אחת הפעולות הכירורגיות העתיקות ביותר בעולם ואולי מצוות העשה הכי בסיסית ביהדות היא ברית המילה. האבות בעלי התעוזה שהחליטו לקחת חלק פעיל במצוות המילה של בנם, לעתים גם במקום המוהל, מספרים על התרגשות מיוחדת. מילה שלהם
מבחינתי, ההצהרה "בעצב תלדי בנים" קשורה בקשר הדוק לברית המילה. אני יודעת, זו מצוות הליבה של היהדות, זכות וחיבור ישיר של הולד לעם ישראל. אבל. כשבאולטרסאונד רואים שזה בן – (אם נוציא לרגע את עניין החשש שילך לצבא…) זה אומר שיש ברית. שזה אומר, שבשיא הקושי של האם והתינוק, בעודם מסתגלים, ביחד ולחוד, לזה שהקטנצ'יק כבר מחוץ לבטן – מתרחש תהליך שגם אחרי כל השנים, קשה לתפוס אותו, בו חסר ישע נדקר קלות באירוע רב משתתפים לצד אפריטיף.
מצוות המילה מופיעה בפרשת השבוע, פרשת לך לך, כאשר אלוקים מצווה את אברהם לבצע את ברית המילה, וזה לא נגמר שם – מצורף ציווי חמור לדורות למול כל זכר מזרע אברהם בן שמונה ימים (וכן עבדים).
בישראל 2021 אין צורך ברישיון כדי למול. אך מרבית ההורים יעדיפו להזמין מוהל מוסמך או רופא מוהל. מי שאחראית, בין היתר, על הסמכת מוהלים ופיקוח עליהם היא הוועדה הבין משרדית להסמכה ולפיקוח על מוהלים, גוף משותף לרבנות הראשית לישראל ולמשרד הבריאות. הועדה מסמיכה גם רופאים לעריכת בריתות למבוגרים ובוחנת תלונות כנגד מוהלים מבחינה הלכתית, רפואית, מקצועית ואתית.
כדי להיות מוהל מוסמך על המועמד להיות אדם ירא שמיים ושומר מצוות, שקיבל אישור ממוהל מוסמך או מומחה הרשאי ללמד את מלאכת המילה, שמעיד שהמועמד למד אצלו את המלאכה וביצע בפניו לפחות 30 בריתות כהלכה. בנוסף, עליו להגיש המלצה מרב עיר או רב שכונה מכהן, שיעידו על אורח חייו הדתי ועל אופיו, ושאר טפסים והצהרות בריאותיות שונות. לאחר מכן יזומן לועדה לבחינה בהלכות מילה. במידה והצליח יישלח אליו מפקח שיצפה בברית מילה שיבצע, ואם הוא צלח את זה – הוועדה תבחן אותו בנושאים רפואיים והלכתיים הקשורים לביצוע ברית המילה, ותבדוק את כלי המילה של המועמד. מכאן – מזל טוב, נולד מוהל מוסמך.
ועם זאת, ידוע כי אחת מן המצוות שהאב חייב לעשות עבור בנו היא מצוות המילה. ישנן שלל דעות ופרשנויות לגבי האם העברת השרביט למוהל מוסמך מספקת, האם האב יכול לבצע חצי מהפעולה ולזכות ב'חצי' מצווה, או שכדאי לאב לבצע את כל פעולות המילה בעצמו בליווי מוהל – או שאולי מדובר בכלל בסכנת נפשות? להפתעתי נוכחתי שישנם לא מעט אבות שביצעו את ההליך המלא בעצמם, בליווי מוהל מוסמך, והמספרים גדלים באופן חד משמעי כשמדובר בהשתתפות בחיתוך בלבד.
בעקבות האב
יהונתן יעקובי נשוי ואב ל-9 ילדים מבית אל לקח את זה עד הסוף. במקצועו הוא מורה, אבל הוא גם חובש ונהג אמבולנס ומתנדב בחברא קדישא בית אל. בין לבין, מאז שמל את בנו, הפך גם למוהל חובב.
כשהילד הרביעי במספר – אך הבן הראשון של משפחת יעקובי הצעירה נולד, אי אז לפני 14 שנה, היה ברור ליהונתן שהוא ימול אותו. אביו של יהונתן הוא ד"ר דניאל יעקובי הי"ד, רופא מוערך מהיישוב יקיר שנרצח על ידי פלסטינים בתשס"ו, שכנראה הג'וק של יהונתן למול בעצמו את בניו הגיע ישירות ממנו.
יהונתן: "אבא שלי הי"ד היה רופא והוא זה שמל אותי ואת אחי, ולכן היה לי ברור שכשנזכה בעז"ה בבן השאיפה תהיה שאמול אותו לגמרי בעצמי".
אשתך לא חששה?
"זו המצווה שלי והיא הייתה בגישה של אם אני עושה את זה בצורה אחראית אז זה בסדר", הוא משיב.
מרגע שהרופא הכריז שיש בן – יהונתן יצר קשר עם מנהל ותיק ומנוסה בשם צמח הירשפלד מכוכב השחר, והצטרף אליו לבריתות.
"השתדלתי לנסוע איתו, לעמוד קרוב אליו, לראות מה הוא עושה וללמוד, ניסיתי להבין ממנו מה הוא עשה ולמה, להתעמק במבנה הפיזי ובפעולות שהוא עשה, כך במשך כמה חודשים. ובברית שלנו, כמובן, הוא עמד לידי והשגיח", הוא נזכר.
המוהל היה בעד זה שתעשה את זה לגמרי בעצמך?
יהונתן: "הוא תמך בזה מאוד. באופן עקרוני המוהלים בכלל בעד שכל אבא יהיה שותף במצווה, כשעושים את זה נכון, אבל לרוב מציעים לאבות להשתתף בחלק שאין בו סיכון, והם עושים את החיתוך אחרי ששמים את המגן.
"וחוץ מזה", הוא ממשיך, "מבחינתו זו אופציה להכשיר את הדור הבא של המוהלים. מאז יצא לי למול עוד כמה ילדים, לא כולם שלי. תמיד זה תחת השגחתו, כל עוד אני לא מוהל מוסמך. יש אנשים אחרים שבעקבות התהליך הזה הכשירו את עצמם להיות מוהלים וזה חשוב ומבורך כי צריך את הדור הבא".
ובכל זאת, ממצב שאתה רק מתבונן – אתה מתנסה על התינוק הקטן שלך.
"ירשתי מאבא שלי ידיים טובות… גדלתי בבית שבו היה די שגרתי שבליל שבת דופקים אצלנו בדלת, מישהו מהיישוב נחתך וצריך תפירה ואבא שלי היה תופר. ואני, בתור ילד, אהבתי להסתכל על זה. אז אין לי זעזוע מדם, בשר ועור, אני לא נרתע מזה, ולכן הפעולה, שיש אנשים שהיא מאוד קשה להם, הופכת עבורי ליותר פשוטה. אבל כמובן שיש את העומס הרגשי של המצווה", יהונתן מודה.
אבא שלי הי"ד היה רופא והוא מל אותי ואת אחי, ולכן היה לי ברור שכשנזכה בבן אמול אותו לגמרי בעצמי
מעניין אותך להתמקצע בזה?
"אני לא שולל את זה עקרונית, אבל כרגע אין לי את הפניות הנפשית לזה".
גם את הבנים שנולדו בהמשך יהונתן מל בעצמו, בנוסף למילת כמה מילדי חבריו, בליווי מוהל. ובסוף, יהיה להם מה לספר לילדים: "היה לי תלמיד שניגנתי בחתונה שלו, בהמשך הסעתי אותו ואת אשתו ללידה בתור נהג אמבולנס ואז גם מלתי את הבן שלו, אז אמרתי לו 'בחברא קדישא אני לא רוצה לפגוש אתכם, שם עוצרים'", הוא צוחק.
שנתיים של שיעורי בית
גם דביר אטקינס, מחנך ממעלה חבר שבדרום הר חברון – 'הלך על כל הקופה'. לפני שמל את בנו בעצמו, התלווה במשך שנתיים למוהלים שהסבירו לו ולימדו אותו את הלכות המילה ואת הפעולות הטכניות, ובברית של בנו הם ליוו אותו.
הוא גם סופר סת"ם, וכשבזמנו היה אברך, היה לו חשוב ללמוד מילה. הוא החל בתהליך למידה ממושך שלא סיים בגלל שהתקשה למצוא מספיק מוהלים שיתנו לו להתנסות בפעולה עצמה, וכשבנו הראשון נולד – לא הייתה שאלה. היה לדביר ברור שהוא ימול אותו. הוא נזכר: "מלתי את הבנים שלי אחרי שתקופה ארוכה התלוויתי למוהלים ולמדתי מילה, למדתי את התהליך, את ההכנסה של המגן, את החיתוך, את הפריעה, את ההלכות, את כל הדברים, אך לא יצא לי למול בעצמי בפועל. אבל, לא הגעתי למול את בניי בלי רקע וניסיון, וסמכתי על עצמי שאעשה זאת היטב. וגם כמובן, בברית עצמה, המוהל ליווה אותי".
דביר מתאר את קיום מצוות המילה בעצמך – לבנך – כחוויה מכוננת: "זה משהו אחר לגמרי. אני לא יודע מה אבא שלא מל את הבן שלו מרגיש בברית, אבל אני יודע שלי אישית זה היה אירוע מאוד מאוד מרגש, זה היה משהו מיוחד במינו. מבחינתי זה היה אירוע מאוד מכונן והכל התכנס: קיום המצווה, הבן שנימול, הלמידה הארוכה שלראשונה זכיתי להוציא לפועל.
"אשתי אומרת ש-3 פעמים בחיים היא ראתה אותי ממש קורן וזורח – פעם אחת בחתונה ובפעמיים הבאות בבריתות של שני בנינו כשמלתי אותם. זה היה רגע של שיא מיוחד", קולו נרגש.
למול את הבן שלך זה משהו אחר לגמרי. זה אירוע מאוד מאוד מרגש, משהו מיוחד במינו
"זה ברור שהאב מל"
האבות שמלו את בניהם בעצמם הם יחסית יוצאי דופן. רבים מהאבות שחשוב להם להשתתף באופן אקטיבי במילה של בנם מבצעים את שלב החיתוך בלבד, לאחר שהמוהל שם מגן ומבצע בעצמו את יתר השלבים, וכך עשה גם עמיחי סיבוני.
עמיחי, יועץ אסטרטגי לחברות המתגורר באשקלון, חלם בעבר להיות מוהל.
"יש לי מוהל מאוד ותיק בשכונה ושיתפתי אותו בחלום שלי להיות מוהל, והוא הציע לי להצטרף אליו כדי לראות איך זה. הצטרפתי אליו ל-2 בריתות ואחריהן הבנתי שזה לא בשבילי; ראיתי שאת השלב של הפריעה אני לא אוכל לעשות, זה יהיה לי קשה, אז גנזתי את החלום", הוא מספר ומסביר: "לחתוך זו פעולה טכנית, אבל את הפריעה אתה עושה את בעצמך עם הציפורניים שלך, וזה כבר לא היה בשבילי".
ובכל זאת, תמיד היה לו ברור שהוא ימול את הבן שלו.
עמיחי: "כשנולד לי בן, היה לי ברור שאשתתף במילה שלו. זו מצווה נדירה וחשובה מאוד והיא לא מצויה הרבה, וזו הזדמנות לקיים אותה. בפועל מי שחותך נחשב המוהל, אז המוהל הכין הכל ואני רק ביצעתי את החיתוך. אבא שלי גם היה הסנדק בברית וזה היה מאוד סמלי שהסבא סנדק והאב מל את הבן".
התכוננת על זה עם המוהל מראש?
"לא, לא אמרתי לו", עמיחי מודה. "לי זה היה ברור שאני חותך, אז בברית כשהוא אמר לי לברך אמרתי לו – 'לא, אני חותך'. לרגע הוא לא הבין, כי לא אמרתי לו מראש. אז הוא אמר לי שעכשיו אנחנו צריכים להתאמן ועשה לי אימונים על נייר. אחרי מספר פעמים הוא אמר לי שאני יכול לחתוך".
לא פחדת לבצע פעולת חיתוך בתינוק שלך כמעט בלי הכנות?
"בהתחלה פחדתי, אבל אחרי שבלידה מאוד חששתי כשהמיילדת הציעה לי לחתוך את חבל הטבור והיא שכנעה אותי, ואחרי שעשיתי את זה – זה הקל עלי לחתוך גם בברית", הוא מסביר.
לעמיחי כמעט מובן מאליו שהאב מל את בניו; במשפחתו אביו, שאינו מוהל, הוא זה שמל את כל הנכדים. "אני מאוד שמח שעשיתי את זה, וכשהבן שלי יגדל אני אספר לו שמלתי אותו", הוא מסיים.
כשנולד לי בן, היה לי ברור שאשתתף במילה שלו. זו מצווה נדירה וחשובה מאוד והיא לא מצויה הרבה, וזו הזדמנות לקיים אותה
בין שחיטה למילה
גם לינון פינטו מנוף הגליל, אגרונום שעובד במשק חקלאי חינוכי, היה ברור מאליו שייקח חלק במילת בנו, בסוף, זה בדם שלו; סבו שימש כראש המוהלים ולאחר פטירתו, לפני 20 שנה, בנו המשיך אותו בתפקיד. בנוסף לדוד הזה, לינון דוד נוסף שמשמש כמוהל.
ואם כבר מדברים על דם, ינון מתעסק גם בדברים שסייעו לו במלאכה: "אני מתעסק בדברים נוספים שקשורים לזה, אני גם שוחט ומנקר (מלאכת ניקוי בשר הבהמה מהחֵלֶב ומגיד הנשה, ל.ש), אז אני לא מפחד מדם, מחיתוך של בשר וכו'".
להבדיל…
"להבדיל. אבל אלו מקצועות שדורשים תעוזה, חוסר פחד מלראות דם, ובזה זה דומה. החיתוך זה דבר שהרבה אבות עושים אותו, אבל צריכים בשבילו אומץ. המוהל עשה הכנה, שם את המגן, ומה שנשאר לי זה להחזיק סכין ולחתוך, כמו שאתה חותך כל דבר אחר. זו סכנה גדולה – צריך ידיעה מסוימת בדברים האלה. אמנם אני לא מומחה אבל אני קרוב למשפחה של מומחים וראיתי המון בריתות, אז הרגשתי ביטחון, בנוסף לנסיון שלי בשחיטה – זה עדיין יותר רציני מאשר מישהו שלא קשור לתחום בשום צורה", הוא אומר.
זה קרה לפני 15 שנה. למשפחת פינטו נולדו מאז עוד שני בנים שגם אותם ינון מל.
מה גרם לך לרצות למול את הבנים שלך?
"ההתגברות על הפחד, הייחוס המשפחתי שקשור במילה, ועיקר הדרייב זו המצווה – המצווה פה היא יותר מבשלוחו, יש יתרון בלעשות את המצווה בעצמך אם אתה יכול, ולא על ידי שליח".
הייתה התרגשות מיוחדת מהמצווה?
"בוודאי", שומעים את ההתרגשות בקולו, גם לאחר כל השנים. "הבן הזה נולד אחרי הרבה שנים של המתנה וציפייה וזה היה מאוד מורגש, הברית הייתה מאוד מיוחדת. וגם בזמן החיתוך הרגשתי שאני עושה דבר משמעותי וגדול, שמחתי בזה, זה משהו שעשו אבות אבותיי, ואני ממשיך את המצווה ואת הדבר הגדול שיש לנו מדורי דורות – ברית מילה זה דבר גדול שקיים בעם ישראל וזכיתי לקחת בזה חלק מהותי".
הבן הזה נולד אחרי הרבה שנים של המתנה וציפייה וזה היה מאוד מורגש, הברית הייתה מאוד מיוחדת. בזמן החיתוך הרגשתי שאני עושה דבר משמעותי וגדול
אטרקציה
אצל מוטי שיף, מהנדס חשמל מפתח תקווה, היוזמה, לפני 46 שנה, הייתה של המוהל.
"המוהל שמל את הבנים שלי היה המוהל המפורסם של פ"ת, הרב שלמה מילר ז"ל. הוא היה מציע לאבות – מי שיכול ומסוגל, להשתתף במילת בנם", הוא מתחיל לספר.
כשהוא הציע לך את זה – לא חששת?
"לא, אין לי בעיה לראות דם ויש לי ידיים טובות. וגם אם אני עושה חצי מצווה זה נחשב – זו מצווה גדולה שאב ימול את בנו. הוא הכין את המגן ונתן לי את הסכין שאחתוך צמוד למגן ואת השאר הוא עשה. אבל הוא ביקש ממני – 'אל תודיע לחברים שלך כדי שזו לא תהיה אטרקציה וכולם יתקרבו ואולי תרעד בגלל ההתרגשות'. אז גם הפתעתי את אשתי, היא לא ידעה מזה, והיא השביעה אותי שאני לא אעשה את זה לבן השני". והוא כמובן, בכל זאת השתתף במילת הבן השני…
(לך לך תשפ"ב)