הקללה שלי

מה זה גהינום בשבילי? לא, לא החום הנורא השורר במחוזותינו ביולי – אוגוסט, למרות שבקלות אני יכולה לדמיין את קלשוני הזעם דוחקים בי תחת השמש הקופחת והלחות הדביקה, כאילו לוחשים לי "קבלי את הטריילר לסרט האמיתי, ככה זה אצלינו בגיהינום וזאת עוד רק התפאורה!"

אבל רגע אחרי אני כבר במזגן, חוזרת למצב צבירה מוצק ומתמוגגת מההמצאה הא-לוהית הזאת שמשיבה את נפשי, מקררת את מחשבותיי, פיסת גן עדן.

אז לא, זה לא גהינום עבורי.

למה? כי לגיהינום אין פתח מילוט, אין פתרון קל עם 4 כוחות סוס וטיימר.

גהינום זה סיוט.

גהינום עבורי זה מצב שאין לו מוצא, סיטואציה של חוסר ודאות משווע, דאגה נוראית ללא הפסקה, חוסר יכולת לעשות משהו כנגד גורל, חוסר אונים מוחלט, זה להרגיש חצוי, אמביוולנטי, קרוע וחסר מנוחה, זה לנסות לקבל החלטה שיש לה מחיר, זה לחיות בדיסוננס רגשי, זה לא להרגיש שלם.

גהינום זאת קללה!

"ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", כך מתחילה הפרשה השבוע, ומקפיצה אצלי באופן פבלובי את שאלת מיליון הדולר הפילוסופית- אמונית; שכר ועונש, ברכה וקללה. האם אכן – צדיק וטוב לו, רשע ורע לו?

מיליוני דוגמאות סותרות טסות לי בראש במהירות של רכבת תחתית ניו יורקית על ספידים.

לא מעטים המקרים של אנשים צדיקים וטובי לב שסובלים בעולם הזה; נשים מוכות, ילדים מוזנחים ובריות חסרות כל הרעבות ללחם, שלא עשו רע לאף אחד. ולעומתם – חוטאים ונבזים שעושים מעשי פשע וחוגגים את החיים.

איוב לא היה הראשון ולא האחרון לנופף בדגל חוסר הצדק.

ובכלל, החשיבה הילדית חינוכית של "אם תתנהג יפה אבא ייתן לך סוכריה" תמיד גרמה לי לחוסר נחת. ובכל זאת, מאמינה אני, ועל המאמינים למצוא פתרונים על מנת לנסות ולהבין את המחשבה האלוקית.

כשאנו מפרשים "ברכה וקללה" כפרס או מתנה, אכן קשה לנו יותר להכיל את המשוואה המציאותית. אבל אם נעמיק ונקפוץ בנג'י לתוך עומק העניין, נפגוש נחל לא אכזב של תובנות.

ברכה וקללה הם מצבים תודעתיים, מנטליים.

כאשר אנחנו עושים טוב, כאשר אנחנו חיים עם מצפון נקי ומחשבה חיובית, אנחנו מרגישים טוב יותר. כאשר אנחנו חושבים על טובת האחר ועוסקים בנתינה אנחנו מרגישים משמעותיים. כאשר אנו שייכים לקהילה שעוסקת בעזרה לזולת אנחנו חווים אופוריה נפשית.

לא סתם מייסד הפסיכולוגיה האינדיבידואלית אלפרד אדלר טען שבכדי שאדם ירגיש שלם הוא צריך להיות שייך.

אנחנו מזלזלים לפעמים בכוחה של המסגרת, אך מטרתה לתת לנו חיים שפויים ומשמעותיים יותר. כאשר אדם חי בטוב הוא שמח הוא מבורך. ולהיות ולחיות מתוך שמחה זה גן עדן עלי אדמות.

לעומת זאת, לחיות בקונפליקט, בתוך כאוס מחשבתי, לחיות עם אשמה או חרדה, לראות תמיד מה חסר ולא להסתפק במה שיש, לחשוב מחשבות טורדניות שליליות – כל אלו הם מצב תודעתי של קללה. וכאן מגיע תפקידינו האחראי כבני אדם וזהו הכח שלנו לבחור נכון. נכון עבורנו. בכל רגע נתון אנחנו צריכים לחשוב מה נכון עבורנו, כל עוד זה לא פוגע באיש. ובכדי לדעת את התשובה אנו זקוקים לבהירות ודיוק פנימי. להיכנס פנימה לעצמינו ולשמוע את הלב מדבר.

לא סתם התורה באה ונותנת לנו כלים. היא רוצה לעזור לנו לחיות בטוב, לעזור לנו לבחור נכון. כשאנחנו עושים טוב בעולם הזה אנחנו מתמלאים אושר וסיפוק, וכשאנחנו ממורמרים אנחנו סובלים. וכמו שאני תמיד אומרת – "מרמור עושה קמטים"…

אז ראו גם אתם את הברכה והקללה – ובחרו בטוב.

(ראה תשפ"א)