אבי רט (מנהל חינוכי ועורך התלמוד הישראלי [מדיסון])איזה מזל שלמשה ואהרן לא היו צוותי חשיבה אסטרטגיים, לא מנהלי קמפיין, לא משרד יחסי ציבור ולא יועצי תקשורת.
כי אם חלילה היו להם כאלו- הם בוודאי היו מייעצים ללקוחותיהם לא להתעקש, לגלות גמישות, לא להיות קיצוניים אלא להגיע לפשרה עם פרעה. שהרי, כך הם בוודאי יהיו אומרים למשה ואהרן- זה לא נכון אסטרטגית ללכת על כל הקופה, ושפוליטיקה היא חכמת האפשרי, ושצריך לקחת בחשבון את הכוח הכמעט בלתי מוגבל שיש למלך, ואת האופוזיציה המצליפה מבית, ואת דעת הקהל העולמית העוינת, ועוד כל מיני שיקולים מאקרו-אסטרטגיים כבדי משקל, ואין מנוס אלא ללכת על הצעת פשרה ו'עסקת טיעון', ולקבל את הצעתו האחרונה והנדיבה של פרעה, זו שבאה לאחר מכת החושך- 'וַיִּקְרָא פַרְעֹה אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם יֻצָּג גַּם טַפְּכֶם יֵלֵךְ עִמָּכֶם'.
'עצם נכונותו הזו של פרעה היא כבר הישג עצום'- ודאי יאמרו היועצים. הרי בואו נזכור איך התחיל המשא ומתן, ומה הייתה עמדת הפתיחה שלו- 'וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה' וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ'.
והנה ימשיכו היועצים והפרשנים והלוחשים באוזן לומר – 'הצלחנו להביא את פרעה מסרבנות מוחלטת עד כמעט ויתור מלא ונכונות לשחרר ולשלח את ישראל מארצו- כולם כולם כולל הטף- מלבד 'צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם', כל מה שנשאר במצרים זה רק קצת 'צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם', נו- אז בשביל זה נפוצץ את כל המשא ומתן ? לא שווה לוותר על 'צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם' והעיקר להוציא כבר את העם ממצרים?'
ומשה רבנו- הנביא הגדול- איש האלוקים- לא רק שלא מקשיב לכל העצות והמומחים והפרשנים, ולא מקבל את הצעת הפשרה הנדיבה, הוא אינו מנצל את שעת הרצון הטוב של המלך, אלא הוא עוד מוסיף שמן למדורה, ובחוצפה ובעקשנות יהודית טיפוסית עוד מעז פניו אל מול המלך ואומר לו קבל עם ועולם: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה גַּם אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלוֹת וְעָשִׂינוּ לַה' אֱלֹקינוּ. וְגַם מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה…".
מזל שלא היו אז צוותי חשיבה אסטרטגיים ויועצי תקשורת מדופלמים, שהיו מורטים שערותיהם למראה התנהלותו השערורייתית וחסרת האחריות לטעמם של משה, המהמר על חירותו של העם, במקום להגיע לפשרה ולצאת למסיבת עיתונאים ולתמונת מנהיגים יפה הכוללת לחיצת יד עם פרעה.
מזל שכל אלו לא היו קיימים אז, ומזל שהיה לנו מנהיג זקן וכבד פה בן שמונים שמעלתו היא ענוותנותו, ושאין לו בחייו כלום מעבר לעשות את שליחותו בעולם, ולהיות נאמן לדבר ה'- בפשטות, בתמימות, ובאמונה.
משה הבין שזה לא עוד משא ומתן על הסכם קיבוצי או תוספת יוקר. זו מלחמה על האמת ועל מציאות ה' בעולם. ויש מלחמות שאין בהן פשרות. מלחמות שאין להן כלום עם האינטרסים של הפוליטיקה ושיקוליה, אלא רק לעשות את הדבר הנכון בעיני ה'- ולהוציא את העם ממצרים- כולו- עד הכבשה האחרונה- "לֹא תִשָּׁאֵר פַּרְסָה…".
ישנם רגעים בהיסטוריה שבהם האמונה, השליחות, האמת והצדק הם השיקול היחידי ואין בלתו. עם ישראל לדורותיו- הוא התולדה של הרגעים הללו.
(בא תשעז)
