כמה פעמים התעלמתם מעוולות?

הרבה פשעים, עוולות ושחיתויות התרחשו בעולם לא רק בגלל אלו שביצעו אותם, אלא גם בגלל אלו שראו- והתעלמו.

כנראה שיש בנפש האדם איזה מנגנון הדחקה או הכחשה הגורם לו להתעלם מדברים מסוימים. זה קורה כמעט לכל אחד מאיתנו- כשאנחנו רואים איזה מישהו או משהו שלא מתאים לנו – אנחנו מפעילים את מנגנון ההתעלמות, ותמיד יש לנו הסברים למה אנחנו מתעלמים- זה לא מתאים לי… אין לי זמן… זה אולי מגיע לו… מישהו אחר כבר יטפל בזה… זה לא כמו שזה נראה… וכן הלאה הסברים ותירוצי הצדקת ההתעלמות. זו יכולה להיות התעלמות מהקבצן ברחוב, מהזקנה עם הסלים, מההוא שנפל ברחוב, מהנהג שנתקע עם הרכב בצידי הדרך ומבקש עזרה, ועד התעלמות מעוולות חברתיות, מפגיעה בחלשים, וזה ממשיך עד התעלמות מפשעים, אלימות ושאר רעות חולות.

המילה "והתעלמת", לקוחה מפסוק שלם העוסק במצוות השבת אבידה. לפעמים אדם רואה אבידה, ואין לו ענין להתחיל להתעסק בהשבתה לבעליה. לאדם כזה אומרת התורה כך: "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ". מעניין לראות שהתורה קוראת למאבד האבידה 'אָחִיךָ'. זה היחס הנפשי והרגשי שאתה צריך לפתח כלפיו. שש פעמים בארבע פסוקים העוסקים בצדק חברתי ובעזרה לזולת תשתמש התורה במילה הזו- 'אָחִיךָ'.

אלפי שנים לפני שמישהו בכלל חשב על זכויות העובדים ושאר האוכלוסיות החלשות חברתית וכלכלית, ועל אותם אלו שהחזקים ניצלו אותם והתעלמו מהם פשוט כי הם יכלו, הרבה הרבה לפני כל הארגונים והאיגודים למען זכויות העובדים ודומיהם, באה התורה ואסרה על ההתעלמות, וציוותה על הרגישות החברתית, שהיא אבן יסוד לקיומה של חברת אנשים. וכך הזהירה וציוותה התורה: "לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא.., לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה, כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה.. כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה… כִּי תִבְצֹר כַּרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל אַחֲרֶיךָ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה…".

קל להתעלם מהגר, היתום והאלמנה, מהעני והאביון, ומהשכיר הנאבק על שכר מינימום, על מטה ללחמו, ועל כבוד משפחתו. אין להם כוח פוליטי, אין להם לובי, וגם ככה הם בקושי שורדים. הם החוליה החלשה של החברה- ולכן הם בדיוק אבן הבוחן שלה. דווקא בגלל שמהם הכי קל להתעלם- הרגישות החברתית כלפיהם צריכה להיות גבוהה שבעתיים.

האויבת הגדולה ביותר של האדם והחברה- היא האדישות. ממנה נובעת ההתעלמות, ומשם הדרך לעוולות היא קצרה. בדיוק כנגד של זה הציבה היהדות כבר לפני 4000 שנה רף גבוה וציווי מוסרי חד משמעי ומחייב לדורות עולם: "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם".

(כי תצא תשפ"א)