ד"ר גבריאל חזות (ממייסדי 'מידה טובה' לחקר ההיגיון היהודי, מרצה באונ' חיפה, ומקים תנועת 'ואהבת'- עושים טוב בישראל)
עוד סיפור מקראי לכאורה מוזר ובלתי סביר בעליל. יעקב אבינו "איש תם יושב אוהלים", עושה את עסקת חייו, קונה בכורה בנזיד עדשים. הוא 'מנצל' הזדמנות עסקית אך גם מנצל לכאורה את מצבו הירוד של עשיו השב עייף מן השדה. אין לו יכולת אפילו להגיש את הנזיד אל פיו והוא מבקש הלעטה!
מה היו רכיבי העסקה? צלחת מרק מהביל – זה ברור, אך מה פירוש למכור/לקנות בכורה? האם יעקב ביקש לקבל חלק כפול בירושת יצחק? ביזנס? כסף ונכסים? זאת ועוד, האם התקיימו כאן תנאים משפטיים לעסקה הוגנת?
לאושרנו, הוסיפה התורה משפטים נוספים לתיאור האירוע כדי להוציאו מכלל הגסטרונומיה אל גבולות האמונה, האישיות, והמבט ההיסטוריופי.
"וַיֹּאמֶר עֵשָׂיו אֶל יַעֲקֹב: הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹום הָאָדֹום הַזֶּה כִּי עָייֵף אָנֹכִי! עַל-כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹורָתְךָ לִי! וַיֹּאמֶר עֵשָׂיו: הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת, וְלָמָּה-זֶּה לִי בְּכֹורָה? וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם! וַיִּשָּׁבַע לוֹ, וַיִּמְכֹּור אֶת בְּכֹורָתוֹ לְיַעֲקֹב".
רכיבים לשוניים חשובים בנוסח החוזה מעידים כי אין לקרוא כרגיל את סיפורי התורה כפשוטם. המילים 'על כן קרא שמו אדום', מטרימים את ההיסטוריה העקובה מדם שבין הנצרות ליהדות. האירוע האיזוטרי הזה שבין שני בני יצחק, כותבת התורה, הוא שורש ההבנה של מערכת היחסים ביניהם כפי שתתגלה בהיסטוריה עד ימינו אנו.
"הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת", הוא הצידוק של עשיו למעשהו האווילי. אבל במישור הפילוסופי הוא מייצג את ההדוניזם, אי האמון בעתיד, חדלון המוות, כאן ועכשיו, ועוד 'מרעין בישין' שזכו במהלך ההיסטוריה לפיתוחים פילוסופיים של ממש. יעקב לעומתו, קונה אמנם ישות מופשטת ובלתי מוגדרת, משום שהוא רואה את החיים אחרת. יש נצח, יש משמעות קונקרטית גם לערכים מופשטים, יש תקווה מאחורי ההווה, יש אמת, ויש טעמי חיים שלא מסתיימים בתוך החיך לאחר שצלחת המרק נגמרת.
"ויבז עשיו את הבכורה". גם עשיו הוא איש מחושב. דווקא את החלטתו מנמקת התורה בנימוק חיובי ובנימוק שלילי, בניגוד ליעקב שאת שיקוליו בעסקה אנו צריכים לפרש. בנימוק החיובי, הוא פשוט משקיט את רעבונו, כאן ועכשיו. ומה באשר לעתיד? בוז! הוא בז בליבו ובמעשיו, ואולי גם בלשונו, למוסד הבכורה. זו אינה חולשת דעת זמנית העשויה לבטל את יסוד ההוגנות בעסקה. זו עמדה יציבה, עמוקה ומנומקת.
(תולדות תשפ"ב)
