מרדכי גרנביץ
אלו לא המילים אלא המפגש, אנחנו מרגישים אם מישהו מעורר בנו אמון, אם מישהו נוגע בלב שלנו
פעם ישבתי עם יהודי מבוגר שהיה חי רוב ימיו בברית המועצות הקומוניסטית. הוא סיפר לי כל מיני דברים מחיי היום יום שם, חוויות אישיות ומשפחתיות. הרגשתי שאני נוגע בלב הפועם של ההיסטוריה שלנו כעם, שאלות מהותיות של זהות ושל עיקר וטפל התנפצו להן אל מול האנקדוטות הקטנות והתיאור החי. כשהודיתי לו הוא לא כל כך הבין ממה אני נרגש: הרי לא חידשתי לך הרבה, לא היתה פה אינפורמציה שלא ידעת… כשיצאתי משם חשבתי שהרבה פעמים משהו במפגש משפיע עליך, וזה לא תמיד תוכן המילים שנאמרו, אלא הניגון של האדם, פעימות הלב, האישיות שלו, לפעמים דווקא מה שלא נאמר, משהו במבט או בתחושה שמאד נוגע בך.
אני חושב שכל מי שפגש פעם מישהו וזה מאד נגע בו או השפיע על הלך המחשבה שלו, מכיר את התחושה הזאת, שעצם המפגש עושה משהו, ולא המילים שנאמרו. הרי לפעמים מישהו דופק בדלת ומבקש תרומה, הוא מספר ממש סיפור קורע לב אבל זה לא "עובד", אתה נותן לו משהו וממשיך הלאה את היום, ולפעמים יבוא מישהו עם אותו סיפור, ולא יהיה לך מנוח, תתן לו סכום יפה ואפילו תתקשר לכמה חברים שיעזרו גם כן. מה ההבדל? אלו לא המילים אלא המפגש, אנחנו מרגישים אם מישהו מעורר בנו אמון, אם מישהו נוגע בלב שלנו.
אם אני בא עצבני לאיזה מקום, גם אם אחייך ייתכן שאנשים ירגישו פחות בנוח. אם אני לא אוהב כל כך את האדם מולי או לא חושב ממש שהוא העיפרון הכי מחודד בקלמר, יש סיכוי שגם אם אגיד לו מילים יפות הוא לא ירגיש טוב עם עצמו. וכשאני מאמין במישהו… אפילו עם מבט קטן יש לי כח להעיף אותו להתקדם קדימה, במרץ ובחיוניות.
השבוע יחול יום הירצחו בשואה של האדמו"ר מפיאסצנה. נו, יש הרבה מה לקרוא עליו, והוא השאיר אחריו ספרים יפים. אבל אני פעם פגשתי מישהו שלמד אצלו בתור נער צעיר. אז ביקשתי שיספר לי עליו והעיניים שלו האירו פתאום. יהודי קשיש קיבל חיים כשהוא החל לספר על הרבי שלו שלימד אותו תורה ודאג לכל מחסורו. הוא זכר אותו שר ומנגן. והקטע, זה שהוא לא אמר לי אף מילה בשמו. החוויה נצרבה בו, עצם המפגש השאיר בו חותם.
אותו דבר קרה לי פעם כששאלתי מישהו מקליפורניה מה לו ולדרכי העבודה של ברסלב. זה עניין אותי כשראיתי איש עסקים אמריקאי, שיוצא כל יום להתבודד בשדות של בוורלי הילס… אז הוא סיפר לי שלפני שנים החסיד הישיש ר' ישראל בער אודסר התארח שם באזור ו'סחבו' אותו לשם. "נו?" אני שואל, ומנסה להבין מה הוא אמר לו שהשפיע עליו כל כך. "אין לי מה לספר, הוא לא דיבר איתי הרבה, אבל הנוכחות שלו היתה כל כך חזקה שפשוט יצאתי אדם אחר מלהיות לידו. מלפגוש את החיות התמידית שבערה בעיניים שלו"…
רש"י אומר שנח היה "מאמין ואינו מאמין". ר' שלמה קרליבך מדבר על זה, שנח היה צדיק אבל הוא לא האמין שיש לו כח באמת לשנות את העולם, לגעת בבני האדם מסביבו.
הלוואי שנאמין בעצמינו ובאלו שמסביבנו, עד שרגע אחד של מפגש אמתי יוכל להביא טוב למי שנקרה בדרכנו…
(נח תשפ"ב)
