ה'לוקסוס' של אומן

שמחה היא בחירה. זה לא איזה מצב נתון ש"יגיע" כשהוא יחליט להגיע

מי שלא היה באומן בימי ראש השנה יתקשה כנראה לדמיין או להאמין מהם תנאיי האירוח הממוצעים למקום בתקופת העומס הזאת. לאחר מסע מפרך עם המזוודה, עליות וירידות, דרכים לא סלולות מלאות אבנים וסמטאות חשוכות חושך מצרים, אתה מגיע סוף סוף לדירה. כמובן שיש רמות שונות, אני אספר מחוויותיי שלי: בדירה אין מה לצפות ללוקסוס כמו ריצוף למשל. החדרים דחוסים במיטות כיון שכל מיטה שווה הכנסה יפה במטבע זר. מערכות המים והביוב לא תמיד ערוכות לעומס כזה, מה שאומר שאתה בהחלט עלול למצוא את עצמך בלי מים פעילים כשאתה מול חדר השירותים היחיד בדירה, המיועד לשלושים האיש השוכנים איתך באותה יחידה… אף אחד לא משועבד ללוח הזמנים שלך, יתכן שאתה רוצה כבר לישון אבל אנשים שמשתכנים איתך רק הגיעו מטיסה, ולכל אחד הרגליי סדר ומנטליות משלו. אין מה לצפות לכסא או שידה לכל דייר ולפעמים גם שולחן אחד אין, מה שגורם לך לאכסן את הבגדים בצידי המיטה כשהמזוודה משמשת לארון. כל דבר לוקח יותר זמן כי לא הכל זמין ונוח כמו בבית, וכל משאב שצריך מבחוץ דורש הידחסות עם עוד אנשים. כמובן שיש כיום כבר מלונות, אבל בימי ראש השנה הביקוש גבוה ואם אין לך כמה אלפי דולרים בצד, יש סיכוי שתתאכסן במקום העונה יותר לתיאורים שתיארתי פה.

מנסיוני המצב הזה לא תמיד קל, תנאים פיזיים ואי נוחות עלולים להשפיע על הנפש ולהוציא אותנו משלוותנו. כשאין לך מה שאתה צריך ורגיל אתה עלול להישאב למרמור ולתסכולים. ואז כשאתה יוצא מהדירה לנשום קצת אויר, הולך להכין לעצמך איזה כוס קפה בהכנסת האורחים ולהירגע, בדיוק מישהו נתקע בך ושופך עליך בטעות קצת טחינה… אם הוא ממש מגדיל ראש הוא גם יגיד לך שהכל לטובה ואז באמת אתה עלול לאבד את זה.

פעם הגיע חבר שלי, שאני מנחש שהביקורים שלו בחו"ל הם בדרך כלל במקומות טיפה יותר "עוטפים" ואמרתי לו שמכל הטיפים וההכנות השונות, נראה לי שהעצה שהכי תועיל זה פשוט לשחרר. מראש לשחרר, לזרום עם מה שיש. כמו ילד שמשחק בבוץ ונהנה בלי לחשוב על המקלחת שאחריי. אם לא תשחרר אתה פשוט עלול לסבול. אם תשחרר את זה מראש אז תוכל להתרכז בסיבה לשמה באת, וממש ליהנות מכל רגע ולהפיק ממנו את המיטב.

הדברים הללו הם לא חידוש גדול, עד שזה מגיע לזמן אמת. כשזה ממש קורה זה לא תמיד קל. אנחנו עלולים להישאב למרמור בלי לשים לב בכלל. זה דורש בחירה אקטיבית ומודעת ללכת על שמחה, לצאת מהלופ הזה של לרטון על כל מה שלא בדיוק כמו שרציתי.

חשבתי על זה שהחג שנקרא "זמן שמחתנו" הוא בדיוק החג הזה שבו יוצאים לדירת ארעי. דוקא בסוכה, כשלפעמים צפוף, ולפעמים חם, ואין פרטיות או תנאים נוחים כמו בחדר השינה או בסלון, דוקא שם אנחנו מדגישים את השמחה. ואני לומד מזה שני דברים מעשיים: דבר ראשון ששמחה היא בחירה. זה לא איזה מצב נתון ש"יגיע" כשהוא יחליט להגיע, אלא כדאי להחליט "ללכת על זה", והדבר השני, שחלק מהסיפור זה באמת להסכים לשחרר. לא תמיד בחיים הכל יילך כרצוני, אני בוחר אם להתכווץ מזה או לדלג הלאה.

(האזינו – סוכות תשפ"ב)