הרב ירחם שמשוביץ (ישיבת חורב, ירושלים)
כאשר אנו מתבוננים בהפטרת השבת, שוב נראה כי הקשר בינה לפרשה הינו שטחי, משום שפסוקים אחדים ממנה מזכירים את הפרשה, בכך שאומר הנביא: "הֲלוֹא־אָ֨ח עֵשָׂ֤ו לְיַֽעֲקֹב֙ נְאֻם־יְהֹוָ֔ה וָאֹהַ֖ב אֶֽת־יַעֲקֹֽב וְאֶת־עֵשָׂ֖ו שָׂנֵ֑אתִי וגו'". אך הלא כבר התרגלנו לכך שהקשר בין ההפטרה לפרשה עמוק יותר, קשר תכני הבא להדגיש ולהרחיב בהפטרה את הנקודה המרכזית החורזת בפרשה.
אם נעמיק בהפטרה נוכל לראות שהיא מחולקת לשלושה חלקים, בדיוק כפי שהפרשה מחולקת: בחירת יעקב על פני עשו, גלות וגאולה ואתגרו ומשימתו של יעקב לשאת עליו את משאו ומשא אחיו, קול יעקב וידי עשו.
הפרשה פותחת בלידתם של שני האחים ובהתגלות שזוכה לה רבקה המגלה לה ש"וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר", זו אכן הסיבה לכך שלהבדיל מנתינת שמו של עשו בו שותפים רבקה ויצחק, בנתינת שמו של יעקב שותף רק יצחק, משום שהוא לא זכה לגילוי אלקי זה ורבקה שידעה את ייעודו האמיתי של יעקב, לא יכלה לתת לו שם שאינו מתאים לו. בעניין זה פותחת ההפטרה כפי שהובא בפס' שכבר הזכרנו המתארים את העדפת הא-ל את יעקב על פני עשו, בגלל מעשיהם ולא באופן שרירותי.
ממשיכה הפרשה בכך שעשו מוכר את בכורתו ליעקב ובכך שרבקה שזכתה לגילוי האלקי וגם משום שיודעת היא את בניה ורואה את המציאות, פועלת כך שיעקב שתפקידו הינו בצדדי הפנים והאוהל ייקח על עצמו גם את תפקידו של עשו בחיצוניות ובשדה. לעומתה, יצחק אשר משום רוממותו וכהות עיניו אינו רואה את החיצוניות, אלא רק את הפנים, שם הכל בר תיקון וגם הציד יכול לרומם את החומר לרוח, קיווה שיוכלו שני בניו לשאת יחדיו בעול של עולם הזה ועולם הבא של כהונה ומלכות, שיונהג העולם, בשיתוף תכונותיהם של שני בניו "אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹהָלִֽים" ו"אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה". אולם רבקה, שכאמור זכתה לגילוי האלקי כי "שְׁנֵ֤י גיים גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר", יודעת שרצון אידילי זה של יצחק לא יוכל לצאת לפועל בשני בניהם ויצטרכו לחכות ליששכר וזבולון שיחלקו ביניהם את הצדדים הרוחניים והחומריים בחינת משיח בן יוסף, שהינו הבסיס ומשיח בן דוד הצועד בראש, עד לביאת דוד המלך עליו נאמר "אַדְמוֹנִ֔י עִם־יְפֵ֥ה עֵינַ֖יִם", כלומר שאוחז בשתי התכונות של עשו ויעקב יחדיו. ולכן אומרת רבקה "עָלַ֥י קִלְלָתְךָ֖ בְּנִ֑י", אני קבלתי בנבואה שעל כרחו של אביך ועל כרחך כך צריך להיות והמציאות מוכיחה זאת (ולא שהיתה חלילה קביעה מראש, כי לא נאמר בנבואה שאחד יהיה צדיק ואחד רשע).
זהו כל המשכה של ההפטרה על הקושי שיש בארץ ישראל בתקופת שיבת ציון כפי שמובא ע"י מלאכי עליו נאמר שאין הוא אלא עזרא השב עם הגולה לאחר הצהרת כורש. שהרי ישנה בעיה בתפקוד ובחלוקה שבין הכהונה והמלכות. ואמנם נבואה זו לא נכתבה לשעתה בלבד, כפי שכבר הזכרנו, שלא נכתבה נבואה אלא אם כן הוצרכה לדורות.
וזו המשכה של הפרשה ביציאתו של יעקב לגלות אל פדן ארם לקחת לו משם אשה, אך זאת לא לפני שיקבל את ברכת אברהם לו ולזרעו אחריו. את ברכת הארץ לפני יציאתו לגלות. זאת משום שלמרות כל רצונותיו של יצחק לשיתוף פעולה בין עשו ליעקב לא היה לו ספק מי הוא הממשיך האמיתי של שושלת אברהם וברכה זו של המשכת הזרע והארץ, צריך יעקב לקבל לפני יציאתו לגלות.
כן ההפטרה המתארת את תקופת שיבת ציון ומתוך כך שהוצרכה לדורות גם את גאולת העתיד, בה אנו נמצאים בעצם ימינו, עם כל הבעיות הנובעות מכך גם בהצלחת שני התפקידים של כהונה ומלכות, רוח וחומר, אך מובטחים אנו כי לסופו של דבר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאות הוא" ובא לציון גואל בב"א.
(תולדות תשפ"ב)
