר בחרן ולאבד את זהותם. סכנה זו היא לא רק על הזכרים, אלא על כל המשפחה, וכך אנו אומרים: "לבן ביקש לעקור את הכל".
יעקב ברח מלבן בעקבות הציווי של הקב"ה, וכך כותב הרב זקס (הגדה של פסח, עמ' 32): "אל תחשבו שסיפור פסח מסתיים ביציאת מצרים, הוא רק מתחיל בה. אפשר להאמין באלוקים, כשזקוקים לעזרתו. אבל דבר אחר הוא להאמין בו אחרי שהעזרה הגיעה. השפע, לא פחות מהעבדות, עלול לגרום לנו לשכוח מי אנחנו ומה אנחנו".
בליל הסדר אנו נזכרים במעשהו של לבן, כאזהרה מהתבוללות שעלולה להתרחש בישיבה ממושכת בגלות. אולם ניתן לפרש אחרת את מזימתו של לבן. בדיאלוג הקשה שמתנהל בין לבן ליעקב אומר לו לבן: "יֶשׁ לְאֵל יָדִי לַעֲשׂוֹת עִמָּכֶם רָע… הִשָּׁמֶר לְךָ מִדַּבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע". בשעה שלבן השיג את יעקב הוא אמר לו, שלולא ההרתעה מהקב"ה הוא היה פוגע בו ובמשפחתו – "יש לאל ידי לעשות עמכם רע". רבי יצחק עראמה מדייק מלשון הכתוב, "עמכם", דיוק חשוב: "לא על יעקב לבדו היה מתאכזר כי גם על בנותיו עם כל יוצאי חלציהם". לדעתו, לבן אינו מאיים רק על יעקב, הוא היה מוכן להרוג גם את בנותיו ונכדיו על כך שברחו מביתו ועזבו את דתם על מנת ללכת עם יעקב.
גם הגרי"ד סולוביצ'יק הולך בכיוון דומה: "לבן הוכיח כי שנאת היהודים יכולה להגיע לממדים פסיכופתיים. האנטישמיות אינה רק דבר רע מבחינה מוסרית, אלא גם מן ההיבט הפסיכיאטרי רגש חולני… אם אתה מבקש לדעת מה טיבם של האויבים הקמים עלינו 'צא ולמד מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו שפרעה לא גזר אלא על הזכרים ולבן ביקש לעקור את הכל'(כולל את משפחתו)".
אכן השנאה בשואה הגיעה לממד פסיכופתי. חלפו למעלה מ-80 שנה, ואנו נחשפים מחדש כאן במדינת ישראל לאנטישמיות מרושעת. כזו שאינה מבחינה בין תינוק לזקן, מבקשת להכחיד כל יהודי באשר הוא יהודי. אותם מחבלים מבקשים להרוג את היהודים, גם במחיר שבני משפחתם נהרגים ונפגעים. בליל הסדר עלינו לזכור את האנטישמיות שנוכחת בעולם בממדים מפלצתיים, לדעת להילחם בה, ולשחרר את החטופים מדי אותם אכזרים ולהשיבם לחיק משפחותיהם.
