אביטל דואן (עורכת משנה ב'שבתון', avital@shabaton1.co,il)אחרי 11 חודשים ארוכים של חילופי ירי טילים בין ישראל לחיזבאללה בלבנון, בשבועות האחרונים חל מפנה דרמטי בלחימה: ההתקפה של ישראל עלתה מדרגה טכנולוגית-מודיעינית בסדרת פיצוצים מתואמת של אלפי ביפרים ומכשירי ווקי-טוקי של פעילים בחיזבאללה, המשיכה בסיכול ממוקד ומרשים של פואד שוכר, המפקד הצבאי הבכיר ביותר בחיזבאללה ואיברהים עקיל, מפקד הזרוע הצבאית בפועל של חמאס, וניסתה להתנקש גם בעלי כרכי, מפקד החזית הדרומית של חיזבאללה. ההישגים האלה ראויים לשבח רב, אך הם באים רק לאחר כמעט שנה שלמה שבה תושבי ומנהיגי הצפון קוראים לצאת למלחמה, להכריע את האויב ולשקם את הצפון
"הכי חשוב זה קודם כל לצאת להילחם", אומר רפאל סלאב, נשוי לאביטל ואב לחמישה, מקריית שמונה. "לא יכול להיות שמתקיפים אותנו ואנחנו שותקים. זה ההפך מציונות, שבמקום להילחם על ארצנו – אנחנו בורחים ומשאירים חבל ארץ שלם נטוש, כבר כמעט שנה. זה הגיוני? עד לאחרונה נרמלו לגמרי את הסיטואציה הזאת. אני מסתובב במלונות, מבקר מפונים. יש להם אתגרים, אבל יש להם גם אורך רוח וחוסן. הם מוכנים לספוג את הפינוי, ובלבד שיחזרו לבית בביטחון. אנחנו מוכנים לסבול עוד קצת – בשביל שיילחמו על הבית שלנו. נמשיך לשקם ולבנות את הצפון אחרי המלחמה".
עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", פינתה ישראל יישובים בעומק של שני קילומטר מגבול ישראל-לבנון, בהם מטולה, קיבוץ ראש הנקרה ועשרות אחרים, והם נותרו שוממים פרט לחיילי צה"ל, כיתות כוננות ומספר מצומצם של תושבים. חיזבאללה מטווח את היישובים הנטושים מדי יום באמצעות ירי נשק מדויק נגד טנקים והרס שיטתי של הבתים ביישובים. קריית שמונה פונתה חלקית, רפאל ומשפחתו נמנים האלפים שפונו, והם "חוגגים" כבר כמעט שנה מחוץ לבית. בשנה הזאת רפאל פעל רבות כדי לשים את הצפון על המפה מבחינה ביטחונית ולעורר שינוי ביחס של ההנהגה לזירה הצפונית.
"חודשיים אחרי הפינוי, חבריי ואני הקמנו את לובי 1701 שעוסק בעיקר בתודעה של הגזרה הצפונית, מחקר, נתונים והסברה לעולם", מפרט רפאל. "מאוחר יותר הקמתי את מטה 'נלחמים על הצפון' – ארגון שעוסק בהפגנות למען הצפון. פתחנו מאהל מחאה בירושלים, שאנחנו נלחמים על הצפון, כי אם לא – נאבד את הצפון. לא יכול להיות שמפרידים בין הזירות צפון ודרום. צריך לכתוש גם בצפון. אם לא עוצרים את זה בקריית שמונה, בשלומי, בקיבוצים – זה יגיע לתל אביב ולירושלים. בעיניי, השיקול ליציאה למלחמה היא שני דברים: או שאין לך ברירה, שאנחנו כבר שם, או האם יש יכולת לעורף לספוג מלחמה גדולה נוספת. אני חושב שכן. כולם מבינים שזה המחיר על הארץ. בכל יום שאנחנו לא תוקפים, אנחנו מצטערים שלא תקפנו קודם. צריך לצאת למתקפת מנע בצפון. כמו שנלחמנו בדרום, כך צריך להילחם גם בצפון".
אף שלא תמיד זה נראה כך, רפאל טוען שיש קונצנזוס בממשלה לגבי הצפון – לא מפקירים אותו. "אצלנו בצפון אין קואליציה ואופוזיציה. אנחנו הקמנו שדולה למען יישובי הצפון – הבאנו ח"כים מהקואליציה והאופוזיציה, והם כולם משתפים פעולה כי הם מבינים שעל הצפון אין מחלוקת. צ'רצ'יל אמר: 'חרפה בחרתם מפחד המלחמה, הרי לכם חרפה ומלחמה גם יחד'. צריך לפרק את החרפה ולבוא עם גאווה לאומית".
רפאל מאמין שמלחמה בחזית הצפונית יכולה להסתיים בתוך חודשים ספורים בלבד. "אנחנו לא רואים אותם ממטר, זה לא כוחות מבחינת היכולת הצבאית והמרקם האנושי. בע"ה זה יכול להסתיים אפילו בתוך חודשיים. אולי לא נגיע למיצוי מלא כמו בעזה, אבל נוריד 80%-90% מהיכולות שלהם, ונוכל לחיות עשרות שנים קדימה עם הרתעה משמעותית. ואם נשמור כמו שצריך על הסכם שיגיע, אז נוכל לחיות בשלום. בסוף זו מדינת אויב, אי אפשר להשתלט עליה, לגור שם או לשלוט שם בכוח צבאי כמו בעזה".
באילו תחומים בצפון צריך לטפל אחרי המלחמה?
"יש הרבה דברים לטפל בהם בצפון: לעודד התיישבות ציונית בצפון, להקים אוניברסיטה בצפון, לשפר את נושאי החינוך, הבריאות, התעסוקה. כמפונה ותיק, אני רואה את הפער בחינוך שהילדים שלי מקבלים בירושלים לעומת החינוך שקיבלו בצפון. אני רואה גם את הפער בבריאות – אני הולך היום ברגל למרפאה, התור מהיר מאוד מעכשיו לעכשיו, ובצפון אין את זה. בירושלים אומנם יקר יותר לגור, אבל יש יותר אפשרויות תעסוקה – ותעסוקה איכותית עם שכר נאה. יש לעניינים האלה השלכות רחבות מאוד. צריך לחזור לצפון כמה שיותר חזקים, לבנות ולהפריח בכל תחום – חינוך, בריאות, חקלאות, תרבות, תעסוקה, כלכלה, הייטק. חברות שברחו כבר לא יחזרו. יש חברת הייטק אמריקאית שהשקיעה 25 מיליארד שקלים במפעל צפון וברחה – היא לא תחזור".
פרט לתעשיות שברחו מהצפון בשל המלחמה ולא ישובו, גם שיעור מסוים באוכלוסייה לא יביט לאחור – איזה אחוז? זה תלוי. "זה תלוי לאן נחזור", עונה רפאל "אם נחזור למקום בטוח – רק 10-15% לא יחזרו לביתם בצפון. במצב כזה אנחנו נתגבר ונביא חדשים. אבל בלי מלחמה – 50 אחוז יעזבו, גם אני. לא אגדל ככה את ילדיי. עשינו הפגנה ואמרנו לממשלה שאם אתם לא נלחמים – יש דם על הידיים שלכם! אף אחד לא יוכל להגיד: ידינו לא שפכו את הדם".
איזו אוכלוסייה חדשה יכולה להפריח את הצפון אחרי המלחמה?
"האוכלוסייה המבוגרת – שתבוא לעשות פנסיה אצלנו; והאוכלוסייה הצעירה – שתבוא לגדל את הילדים אצלנו, כי הצפון הוא מקום מדהים לגדל בו משפחה. אבל כולם מוזמנים, והלוואי שכל עם ישראל יראה את היופי של הצפון, ויגיע".
שומרים על רוח הצפון
ישראל שמידט הוא בן 68, וגר במושב קשת 49 שנה. הוא הכיר את אשתו אפרת במושב – הוא היה בנח"ל והיא בשירות לאומי. הם הורים לשישה, סבים ל-22 נכדים – 11(!) מהם גרים במושב קשת. היום ישראל פנסיונר, אבל הוא כיהן בתפקידים רבים במושב: בחקלאות – הוא ניהל את המטעים והבקר, בהמשך ניהל את החקלאות האורגנית בישראל, אז גרתי בקשת אך עבדתי בת"א, אחרי זה היה מזכיר היישוב, מנהל הקהילה, הוביל תהליכי הפרטה ביישוב, גזבר המושב וגם ניהל את תיירות קשת במשך שנים רבות. פרט לכך, הוא סגן יו"ר צח"י מעל 20 שנה ומנהל שני צימרים "בצל הפקאן".
איך התפוסה כרגע בצימרים?
בשוטף התפוסה היא די נמוכה – 30%. אבל מתברר שאנשים מזמינים מהיום להיום – אנשים מפחדים לקבל החלטות לטווח ארוך, ויש שבועות שאנחנו בתפוסה מלאה. אנשים מקבלים החלטה של רגע, ואני מודיע להם ישר: אם יהיה מצב ביטחוני חריג – אתם יכולים לא להגיע. כתפיסת עולם, אנחנו לא דורשים מקדמות מהאורחים שלנו. זה מוכיח את עצמו".
"רמת הגולן לא מתפנה ולא תתפנה" זו החלטה שמוביל ראש המועצה האזורית אורי קלנר, וישראל מאמין שזו החלטה נכונה.
תושבים באמת נענים להחלטה הזאת?
"ברור, זו נקודה חשובה מאוד".
אני בטוחה שיש כאלה שמצפצפים על ההחלטה הזאת.
"מה עושה כל אדם ברמה האינדיווידואלית – אני לא יכול להיכנס לזה, אבל בקשת אני לא מכיר אדם שיש לו מחשבות לנטוש או לעזוב".
לקראת התקפה משמעותית יותר בחזית הצפונית, מה מצב המיגון בצפון?
"בקשת המיגון הוא טוב ברוב-רובם של הבתים. יש כ-110 בתים ישנים במושב – ויש להם מיגון בתוך הבתים. כל הבנייה החדשה או מי שעשה הרחבה נדרש להתקין ממ"ד, כך שבסה"כ במושב קשת אנחנו מסודרים. יש לנו גם אתר קרוואנים מגורונים, והציבו שם ממ"דים גם. זה היה פרויקט של מועצה אזורית גולן עם משרד הביטחון לפרוס כ-10 מיגוניות בכל מיני נקודות תורפה – ליד החניה המרכזית של היישוב, ליד משרדי הענפים. זה נותן הרגשה טובה, שחושבים עלינו. זה מחזק מאוד".
לדעתו של ישראל, יש שלושה תחומים בצפון שספגו פגיעה כבדה במיוחד בעקבות המלחמה – אחד מהם הוא החקלאות. "כל הענפים במושב קשת ממשיכים לפעול כרגיל", מסביר ישראל, "פרט לעובדה שרוב חברי הצוות, במיוחד הצעירים בהם, משרתים במילואים במשך חודשים רבים. זה אומר שני דברים: קבוצה קטנה של אנשים לוקחת על עצמה את האחריות להמשיך לתפעל את הענפים; שנית, אנחנו מביאים לפה כל מיני כוחות כדי שיתגברו. אנחנו נמצאים בשגרה, אמנם שגרת חירום, אבל כל הענפים ממשיכים לעבוד כרגיל. המטעים נמצאים ליד קיבוץ מרום גולן, ליד הר אביטל – אזור די מטווח. למרות שחלק מרכזי נמצא במילואים – ממשיכים לקטוף ולבצע את כל העבודות. מדובר בענף ענק שמעסיק בקטיף מעל 200 פועלים מדי יום".
אתם מצליחים לעמוד בביקוש?
"יש קשיים, זה לא פשוט, לפעמים אולי הקטיף באיכות טיפה ירודה כי אין מספיק אנשים שיבקרו את הקטיף, אבל ממשיכים בשגרה".
בפן אחר, ישראל טוען שנגרם נזק נפשי רב – לילדים ולמבוגרים כאחד. "עצם המציאות שאנו נמצאים בה לאורך תקופה ארוכה מאוד, בעיקר של אי ודאות, היא קשה. אתה לא יודע לקראת מה אתה הולך. נזק מצטבר בעיקר אצל הילדים ובני הנוער. כל אחד והחוסן האישי שלו, יש ילדים חזקים יותר ויש שפחות, הם צוברים את הנזקים בתוכם. צריך לזהות את זה ולהעניק להם את העזרה והטיפול, גם למבוגרים. קושי נוסף הוא בהיבט הכלכלי – אנחנו צוברים הפסדים מפני שאין לנו פעילות. המדינה לא נותנת לנו את העזרה כמו שצריך, בעיקר בתחום הפיצויים. בהתחלה היא נתנה, אבל לאחרונה היא מערימה מעט קשיים".
אתה מאמין שהממשלה, לא משנה מה הרכבה, תציב את שיקום הצפון בסדר עדיפות גבוה יותר?
"לדעתי, זה הנושא החשוב ביותר. אם לא נשקם את הצפון לא נוכל להגיע לשום מקום. עצם ההגעה לסיטואציה שצריך לשקם את הצפון, זו בעיה בפני עצמה, היה צריך לבצע את הדברים טוב יותר ומהר יותר. אבל המציאות היא קיימת, והנזקים הולכים ומצטברים, וזה ברור לחלוטין שחייבים לשקם. אם לא – תהיה כאן בעיה רצינית. יקומו אנשים ויגרמו לממשלה ללכת הביתה או לעשות את מה שהיא צריכה לעשות. אבל אני מקווה שלא נגיע לזה".
ישראל מבקש להדגיש את מסר האחדות, שאותו לדעתו חייבים לשדר כל הזמן. "בלעדי אחדות לא נגיע לשום מקום. אמנם אנחנו שונים אחד מהשני, אבל השיח צריך להיות מקובל, מבין, מכבד ומכיל".
לראות במשבר הזדמנות
"מועצת אזורית גולן יושבת על מעל מיליון ואלף דונם, מהחרמון בצפון ועד מבוא חמה בדרום. כל 36 היישובים 36 לא פונו. רמת הגולן לא מתפנה ולא תפונה – אנחנו מתעקשים להישאר. למרות האתגרים הגדולים, אנחנו ממשיכים קדימה בכל הכוח", כך מצהיר אורי קלנר, ראש המועצה האזורית גולן.
אורי קלנר, נשוי בשנית ואב לחמש, גר ברמת מגשימים. הוא שימש סגן ראש מועצת הגולן במשך שש שנים עד 2018, תחת אלי מלכה. הוא כיהן גם כיו"ר עמותת צו-8 פורום המילואימניקים בישראל. בבחירות לרשויות המקומיות השנה הוא התמודד מול ראש המועצה המכהן חיים רוקח, וניצח ברוב מכריע עם 67.5% מהקולות. כמו כן, הוא סמח"ט בצנחנים (55) במילואים.
להערכתך, מהם הנזקים המרכזיים בצפון בעקבות המלחמה?
"מעגל ראשון הוא האנשים שנהרגו. זכורים מאוד האסון במג'דל שמס, ובני הזוג נועה וניר ברנס ז"ל שנרצחו. מעגל שני הוא כלכלה – פרנסה של אנשים רבים נפגעה. אנחנו מנסים לדאוג לפיצויים מהממשלה. המעגל השלישי הוא פגיעות פיזיות כתוצאה מהשריפות ומהטילים, וגם בזה אנחנו מטפלים".
לדברי אורי, בשש אחרי המלחמה צריך להביא לצמיחה דמוגרפית ולצמיחה כלכלית בצפון. "הם המנוע המרכזי, הם הולכים יד ביד. הם מובילים למצוינות קהילתית ולמצוינות חינוכית. ככה אני רואה את זה. בגולן יש ייחודיות גדולה מאוד – אחדות בין חילוניים, דתיים, דרוזים, מושבניקים, קיבוצניקים יחד. עוצמה בלתי רגילה של עשייה מאחדת. האחדות הזאת מעניקה כוח להישאר ולעמוד מול אויב שמנסה לא רק להשמיד אותנו אלא גם להוציא אותנו מהקהילות ומהיישובים שלנו, לדאוג שנריב בינינו. כשיש הבנה שהמכנה המשותף גדול מהמפריד – זה בא לידי ביטוי בשטח בעוצמה מעשית של התפתחות וראיית עתיד טוב".
איך אתה מסביר את זה שאחוזים בודדים עזבו את רמת הגולן בעקבות המצב הביטחוני?
"יש שילוב של חוסן גדול מאוד של התושבים מצד אחד, והנהגות חזקות מאוד בגולן שמחזיקות את העשייה ביחד".
בנוגע למצב הצבאי, גם אורי חושב שצריך לתקוף. "יש תמנון איראני שתוקף אותנו ורוצה להשמיד אותנו עם תוכנית אסטרטגית סדורה. התמנון הזה – צריך לגדוע כל אחת מזרועותיו. צריך לדאוג שלא יאיים על החיים שלנו, כדי שנוכל לתחזק את הגבול ולפרוח פה".
מה אתה לוקח מהתפקיד שלך לחיים?
"אנחנו נמצאים באתגר גדול מאוד, ואני רואה איך אפשר דרכו עוד יותר לאחד את קהילת הגולן, זו הזדמנות לתת לה ערך ומשמעות. אפשר לגייס בתקופה הזאת כסף כדי לפתח עוד יותר את התשתיות, אפשר לתכנן תוכניות אסטרטגיות שבעתיד יפתחו יותר את הגולן. כשרואים בבעיה הזדמנות זה המפתח להכל. אני רואה בבעיה הזדמנות לטפס מדרגה".
הראיונות נערכו לפני שבועות ספורים. כאמור, החל משבוע שעבר הוכיחו צה"ל ומוסדות הביטחון, באישור הממשלה כי האסימון נפל, וב"ה מוכיחים ביצועים מעולים. לאור זאת, מטה "נלחמים על הצפון" מסר: "בימים אלו הדרג המדיני והצבאי שינו את הגישה מול חיזבאללה בגבול הצפוני. אנו רוצים להודות לקבינט ולפורום המטכ"ל על נחישות ודבקות במטרה להחזיר את תושבי הצפון לבית בביטחון מלא. האויב הרצחני מגלה את נחת זרועה של מדינת ישראל. בזמן שאחינו ואחיותינו נמצאים בשבי חמאס. חיזבאללה לא הבין שאנחנו הולכים בין הטיפות בעזה. לבנון הוא לא אותו הסיפור, נסראללה קיבל חודשים ארוכים להחליט אם לגרור את האזור למלחמה הקשה הזאת ולסכן את אזרחי ישראל .אנו דורשים שהיד הקשה בה נוהגים מקבלי ההחלטות תימשך עד להכרעה שתביא לביטחון תמידי. אנו מחזקים את צה"ל וחיל האוויר. נישאר עורף חזק ומאוחד עד הסוף".
