חיבור מעצים

בשבוע שעבר סיימנו את ספר יהושע והגענו לספר שופטים. הספר מתאר תקופה שונה מהותית בתולדות עם ישראל. בחג הפסח הבעל"ט נספר על משפחה שהפכה לעם במצרים ומאותו רגע ועד הגלות ההנהגה היא כללית של העם כולו או של שתי הממלכות. ספר שופטים הוא תקופת אמצע שונה בכך שהעם לא מונהג כחטיבה אחת אלא כל שבט מתחיל לגבש זהות ולהתמודד עם המציאות של ההתיישבות בארץ בעצמו. אמנם בתחילת פרק א' רואים את בני ישראל שואלים בה', מי יעלה להילחם בכנעני, אך מיד לאחר מכן את האופי השונה של כל שבט בדרך בה הוא פועל.

יש ויכוחים לגבי טיב היחסים בין הנהגה ארצית להנהגה מקומית. בישראל כיום הכוח מרוכז אצל השלטון המרכזי בעוד לשלטון המקומי סמכויות מוגבלות מאוד. השלטון המקומי יפעיל פיקוח עירוני שנותן מענה ראשוני ונקודתי ובמקרה מורכב יותר יקרא למשטרה הארצית, השלטון המקומי במקומות מסוימים ימנה רבש"צ שיהיה אחראי על ביטחון היישוב ויהיה מקושר לצה"ל שלו יש את הכוח הגדול.

בתחילת פרק א' אנחנו יכולים לראות את היתרונות של שלטון מקומי. שבט יהודה מגייס אליו את שבט שמעון והם מתחילים לכבוש ולהניס את המלכים שהיו בבזק, בירושלים, בחברון. אח"כ אפילו המשיכו לצפת- רחוק מאוד מנחלתם. הם נהיו כוח חלוץ שמשחרר עיר אחר עיר ואף עוזר לשבטים אחרים בשטחם. יחד עם זאת בפרק י"ט מתוארת מגבלה של צורת עבודה כזו- " וַיְהִי ה' אֶת יְהוּדָה וַיֹּרֶשׁ אֶת הָהָר כִּי לֹא לְהוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי הָעֵמֶק, כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לָהֶם".

הסיירת של יהודה יכולה לעלות על ההר לכבוש עיר, אך בעמק היכן שיש רכבי ברזל הם צריכים צבא גדול ולא יוכלו לעשות זאת לבד. להבדיל, לצוותים של מטכ"ל וימ"מ יש יכולות גבוהות, אך כדי לכבוש שטח גדול, חייבים כוחות גדולים של חי"ר ושריון.

כאשר נקרא בפסח על יציאת מצרים, לעיתים יש נטייה להשאיל את המושג לדיון על יציאת מצרים פרטית של אדם שבוחר לעשות צעד וללכת למדבר לקראת איזו ארץ מובטחת. כל אחד יכול לחוות יציאת מצרים, הליכה במדבר, גלות וגאולה של עצמו. בימים אלו כדאי לתת מקום לתהליך הפרטי של אדם, משפחה או קהילה שעוברים קושי ואולי מוצאים פתרון או נחמה. יחד עם זאת ההתכנסות בליל הסדר והחזרה לסיפור של יציאת מצרים הממשית של העם, שהתחילה אז וממשיכה גם היום, מאפשרת חיבור בין המקומי לכללי. חיבור שיכול להעצים האחד את השני, הפרט יחזק את הכלל והכלל יחזק את הפרט.