חיסון למגפת השעמום

 

החגים המרוממים יכולים להוות קרש קפיצה לצמצום העיסוק באמצעים ולהתרכזות בשאלות התכלית והמטרות בחיים

תמיהה גדולה מעורר הביטוי "תִמְה֖וֹן לֵבָֽב". אנו חוזרים ואומרים ביטוי זה בווידוי "על חטא" של יום הכיפורים. מקורו בקללות התוכחה שבפרשתנו, שם נאמר: "יַכְּכָ֣ה ה' בְּשִׁגָּע֖וֹן וּבְעִוָּר֑וֹן וּבְתִמְה֖וֹן לֵבָֽב" (כח, כח). המפרשים מתייחסים לשלוש מכות אלה כחלק מהצרות הרבות שעלולות לפקוד את עם ישראל בשל חטאיו, ויש הרואים בהן תוצאות של הצרות שפורטו קודם לכן (אברבנאל).

רש"י כתב על המילים "תמהון לבב": "אוטם הלב". נראה שהוא מבין מושג זה כעונש, בו ה' מקשה על ישראל לשוב בתשובה, כיוון שהרבו לעשות הרע. בדומה לכך פירש רש"י בפרשת "עקב" את המושג "ערלת לב" בפסוק: "וּמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת עָרְלַ֣ת לְבַבְכֶ֑ם וְעָ֨רְפְּכֶ֔ם לֹ֥א תַקְשׁ֖וּ עֽוֹד" (דברים י, טז).

ברצוני להתעכב על תרגומו של אונקלוס למילים "תמהון לבב", מפני שניתן לקחת אותן בהשאלה לבעיה מרכזית ביותר בזמננו. אונקלוס תרגם: "בשעממות ליבא". המושג שעמום בלשון אונקלוס שונה ממושג זה בזמננו. בעברית הקדומה שעמום זוהה עם חיי חטא. כך לדוגמה קבעו חז"ל "שהבטלה מביאה לידי שעמום" (משנה, כתובות ד, ה). קביעה זו הביאה אותם להנחיה הלכתית לפיה גם אישה עשירה, שיש לה משרתים ומשרתות, חייבת לעסוק במלאכת כפיים כלשהי, לבל תתבטל ותבוא לידי שעמום. חכמים אף הדגישו סוג קונקרטי של עבירה שהבטלה גוררת ואמרו: "הבטלה מביאה לידי זימה" (שם).

השעמום של זמננו, לעומת זאת, מתאר מצב ניטרלי, לכאורה, של חוסר מעש, חוסר עניין ותחושת ריקנות. שעמום זה התגבש בעולם המודרני והפך להיות מגיפה במאה ה־21. הוא מאפיין חברת שפע שיש בה פנאי, כאשר עודפי הפנאי והאפשרויות הבלתי מוגבלות מקשים על אנשים למצוא שלווה, סיפוק ומרגוע. הפסיכולוג ויקטור פראנקל טען שהאדם המודרני, שיש בידו את האמצעים, איבד את התכלית, והוא סובל מתחושת עקרות וחוסר משמעות אותה הגדיר בשם "ריק קיומי".

לכאורה, אפשרויות הפעילות העשירות שמעניקה הטכנולוגיה המודרנית, אמורה הייתה להעיף את השעמום לחלל, ולאפשר לאדם למלא כל חלל של זמן. הופעת הסמארטפון יצרה עולם תוכן אינסופי וזמין שמצוי בידי כל אחד בכל עת, והשעמום היה אמור להיעלם. אולם דווקא הכמות הרבה של התוכן שנהיה זול וזמין, הקטינה את הערך שלו ואת היכולת למצוא בו סיפוק מתמשך ושקט נפשי, והגבירה את קשיי הקשב והריכוז. אנשים מתרגלים לצרוך מידע, סרטים ובידור חינם ובמהירות, והם חייבים למצוא כל הזמן עוד ועוד תוכן, ועליו להיות מעניין יותר, מתרגלים ליהנות במהירות ממוצרים ומאתגרים, ומחפשים באופן מתמיד מוצרים חדשים ואתגרים חדשים.

לשעמום השפעה הרסנית על בני האדם. אנשים משועממים נוטים לחוש חוסר סיפוק, פסיביות, בדידות, עצבות והערכה עצמית נמוכה. יש קשר הדוק בין נטייה לשעמום ובין שימוש בסמים ובאלכוהול, הימורים, אכילה מופרזת, דיכאון ועוד. תופעות אלה התחזקו אצל בני נוער בימי הקורונה בשל מגפת השעמום שהגיעה לשיאים חדשים בתקופה זו. ואכן, השנה רוב ההורים בישראל מצפים בכיליון עיניים עצום לצלצול הפעמונים של האחד בספטמבר, בתקווה שיפסיקו לשמוע מילדיהם את הקריאה הנואשת "משעמם לי".

במחקר שנעשה באיטליה בסגר הראשון של הקורונה, אנשים ציינו את השעמום כדבר השלילי השני בהישארות בבית, מיד אחרי היעדר חופש, ואחד לפני מחסור באוויר צח. חוקרים סבורים שאחת הדרכים להפיג את תחושת הריקנות היא דווקא לפרוש מהמרדף אחרי הגירויים שנפלטים אלינו מהמסכים. נוסיף ונציין ברוח דברי פראנקל את חשיבותן של המסגרת, המשמעות והתכלית כדי להתחסן מפני מגפת השעמום.

חגי תשרי הבעל"ט עשויים לשמש הזדמנות לפסק זמן מהמרוץ של צריכת תכנים שמציפה ומציקה. האחד בתשרי – לא פחות מהאחד בספטמבר – אמור ליצור תכנית התנתקות והתנקות מגירויים חיצוניים, חזרה לשקט נפשי והתחברות האדם לעצמו. החגים המרוממים יכולים להוות קרש קפיצה לצמצום העיסוק באמצעים ולהתרכזות בשאלות התכלית והמטרות בחיים.

(כי תבוא תשפ"א)