הגרים שלא יתקבלו בימות המשיח

ייתכן והגרים שאינם חלק מעם ישראל ומבקשים להתגייר לאחר ביאת המשיח, איחרו את המועד

חז"ל קובעים באופן קטיגורי: "אין מקבלים גרים לימות המשיח", ומוסיפה הגמרא: "כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה" (יבמות כ"ד ע"ב, עבודה זרה, ג, ע"ב).

מדוע אין מקבלים גרים לימות המשיח? האם יש קשר בין העיתוי לבין אפשרות הגיור? מדוע אין אנו בוחנים את רצונו וכנותו של האדם המבקש להתגייר באופן אובייקטיבי על פי אמונתו ומעשיו? מעניין שישנן הלכות מיוחדות של גיור בימות המשיח.

החשש הראשון הוא שבימי המשיח לא ניתן יהיה לשפוט את הכוונה האמתית של האדם, אולי מקורו של הגיור הוא לא ברצון כן ואמתי, אלא מתוך שאיפה ליהנות מהמעמד המיוחד של עם ישראל והשפע הרוחני והגשמי שיהיה מנת חלקו של העם היהודי בעת הגאולה. ההנחה של חז"ל היא שבימי המשיח יבואו רבים להצטרף לעם ישראל ממניעים לא כשרים ולכן יש סמכות לבית הדין לסרב לגייר. הרצון הכנה הוא אבן היסוד של הגיור.

וזה לשונו של הרמב"ם על דרך קבלת גרים: "סוד הדבר כך הוא, שהמצווה הנכונה כשבא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא להיכנס לדת… לפיכך לא קבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה, בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה הגדולה שהיו בה ישראל חזרו, שכל החוזר מן הגויים בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי הצדק" (הלכות איסורי ביאה, י"ג, ט"ו).

לדעת רש"י על הסוגיא, רק מי שהיה קשור לעם ישראל בתקופת הגלות והעניות יזכה להיות עמו בתקופת גאולתו ופריחתו. הצטרפות הגר בעת שישראל בגלותם מבררת את כוונתו האמתית של הגר בכך שהוא מוכן להצטרף לעם ישראל בעת סבלם ולא רק כאשר הם הופכים לממלכה בינלאומית.

טעם נוסף לכך שאין מקבלים גרים בימות המשיח מובא בזוהר הקדוש בשם האר"י, בימות המשיח, מסתיימת עבודת הברורים והתיקון של עם ישראל בעולם. במשך הגלות, תפקידו של עם ישראל הוא ללקט את ניצוצות הקדושה שמפוזרים בין אומות העולם ולהשיבם אל עם ישראל והקדושה, לברור את הטוב מתוך הקליפה. הגרים המצטרפים לעם ישראל, הם חלק מהתיקון והבירור שעם ישראל מקיים בעולם, אבל בימות המשיח כאשר יגיע העולם לשלמותו, משימה זו מסתיימת ולכן אין צורך להמשיך לקבל גרים (פרי עץ חיים, שער ראש חודש, פרק ג').

יתכן והגרים שאינם חלק מעם ישראל ומבקשים להתגייר לאחר ביאת המשיח, איחרו את המועד, הם באו מאוחר מידי, במקום להגיע לפני ביאת המשיח ולפעול כחלק מעם ישראל לביאת המשיח, הם אחרו את הרכבת, הם לא היו "סחופים ודחויים" לפני ביאת המשיח, ללמדנו שלעיתים העיתוי כן קובע, בעיקר כיוון שלעיתוי יש משמעות. מי שהצטרף בתקופת הגלות יכול לזכות להיות יהודי בעת הגאולה.

אמנם מלך המשיח עדיין לא בא, אבל ממלכת ישראל חיה וקיימת, ישראל היא מעצמה צבאית, מדעית וכלכלית ורבים וטובים מבקשים להיות אזרחים ותושבים בה. מצד זה נראה שאנו כבר בתהליך של גאולה וימות המשיח ממש, מאידך, חיים במדינת ישראל גם אנשים רבים שאינם יהודים על פי ההלכה אבל הם באו לארץ ונושאים בעול האומה, משרתים בצבא, סובלים את סבלנו, מרגישים חלק מהעם ומהארץ, והחשוב מכל – הם מרגישים יהודים לכל דבר ועניין. הם מקיימים בגופם ונפשם: "באשר תלכי אלך" למען אלוקי ישראל ותורת ישראל ואף "באשר תמותי אמות" – למען העם והמולדת.

לולא דמסתפינא הייתי אומר שניתן לומר שאותם עולים שהם מזרע ישראל והם כבר מסופחים ביולוגית ותודעתית לעם ישראל ונושאים בנטל עד כה, עליהם לא נאמר: "אין מקבלים גרים לימות משיח", הם כבר נכנסו בשער בזמנים לא קלים וזכותם להצטרף לעם ישראל גם אחרי ביאת המשיח. מי שבא כדי להיות בסבלם של ישראל לפני בא המשיח בעת "שצרות רבות באות עליו" ומי שטובת האומה לנגד עיניו יהיה זכאי להתגייר גם בימי המשיח.

(נח תשפ"ב)