גלגולו של עולם

לפני כמה שנים הייתי יושב בכל יום לפני עלות השחר עם חבר שלי ז"ל שהיה אז בגסיסה איטית מסרטן.
היינו לומדים וגם קצת מפטפטים.
זאת הייתה תקופה שחברי כבר לא יצא מהבית וסבל ייסורים קשים.
בוקר אחד הוא נתן לי סכום כסף וביקש שאקנה לו כמה ספרים שהיה צריך. הוא ידע שאני נוסע באותו יום ושאעבור במקום בו יש חנות המוכרת את הספרים המדוברים.
הגעתי לחנות, הערמתי את הספרים לפי הרשימה, אולם כשבאתי לשלם, ראיתי שחסר עוד סכום משמעותי, ושהסכום שנתן לי ממש לא מספיק.
לא היו עלי מזומנים או שיקים. הלכתי לאיזה בית כנסת באזור, שם לומדים כמה מכרים שלי, וביקשתי שיעזרו לי בהשלמת הסכום, מכיוון שאיני יודע אם אגיע לפה שוב בקרוב, וחבר שלי מאד ביקש את הספרים.
כדרכן של ישראל, "נתבעים ונותנים", כל אחד הוציא צרורו הנקוב ונתן באהבה את מעט השקלים שהיו בכיסו, אלא שגם זה לא ממש הספיק (בכל זאת, אברכים בכולל).
חזרתי לחנות בראש מורכן ואמרתי למוכר:
"תשמע, זה מה שיש לי לתת, אני לא יודע מתי אשוב לכאן, אבל דע ששלח אותי חבר שלא יכול לזוז עקב המחלה, וזה חשוב לו…".
המוכר החביב הישיר אלי מבט טוב, ארז את הספרים, לקח את הכסף ופטרני לשלום. התרגשתי מטוב ליבו, ידעתי שספק אם הרוויח בעסקה מפוקפקת זו…
לאחר כמה חודשים הזדמנתי שוב לאותו איזור, ונזכרתי שבאותה חנות היה ספר מסוים שקשה למצוא בחנויות ושאני מבקש לקנות.
סרתי אל אותה החנות, אולם מיד שמתי לב שמשהו קרה: המדפים היו כמעט ריקים, המון ספרים חסרו, וליד הדלפק עמד בחור צעיר שלא ראיתי בפעם הקודמת.
שאלתי אותו, איפה הבעל הבית?
הוא הסתכל עלי במבט מוזר והצביע למעלה.
"הוא בקומה השנייה?" שאלתי,
מתי יחזור?
הוא ענה לי בקול שקט:
"בעל הבית יחזור בתחיית המתים"…
הרגשתי סחרחורת.
מה קרה? שאלתי, מתי?
הבחור עונה לי: הוא נפטר לפני כמה שבועות מסרטן שהתגלה אצלו ממש לא מזמן… הכרת אותו?
נשענתי על המדף כשהצמרמורת אוחזת בי
וואו.
לא, לא הכרתיו, עניתי לו, בעצם אולי כן, לא יודע אם ממש הכרתי אותו, אבל הייתי פה לפני כמה חודשים סביב אותו עניין…
יצאתי מבולבל בלי להסביר או לומר שלום.
חזרתי למחרת אל החבר שלי, שעוד נלחם על חייו, התלבטתי אם לספר לו.
סיפרתי.
לא ידעתי איך יתקבלו הדברים.
הוא הקשיב בעניין רב, במבט מיושב, של מי שמתכונן ומכין עצמו היטב לצאת לדרך הארוכה "ההיא", אל הלא נודע, ואמר לי שהוא מתרגש מהסיפור והוא רוצה לספר זאת לאשתו וילדיו…
זמן קצר לאחר מכן- גם הוא סגר את עיניו והצטרף לאותו מוכר ספרים חביב ועלום שם.

ולמה אני מספר כל זאת?
כי השבת נקרא את פרשת "משפטים" שעוסקת בכל מיני דינים של ממונות ונזיקין בין אדם לחברו,
וכתוב בזוהר על הפרשה שהדברים האלה קשורים ל"סודות הגלגולים".
בדרך כלל מסבירים שיש פה חשבונות של גלגולי נשמות, ועניינים מהסוג הזה,
אבל אני חושב לעצמי,
אולי יש פה תזכורת לגלגולי החיים,
לכך שהעולם עגול, היום אתה למעלה מחר למטה, וכן להיפך.
היום אתה בעל השליטה והכח שהחיים לפניו
ומחר עלול להשתנות חלילה נתון, ולשמוט את הקרקע תחת הרגליים…

אז מה זה אומר לנו?
לעצמי אני אומר:
כשאתה בעמדת הכח,
כשאתה למעלה
זכור תזכור גלגולו של עולם,
גלגולן של חיים,
חוסר היציבות המתמיד,
אל תישען על מעמדך,
כי הקרקע תחתך אינה יציבה,
עשה טוב עסוק בלהיטיב
זה מה שיישאר ממך בסופן של גלגולים.
הכל פה דינאמי, זמני, ולא יציב, מלבד הטוב הזה, שאפשר לעשות כל עוד ניתן.
(משפטים תשעח)