מלך צריך ריכוז

במלחמה צריך לראות רק את המטרה מול העיניים ולא לדמיין את ארוסתך, לדאוג לשלום הכרמים או להתפלל שקבלן השלד לא ברח באמצע

ראיתם פעם מלך שלוקח משכנתא עם ריבית נמוכה בשביל שיפוץ האמבטיה? ראיתם פעם מלך שבנו רשום לתכנית השאלת ספרים בבית ספר יסודי כיתה ג'? ראיתם פעם חבורת צעירים צועקים "בואנה, יצאת מלך!" לחבר שבא לאסוף אותם עם קורקינט? לא חשמלי…

מלך הוא כל יכול ברמה הגשמית. זה תפקיד שדורש הוד והדר ובהגזמה, לא סתם כולם נותנים לו רספקט ומקנאים בו.

חלק מההילה שלו, מהפטרונות שלו, קשורה לא רק ליכולת שלו לשלוט, אלא גם בנכסים שיש לו וברמת החיים שלו. וכל זה הופך למקשה אחת.

בפרשת השבוע, "שופטים", מצווים בני ישראל להמליך להם מלך. אבל, ישנה בקשה נחרצת מאד – שהמלך לא ירבה לו סוסים, נשים או כסף וזהב. סליחה? אז בשביל מה להיות מלך? בשביל לאכול מנה חמה ולחדש את הרב קו אפשר לגמרי להישאר אזרח מן המנין. ובכל זאת, אין מילה מיותרת במקרא וקל וחומר בציווי א-לוהי, אז מאי נפקא מינה?

בנוסף, מבארים לנו בפרשה מיהם ארבעת הזכאים לפטור משירות צבאי במלחמה: מי שאירס אשה ולא נשאה, מי שבנה בית ולא גר בו, מי שנטע כרם ולא הבשילו פירותיו וכמובן – מי שמפחד.

והרי ידוע במחוזותינו ש"מי שמאמין לא מפחד את האמונה לאבד", אבל למה לבחור שתקוע באמצע הבניה של בית פרטי בשרון בשלב הקרמיקה וחיפויי הקירות מגיע פטור?

למה לחקלאי שעסוק בטפטפות ודישון מותר לחכות פרקדן עד שיבצבצו להם ענבים זהובים, והוא לא חייב להתגייס?

ומה עם הבחור המאורס והנרגש שלא מימש נישואיו והגשים אהבתו, שפטור אף הוא מלשכב בשוחות המאובקות?

מה הקטע? למה דוקא הם?

כשאני חושבת על הפרשה כמכלול ועושה זום אאוט לרגע ומסתכלת על הכל מרחוק, אני מבינה שמלחמה ומלוכה הן מומנטים שדורשים יותר מכל "ריכוז!", ועל מנת להשיג ריכוז ופוקוס בלי שום הפרעת קשב מסביב, אנחנו צריכים ראש נקי ושלווה בדעת.

מלך שעסוק כל היום בנשותיו וסוסיו דעתו מוסחת. ריבוי העינוגים רק ממסטל את מוחו והוא מצוי ב"שכרון מלכות"; הוא חווה האנג אובר מטורף של כח. למלוך ולהנהיג באופן הזה, זה ממש לא אחראי, כמעט כמו לתת הגה בידיים של מי שהוריד עכשיו שני בקבוקי וודקה.

ובמלחמה? לא פחות! כדי שתצליח להישאר בחיים ולהילחם במלוא המרץ והמיקוד אתה צריך שקט בראש. אתה צריך לראות רק את המטרה מול העיניים ולא לדמיין עכשיו את ארוסתך ולהתגעגע אליה, לדאוג לשלום הכרמים ולקוות שמזיקים לא הרסו אותם או להתפלל שקבלן השלד לא ברח באמצע העבודה. חייל טוב זה חייל פנוי מנטאלית, שכל ליבו ומרצו יהיו בברית נאמנה עם המלחמה ושדעתו תהיה במנוחה באשר למילוי הצרכים שלו בשיגרה הנוכחת.

אז יכול להיות שכוונת המשורר היתה לצקת צניעות במלוכה ולפרגן הגשמה מלאה לאלו שלא הספיקו להנות מאהבתם בין אם זו אשה או בית.

בן אדם מוגשם זה בנאדם שלם.

מלך שלא עסוק ב'שואו אוף' ונהנתנות הוא מלך שיכול לראות בבהירות את נתיניו ומדינתו.

וכמו במילות השיר "דברים שרואים משם לא רואים מכאן" – כך אני מגלה תובנות בסוגיות מפתיעות בפרשה ובכלל.

אז קחו עצה לחיים ממני – תמיד כשעולה שאלה או בעיה שעליכם לפתור באופן יצירתי, קחו צעד לאחור והביטו ממרחק, כך תוכלו לגלות ולהבין דברים שלא ציפיתם למצוא. המומחים קוראים לזה פרופורציות. אני קוראת לזה להתרחק כדי לראות קרוב.

(שופטים תשפ"א)