עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה

בשורה האחרונה הקרב ההיסטורי והנצחי הוא על ירושלים.
כל שאר הקרבות ביצהר ובנוה צוף, באיתמר ובתל אביב, בחניתה וביסוד המעלה- כל אלו הם רק תחנות וקרבות משנה בדרך לירושלים.
מאז הגיע אברהם אבינו להר המוריה, ומאז בנו בה דוד ושלמה את הבית הראשון, שם המשחק בינינו לבין העולם הערבי הוא ירושלים. כל האנרגיות הפוליטיות, המדיניות והרוחניות מכוונות לשם.
ערב ט' באב, ושבת חזון, בעוד אנו אבלים על השוטרים שנפלו על משמרתם בהר הבית סמ"ר האיל סתאוי ורס"מ כמיל שנאן ז"ל, ובני משפחת סלומון- יוסף חיה ואלעד ז"ל נרצחי חלמיש- נוה צוף , אנו מוסיפים לאבל הפרטי את האבל הכללי על ירושלים.
הנביא ישעיה מיטיב להגדיר ולאפיין את ירושלים: 'עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה'.
על ההגדרות הללו יוסיף הנביא זכריה את האיפיון שלו – 'וְנִקְרְאָה יְרוּשָׁלִַם עִיר הָאֱמֶת'.
המלבי"ם בפירושו יבחין בין עיר הצדק וקריה נאמנה ויאמר כך:
"יקרא לך עיר הצדק בין אדם לחבירו, וע"י שאשיב יועציך כבתחילה, יקרא לך קריה נאמנה בדברים שבין אדם למקום".
ירושלים זו עיר שלא יכולה לסבול זיופים, חוסר צדק, שקרים וחוסר נאמנות.
ירושלים זו עיר תובענית שכל שעוסקים בה נדרשים לעמוד בקריטריונים גבוהים- "וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא אָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם אֶבֶן מַעֲמָסָה לְכָל הָעַמִּים כָּל עֹמְסֶיהָ שָׂרוֹט יִשָּׂרֵטוּ וְנֶאֶסְפוּ עָלֶיהָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ".
ירושלים בוחנת את יושביה במידת האמונה ובמידת הנאמנות, במידת האמת ובמידת הצדק, במידות שבין אדם לחבירו ובאלו שבין אדם למקום.
אם רוצים לזכות להגיע לימים ולמצב וליציבות של 'כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ', צריך לעבור את המבחן של 'עִיר הַצֶּדֶק קִרְיָה נֶאֱמָנָה' ו'עִיר הָאֱמֶת'.
לשם כך צריך את המילה הפותחת את ההפטרה – חֲזוֹן. על מציאות שאין דבר כזה, אמר שלמה המלך במשלי- 'בְּאֵין חָזוֹן יִפָּרַע עָם'
לשם כך צריך אנשים היודעים ליצור חזון, לדבוק בחזון, להאמין בחזון, ולפעול להגשמתו.
לא היה לעם היהודי חזון נצחי יותר מירושלים. אליה התפללו, בה הקימו את בתי המקדש, בה שכן ליבם הרוחני ומקור החיים היהודי.
ערב ט' באב- חשוב להזכיר לעצמנו את החזון, על מה המאבק, על מה אנו מתאבלים, מה אנו זוכרים, ואל מה אנו מתגעגעים וכמהים.
דם כל קדושי עליון שנרצחו על הגנת ארץ ישראל, ירושלים רבתי , ההר והבית- כמו הדם על הבתים במצרים- יסמן לנו את מחיר העצמאות ואת הדרך לחירות, לגאולה שלימה ולבניין שלם.
(דברים תשעז)