הדברים שיוצאים מארץ ישראל

"וַיֵּנִקֵהוּ דְבַשׁ מִסֶּלַע וְשֶׁמֶן מֵחַלְמִישׁ צוּר" (דברים לב, יג) 

פסוקים אלה כנראה קשורים לביטוי המפורסם "ארץ זבת חלב ודבש", הנזכר במקרא כעשרים פעמים. אף שמדובר במטבע לשון מפורסמת, הרי שמשמעותה היה נתון למחלוקת כברי מימי התנאים:

"ארץ זבת חלב ודבש –  ר' אליעזר אומר חלב זה חלב הפירות, דבש זה דבש תמרים. ר' עקיבה אומר חלב זה חלב ודאי וכן הוא אומר וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב  (יואל ד יח). דבש זה דבש היערות וכן הוא אומר ויבא העם אל היער והנה הלך דבש" (ש"א יד כו)   (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, יג, ה).

להלן נתמקד בפרשנות של ר' אליעזר, ש"חָלָב" ניתן להידרש גם במשמעות "חֵלֶב", המיצוי של פרי האדמה: "שמנים כחלב ומתוקים כדבש" (ספרי דברים, לז) או המובחר שבפירות הארץ (השוו: בראשית מה יח; במדבר יח יב). כלומר, שהדבש והשמן הנזכרים בפסוק זה מתייחסים לעסיס המתוק המופק מפירות הארץ; גפן, תאנה ורימון הגדלים בשדרת ההר המרכזית של ארץ ישראל (דברים ח, ח).

המילים "ושמן מחלמיש צור" מתארים את אופן הפקת שמן הזית בתקופה העתיקה. ברחבי ארץ ישראל נמצאו עד כה שרידים של מאות רבות של בתי בד לעצירת שמן המתוארכים לתקופת המקרא. ראוי לציין, שמתקנים אלה שימשו את בעלי האחוזות הגדולות ומרכזים שלטוניים. אולם רוב האוכלוסיה הכפרית נהגה להפיק שמן לתצרוכת הפרטית שלה באמצעים פשוטים יותר, באמצעות ריסוק הזיתים בתוך ספלולי אבן ומתקנים פשוטים שחצובים בסלע. אלפי מתקנים כאלה מצויים כעדות אילמת בכל רחבי ארץ ישראל. למעשה, זו הייתה המציאות בארץ עוד בראשית המאה העשרים, כפי שלמשל תיעד אותה בהרחבה החוקר גוסטב דלמן. זהו אפוא לכאורה הפירוש "ושמן מחלמיש צור".

המקרא בא לתאר את שבחה של ארץ ישראל בצורה ציורית. הפסוקים מציינים את העובדה המפליאה שבחבלי ההר הטרשיים, שפיסות הקרקע שבה, הן כה קטנות, בתוך נקיקי הסלע ממש, ניתן לראות כיצד ניתן לגדל גידולים חקלאיים, ואמנם מים לא יוצאים מהסלע, אבל דבש פירות ושמן זית, יוצאים אף יוצאים.

(האזינו – סוכות תשפ"ב)