מתי כן צריך להתעלם?

"פעמים נכון לתת לנער המתבגר להתמודד עם האתגרים בכוחות עצמו"

אחת ממצוותיה של השבת אבדה, היא האיסור להתעלם בשעה שאדם רואה אבדה ברחוב.

מסביר רש"י: והתעלמת – כובש עין כאלו אינו רואהו… לא תראה אותו שתתעלם ממנו, זהו פשוטו". כלומר, התורה אוסרת על האדם, להתעלם במודע מהאבדה שהוא רואה. ובלשונו של הרש"ר הירש: "ובלשון זו "והתעלמת" מתאר את אופן הראייה: אסור לך לראות ראייה של התעלמות, של מי שעושה את עצמו כמי שאיננו רואה; אל תתעלם ממראה עיניך, אל תנהג כלפי האבדה כאילו אינך רואה אותה, כאילו אין הדבר נוגע לך… עליך לעשות את כל מה שהיית עושה בממון שלך".

לאחר שרש"י מפרש את הפסוק כפשוטו, הוא מצטט את דרשת חז"ל בקצרה. נצטט אותה במלואה כפי שמופיעה בגמרא בבא מציעא (ל ע"א): "פעמים שאתה מתעלם. כיצד? היה כהן והיא בבית הקברות, או שהיה זקן ואינה לפי כבודו, או שהייתה שלו מרובה משל חברו [=עבודתו שוות ערך יותר משווי האבדה] פטור. לכך נאמר 'והתעלמת' פעמים שאתה מתעלם ופעמים שאין אתה מתעלם".

בעוד שלפי פשוטו של מקרא, הפסוק אוסר את ההתעלמות מהאבדה, הרי שחז"ל מאותו פסוק לומדים שדווקא נכון שהאדם במקרים מסוימים יתעלם מהאבדה. מה גרם לחז"ל לדרוש את הפסוק במגמה הפוכה מכפי שעולה מתוך פרשנות הפשט?

נראה, שכשהפסוק אוסר את ההתעלמות מהאבדה, הוא מתייחס לנטייה הטבעית שלנו להתעלם. טבע האדם לרוץ ולא לשים לב לסביבתו, ועל כך מבקרת אותו התורה ומצווה שלא להתעלם אלא לשים לב למתרחש ולהיות אכפתי על ממון חברו. מצד שני, חז"ל מבקשים לומר שפעמים ישנן סיטואציות, שדווקא נכון שהאדם יתעלם מהאבדה ולא ישיבה לבעליה. אדם נדרש לאכפתיות ביחס לממון חברו ולהשיב את אבדתו אולם לא בכל מחיר. כאשר עלול אדם להפסיד את כספו משום שהוא נדרש להחזיר אבדה, או- אם השבת אבדה כרוכה באיסור (לדוג'- כאשר הוא כהן והאבדה היא בבית קברות) עליו להימנע ולא להשיב את האבדה.

את המודל של "השבת אבדה" ניתן להרחיב גם לתחום החינוך. בדרך כלל מוטלת עלינו כהורים או מחנכים החובה לפקוח עיניים, ולהתבונן על דרכם של ילדינו על מנת שנוכל להדריך אותם. אולם עלינו לזכור, שפעמים נדרשים אנו דווקא להתעלם במודע או לגלות איפוק, משום שההתערבות עלולה לגרום לנזק, וההתעלמות גם כשהיא קשה- היא נכונה. פעמים נכון לתת לנער המתבגר להתמודד עם האתגרים בכוחות עצמו. החכמה היא האיזון שבין "לא תוכל להתעלם" לבין "והתעלמת".

(כי תצא תשפ"א)