"להיות רב קהילה זה גם בדידות מזהרת"

השבוע מלאו 12 שנים לכהונתי כרב קיבוץ. לרגל המאורע – עשר תובנות על אתגרים מרכזיים ברבנות קהילה:

1. אתגר הצורך והתפקיד – יש קהילות שלעולם לא ימנו רב, ויש שלא יזוזו מילימטר בלעדיו. אך הקיבוץ שאליו הגעתי, כמו קהילות רבות במרחבי האורתודוקסיה המודרנית בישראל, הוא לא כזה ולא כזה. יש רב, אך הוא אינו ה"מרא דאתרא". המערכות הקהילתיות יודעות לפעול היטב גם בלעדיו, והמילה האחרונה והקובעת היא לא בהכרח שלו אלא של אסיפת החברים. מדי פעם עולה השאלה הלא פשוטה "מה בדיוק התפקיד של הרב?" או "בשביל מה צריך אותו?". האתגר של רב בקהילה כזו הוא להיות מעין "סמארטפון" – עד שהוא הגיע הסתדרנו מצוין בלעדיו, אך אחרי כמה שנים איתו, לא היינו ממהרים לוותר עליו.
2. אתגר ההתחדשות המתמדת – כל מורה, ר"מ או ראש ישיבה, שתלמידיו מתחלפים כל שנתיים-שלוש, יכול לחזור שוב ושוב על רעיונות, שיעורים, דרשות ופעילויות. אך רב קהילה, שפועל במשך שנים בקרב אותו ציבור, נדרש להמציא את עצמו מחדש לעתים תכופות. אי אפשר למחזר שוב ושוב את אותו שיעור או אותה דרשה, וקשה לעשות שנית את הפעילות משנה שעברה. כדי להימנע מהנזיפה ש"את זה כבר אמרת פעם" ו"את הבדיחה הזו כבר סיפרת", עליך להיות בהתחדשות מתמדת – של רעיונות, תחומי עניין ומחשבות. זהו עול קשה כברזל ומתנה נפלאה שאין כמותה.
3. אתגר הגיוון והתרגום – קהילה, בניגוד לישיבה למשל, היא קבוצה מגוונת. יש בה צעירים וזקנים, גברים ונשים, דעות שונות ומנהגים שונים. כדי להיות רלבנטי, מעניין ונגיש, עליך לדבר שפות רבות ברמת שפת אם, ולתרגם את עצמך למגוון הניבים של הקבוצות השונות הללו. הדילוג משיעור בבית הסיעודי למפגש עם הנוער, דורש גמישות תודעתית גדולה במיוחד.
4. אתגר הפסיקה – דיונים הלכתיים מורכבים מתקיימים בלי הרף, הספרות עניפה ורחבה ובתי המדרש מלאים ב"ה. אך רב קהילה נדרש לא פעם להכריע עכשיו. בין אם מדובר באשה שמחכה לטבול, בטעות בספר התורה שהתגלתה באמצע הקריאה או בתקלה ברפת במהלך חליבת ליל שבת – אין זמן להתייעץ, לברר או להעמיק ואין את הפרבילגיה להגיד "שאלה מעניינת, צריך עיון".
5. אתגר ההקשבה – אנשים פונים לרב באינספור תחומים ושאלות, ובין אם מדובר בשאלה הלכתית, חינוכית, אמונית או אישית, הרב הוא זה שאמור כביכול להציע תשובה. אך כשאתה יודע מתחילת הבירור או הדיון את התשובה, אתה לא באמת מקשיב, לא ממש מאפשר מקום לספק ולא לגמרי מתחבר לחוויה של השואל. להצליח להתגבר על עמדת "איש התשובות" ולהקשיב באמת לעמדה ולקושיה של השואל העומד מולך, זה אחד האתגרים הרבניים הגדולים ביותר.
6. אתגר הליווי – רב קהילה הוא סוג של מלווה – לא רק זוגות לחופתם ונערים ונערות בקבלת עול מצוות. גם בית החולים, בית המשפט, בית הדין הרבני, בית הסוהר, בית האבות, בית הספר ובית העלמין כמובן, הם כולם מקומות שהזדמן לי ללוות אנשים אליהם כרב קהילה. שום דבר בהכשרה הרבנית שלי לא הכין אותי למיומנויות הנדרשות ברגעים שאחרי יציאת נשמה, בשעות כסיסת הצפורניים בחדר ההמתנה של טיפול נמרץ או אל מול צעקות אימים במשבר זוגי סוער. ליווי הרגעים הללו הוא זכות גדולה ואתגר שאין כמותו.
7. אתגר הבדידות – לרב קהילה אין קולגות ועמיתים וגם אין חברים מהעבודה. רוב ככל העשיה שלו נעשית לבד – מהכנת השיעור ועד הכנת ההספד. תוסיפו לזה את חובת הדיסקרטיות ואת הריחוק החברתי שלפעמים מביא איתו תפקיד ציבורי, ותקבלו בדידות מזהרת. ברמה האישית, לפחות בתחילת הדרך, זה כנראה האתגר הגדול ביותר.
8. אתגר "בין הכסאות" – רב קהילה הוא הרבה פעמים הכתובת לנושאים שאין להם כתובת מוגדרת אחרת – פגיעות מיניות, אלימות במשפחה, סכסוכי שכנים, מחלוקות קהילתיות, משברים אישיים ועוד נושאים שלא פעם נופלים "בין הכסאות". היכולת לשים לב אליהם והנכונות לעסוק בהם ו"להתלכלך" היא אתגר לא קטן.
9. אתגר ההחזקה – האתגר הגדול מכולם, הוא לא ליפול מהכסא. אל הרב מתגלגלים סיפורים מורכבים – הלכתית, זוגית, חברתית, חינוכית, אישית וקהילתית. ויותר משהרב אמור להציע פתרון הוא אמר להיות מסוגל לשאת ולהחזיק את הקושי, הקונפליקט והאתגר. המיומנות הכי משמעותית שרכשתי בשנותיי כרב קהילה, היא לשמוע על קושי גדול ומסעיר ולא ליפול מהכסא.
10. אתגר הגאווה – למרות שלפעמים קוראים לך "הרב", ואפילו עושים לפעמים מה שהורית, ולמרות שבאים לשיעורים שלך ואומרים בסוף "ישר כח", ולמרות שאתה עומד ומרצה מול קהל גדול והעינים נשואות אליך, בכל זאת לזכור תמיד את הסעיף הראשון כאן למעלה – שהסתדרו פה מצוין גם בלעדיך, שלא ממש ברור מה התפקיד שלך ולגמרי לא בטוח שבכלל צריך אותך.

(כי תצא תשפ"א)