מטר של גופרית

 

רק עם שיבת עם ישראל לארצו קם ים המוות לתחיה והתקיימה בנו ההבטחה הנבואית: "סדום ובנותיה תשבנה לקדמתן"

"גפרית ואש מאת ה' מן השמים" (בראשית יט כד)

הגופרית הוא יסוד כימי (S). צבעו לרוב צהבהב וניתך באש. בארץ ישראל ניתן לראות בטבע גופרית באזור קיבוץ בארי ובמיוחד בבקעת הירדן. הגופרית מצויה כתרכיזים כדוריים במשקעי חוואר הלשון באזור יריחו ובמצדה. כמו כן ידועה הגופרית הנוצרת על ידי בקטריות פוטוסינתטיות במעיינות הגופרית הסמוכים לים המלח.

לגופרית תפקיד חשוב בתפקוד הפיסיולוגי של האדם. יש לה הרבה שימושים תעשייתיים, למשל כמרכיב ביצירת אבק שריפה ובדשנים לחקלאות. אולם בריכוז גבוה הגופרית עשויה להזיק; היא צורבת צמחים במזג אויר חם ויבש. תרכובת של חומצה גופריתית מסיבה נזק לבריאות ושאיפת מימן גופרתי היא רעילה ביותר. במקומות עם זיהום אויר כבד עלול לרדת גשם חומצי המכיל חומצה גופרתית הפוגעת, בין היתר, בבתי גידול טבעיים ולהכחדת צמחים ובעלי חיים.

בתיאור הפיכת חמשת ערי הכיכר נזכר שה' המטיר גופרית ואש על סדום ועמורה, דימוי שחוזר על עצמו תמיד בעת הפירעון מהרשעים (תהילים יא, ו; יחזקאל לח, כב). גם בשאר הפסוקים נזכרת הגופרית בהקשר לבעירה ולשריפה (ישעיהו ל, כג;  לד, ט). אין ספק שאזור ים המלח שבו הטמפרטורה גבוהה בשילוב עם היובש, המליחות ומרבצי הגופרית הוו סמל לאבדון ולכליה: "גפרית ומלח שרפה כל ארצה, לא תזרע ולא תצמח ולא יעלה בה כל עשב, כמהפכת סדם ועמורה, אדמה וצביים, אשר הפך ה' באפו ובחמתו" (דברים כט כב).

מהפסוקים עולה שלפני מהפכת סדום ועמורה היה כיכר הירדן אזור פורה ויתכן שיש כאן זיכרון היסטורי לימת הלשון הקדומה, בטרם התכווצותה בתקופה מאוחרת יותר או לאזור יריחו שמצפון לים המלח (בהנחה שאברהם ולוט צופים מזרחה משפולי הרי בית אל). כאשר ניטשת מריבה בין רועי אברהם לרועי לוט, מציע אברהם: "הלא כל הארץ לפניך הפרד נא מעלי, אם השמאל ואימנה ואם הימין ואשמאילה" (בראשית יג, ט). דהיינו, בחר לך את חבלי הארץ מימין (דרום) או מצפון (שמאל), אבל לוט פונה "קדימה", כלומר מזרחה, בסמוך ל"ים הקדמוני" הוא ים המלח:

"וירא את כל ככר הירדן, כי כולה משקה, לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה, כגן ה', כארץ מצרים באכה צוער. ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם…" (בראשית יג, י-יא).

לוט בוחר להתגורר באזור שמושקה באמצעות השקית שלחין סדירה וקבועה כמו מימי הנילוס ולא כבארץ כנען שנשענת על גשמי בעל הנתונים לחסדי ה' ולהשגחה צמודה ותמידית של הקב"ה:  "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת-זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק. וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה-מָּיִם. אֶרֶץ אֲשֶׁר-ה' אֱ-לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דברים יא, י-יב)

כלומר, לוט מבקש בבחירתו להתנתק מהדרך החדשה שהתווה דודו אברהם, שהפיץ את יחוד הא-ל ואת השלטת עקרונות החסד והצדק האלוקי. הוא בורח מההשגחה האלוקית התמידית לטובת חיים בחברת אנשים שחרטו על דגלם את אידאל הרשעה: "אנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד" (יג). דבר זה בא לידי ביטוי במאמר של חז"ל: "ויסע לוט מקדם – הסיע עצמו מקדמונו של עולם, אמר אי אפשי לא באברם ולא בא-לוהו" (בראשית רבה, מא).

ברצוני להציע שהבחירה ב"קדם" אינה רומזת רק לסדום הקרובה, אלא למעשה לאור כשדים, הנמצאת במזרחה של ארץ ישראל. לפי דעה אחת בעיר השומרית אור ולפי גישות אחרות בחלק הצפוני יותר שלאורך נהר פרת. בעוד שאברהם איש האמונה מתחיל במסע המתנתק מארצו וממולדתו, הרי לוט מעדיף להשאר במקום מוכר, אזור מושקה, שאינו תלוי בחסדי ה'.

עונשם של אנשי סדום שבחרו בדרך הרוע ולהתרחק מעיני ה' ומהמוסר הצדק הא-לוהי הוא המטרת גשם מקולל של "גופרית ואש מאת ה' מן השמים", שגורם לכליה ולא במים חיים של "לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה-מָּיִם". גם המצרים, שבטחו במי הנילוס ולא בחסדי שמים, לקו במטר של אש: "וימטר ה' ברד על ארץ מצרים. ויהי ברד ואש מתלקחת" (שמות ט  כג-כד).

אין שום הצדקה לקיומה של חברה מושחתת כשל העיר סדום. כך הפך הים הקדמוני לים המלח, לים שבמשך מאות בשנים כונה בשם "ים המוות". רק עם שיבת עם ישראל לארצו קם ים המוות לתחיה והתקיימה בנו ההבטחה הנבואית: "סדום ובנותיה תשבנה לקדמתן" (יחזקאל טז, נה).

(וירא תשפ"ב)