בשיאה של הדרמה המתרחשת במשפחת יעקב, יוסף והאחים, כאשר בעקבות הרעב יורדים האחים מצרימה, מאשים אותם יוסף בריגול. תגובת האחים היא משפט אחד שיש בו שני חלקים: "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ". ראשית, כולנו אחים, בני אבא אחד; שנית, אנחנו כנים. פסוק אחרי זה, יחזרו האחים על מילות המפתח ויאמרו שוב: "שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד".
יותר משני עשורים חלפו מאז שיא השנאה, הריחוק והניכור בין האחים, שכילו כל חלקה טובה ביחסי האחווה. מילות הפסוק מהדהדות כתמרור אזהרה לאן עלולה להוביל השנאה: "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ… לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ… וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו… וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם… וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם". התיאור הזה רחוק ביותר מתגובת האחים: "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ כֵּנִים אֲנַחְנוּ" – איפה האחווה ואיפה הכנות.
כדי שהאחווה תחזור למשפחה, אנו זקוקים לעוד תכונה שתשרור בינינו – כנות
כמו שתמיד אמרו לנו בבית הספר של החיים, לפעמים צריך לשלם שכר לימוד גבוה וכואב כדי ללמוד את עובדות החיים, ואיך גלגל החיים מסתובב לו. עובדת היסוד הביולוגית היא שאנשים אחים אנחנו. השאלה היא מה עושים עם העובדה הזו. יש כאלו שחושבים שאם ישליכו אותה לבור ויתנכרו לה, בכך יבוא הקץ על האחווה הזו וכביכול ייפתרו בעיותיהם; ויש היודעים למנף את העובדה הזו למכפלת כוח וחוסן משפחתי ולאומי.
האחים לבית יעקב, ויהודים רבים במשך הדורות עד ימינו אנו, פעמים נדרשו לשלם שכר לימוד כואב עד שהגיעו למסקנה, שלא חשוב כמה אנחנו חלוקים ומתווכחים בינינו, הרי שאת האויב החיצוני זה כלל לא מעניין. מבחינתו לעולם נהיה "אַחִים אֲנַחְנוּ".
כדי שהאחווה תחזור למשפחה, אנו זקוקים לעוד תכונה אחת מרכזית שתשרור בינינו – כנות. שנוכל להגיד איש לרעהו בלב שלם "כֵּנִים אֲנַחְנוּ". כאשר הכנות הינה היסוד המשפחתי, החברתי והלאומי המכונן בין אנשים, כל מחלוקת ניתנת לפתרון וכל אחווה היא אפשרית.
בימים ההם בזמן הזה, כאשר האחווה עומדת למבחן, וכאשר אנו מגלים פעם אחר פעם את האמת הבסיסית כי "אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד", אם רק נשכיל להוסיף לקומה הזו את קומת הכנות בין אדם לחברו בבחינת "כֵּנִים אֲנַחְנוּ" – אזי נרות הגבורה של חנוכה יאירו שבעתיים באור נגוהות ויספרו גם לדור שלנו על תפארתה של הגבורה ועל עוצמתה של האחווה.