גוף ונפש – מי נושא באחריות?

בעקבות הפסוק: "דַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֘ל לֵאמֹר֒ נֶ֗פֶשׁ כִּֽי־תֶחֱטָ֤א בִשְׁגָגָה֙ מִכֹּל֙ מִצְוֺ֣ת ה' אֲשֶׁ֖ר לֹ֣א תֵעָשֶׂ֑ינָה וְעָשָׂ֕ה מֵאַחַ֖ת מֵהֵֽנָּה", מובא במדרש (ויק"ר ד) דיון על היבטים שונים של הנפש:

"תָּנֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס וְהָיָה בוֹ בִּכּוּרוֹת נָאוֹת, וְהוֹשִׁיב בּוֹ הַמֶּלֶךְ שׁוֹמְרִים, אֶחָד חִגֵּר וְאֶחָד סוּמָא, וְאָמַר לָהֶן הִזָּהֲרוּ עַל בִּכּוּרוֹת הַנָּאוֹת הָאֵלּוּ. לְיָמִים אָמַר חִגֵּר לַסּוּמָא: בִּכּוּרוֹת נָאוֹת אֲנִי רוֹאֶה בַּפַּרְדֵּס, אָמַר לוֹ סוּמָא: הָבֵא וְנֹאכַל, אָמַר לוֹ חִגֵּר: וְכִי יְכוֹלְנִי לְהַלֵּךְ? אָמַר סוּמָא וְכִי רוֹאֶה אֲנִי? רָכַב חִגֵּר עַל גַּבֵּי סוּמָא וְאָכְלוּ אֶת הַבִּכּוּרוֹת וְהָלְכוּ וְיָשְׁבוּ לָהֶם אִישׁ בִּמְקוֹמוֹ. לְיָמִים נִכְנַס הַמֶּלֶךְ בְּאוֹתוֹ פַּרְדֵּס. אָמַר לָהֶן: הֵיכָן הֵם הַבִּכּוּרוֹת הַנָּאוֹת? אָמַר לוֹ סוּמָא: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וְכִי רוֹאֶה אֲנִי? אָמַר לוֹ חִגֵּר: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, וְכִי יָכוֹל אֲנִי לַהֲלוֹךְ? אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ שֶׁהָיָה פִּקֵּחַ, מֶה עָשָׂה לָהֶן? הִרְכִּיב חִגֵּר עַל גַּבֵּי סוּמָא וְהִתְחִילוּ מְהַלְּכִין, אָמַר לָהֶן כָּךְ עֲשִׂיתֶם וַאֲכַלְתֶּם אֶת הַבִּכּוּרוֹת".

החיגר והסומא מזכירים לנו את דמויות שלושת הקופים, שאינם רואים, אינם שומעים, ואינם מודים בפיהם, וממילא – גם לא לוקחים אחריות.

מהו הנמשל?

"כָּךְ לֶעָתִיד לָבוֹא הַקב"ה אוֹמֵר לַנֶּפֶשׁ: מִפְּנֵי מַה חָטָאת לְפָנַי? אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אֲנִי לֹא חָטָאתִי. הַגּוּף הוּא שֶׁחָטָא, מִשָּׁעָה שֶׁיָּצָאתִי מִמֶּנּוּ כְּצִפּוֹר טְהוֹרָה פּוֹרַחַת בָּאֲוִיר אֲנִי, מֶה חָטָאתִי לְפָנֶיךָ? אוֹמֵר לַגּוּף: מִפְּנֵי מָה חָטָאתָ לְפָנַי? אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אֲנִי לֹא חָטָאתִי. נְשָׁמָה הִיא שֶׁחָטְאָה, מִשָּׁעָה שֶׁיָּצְתָה מִמֶּנִּי, כְּאֶבֶן שֶׁהֻשְׁלַךְ עַל גַּבֵּי קַרְקַע אֲנִי נִשְׁלַךְ, שֶׁמָּא חָטָאתִי לְפָנֶיךָ?"

הנפש והגוף מיתממים. הם נתלים בעובדה שאף אחד מהם לא יכול לחטוא בפני עצמו, כדי לתרץ את זכאותם בדין.

"מָה הקב"ה עוֹשֶׂה לָהֶן? מֵבִיא נְשָׁמָה וְזוֹרְקָהּ בַּגּוּף וְדָן שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד…"

תפיסת הגוף והנפש של חז"ל אינה דואלית, אלא אחדותית. הגוף והנפש פועלים יחד, נושאים יחד באחריות, ויעמדו יחד לדין. תפיסה זו משליכה גם על תפיסת האחריות: פירוד עלול להיות תירוץ להסרת אחריות. אלא שהגוף והנפש אחד הם, וממילא נושאים באחריות, שניהם יחד וכל אחד לחוד.

הדבר נכון גם ביחס לעם ישראל: "… נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל לְשֶׂה, מַה שֶּׂה הַזֶּה לוֹקֶה עַל רֹאשׁוֹ אוֹ בְּאֶחָד מֵאֵבָרָיו וְכָל אֵבָרָיו מַרְגִּישִׁין, כָּךְ הֵן יִשְׂרָאֵל, אֶחָד מֵהֶן חוֹטֵא וְכֻלָּן מַרְגִּישִׁין… תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בִּסְפִינָה נָטַל אֶחָד מֵהֶן מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו, אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו מַה אַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה, אָמַר לָהֶם מָה אִכְפַּת לָכֶם לֹא תַחְתִּי אֲנִי קוֹדֵחַ, אָמְרוּ לוֹ שֶׁהַמַּיִם עוֹלִין וּמְצִיפִין עָלֵינוּ אֶת הַסְּפִינָה…" וד"ל.

(ויקרא תשפ"א)