בישולי עכו"ם בצה"ל

שאלה: במוצב הפלוגתי שבו אנחנו משרתים משרת טבח אחד בלבד, שאיננו יהודי. האם מותר לאכול מן המזון שבישל?

תשובה: פקודות הכשרות של הרבנות הצבאית מחייבות שהבישול בצה"ל יהיה "כדעת מרן הבית יוסף", כלומר בישול ישראל באופן מלא. לפיכך, במטבחים גדולים שיש בהם טבחים ועובדים רבים, אם שובץ גם טבח שאינו יהודי, הוא יעסוק בפעולות השונות שאין בהן בעיה הלכתית: הכנת סלטים, עריכה והגשה של המזון וכן הלאה.

עם זאת, לא פעם ישנם מצבי שעת הדחק, כמו זה שבשאלה, כאשר במטבח קטן ישנו טבח אחד בלבד שנדרש לעסוק בכלל מלאכות המטבח. במצבים כאלה, ישנה אפשרות על פי הפקודות לקבל אישור חריג לסמוך גם על דעות מקילות יותר, ובעיקר בישול ישראל "כדעת הרמ"א", כלומר כאשר יהודי הדליק את להבת הגז או את התנור, וכך בהמשך יכול גם טבח שאינו יהודי לבשל במטבח.

צדדי ההיתר בעניין בישולי עכו"ם בצה"ל – מרובים. התוספות במסכת עבודה זרה (דף ל"ז) מצטטים דעה שלפיה חכמים לא גזרו על איסור בישולי נוכרים בבית ישראל. כלומר, כל האיסור בבישולי נוכרים מבוסס על החשש שמא הנוכרי עירב בתבשיל מזון שאיננו כשר, ולכן כאשר הבישול בבית ישראל, שאין בו מאכלות אסורות, אין חשש כזה.

רבים מן הראשונים חלקו על הדעה הזו, וקבעו שגם כאשר אין חשש לעירוב של מזון שאיננו כשר, ישנם חששות נוספים בבישולי נוכרים, כמו חשש "חתנות", כלומר יצירת קשר אישי עם אינו יהודי, ולכאורה החשש הזה מתעצם אפילו יותר כאשר הבישול הוא בבית ישראל. אף על פי כן, בין הראשונים אכן הייתה דעה כזאת להקל בבישול בבית ישראל, ואין ספק שגם המטבח הצבאי הוא בית ישראל.

דעה אחרת שאחזו בה כמה מן הראשונים היא, שנוכרי שמבשל מכוח חוק ופקודה המוטלת עליו (הדוגמה בדברי הראשונים היא עבד שמקבל הוראות מרבו) – אין בו איסור בישולי נוכרים, משום שבמקרה כזה אין "קירוב הדעת". יש מפוסקי הזמן (ראו למשל שו"ת דבר חברון, יורה דעה ב' ק"ג) שקבעו שחיילים בצבא בוודאי מתאימים לגדר הזה: פעמים רבות, חייל לא בוחר את התפקיד שאליו שובץ או את מקום השיבוץ שלו. חייל שהוצב כטבח במטבח קטן, מבצע את מלאכתו משום שזו המשימה שהטילה עליו המערכת הצבאית, והוא פועל מכוח חוק ומכוח פקודה, ובזה – אין איסור של בישולי נוכרים.

על הרקע הזה, כתב רבינו אהרן הלוי, מתלמידי הרמב"ן, שכל בישול תעשייתי – אין בו איסור בישולי נוכרים, ולדעתו כל האיסור הוא רק כאשר נוכרי מבשל עבור יהודי, ויש ביניהם זיקה והיכרות. אך כאשר נוכרי מבשל באופן מסחרי ונרחב, לסועדים רבים שהוא לא בהכרח מכיר אישית, אין בזה איסור. אף שסברה זו מחודשת, יש מן האחרונים שסמכו עליה במצבים שונים (ראו שו"ת מהרי"ט צהלון, קס"א; שו"ת אגרות משה, יורה דעה ד' מ"ח; שו"ת יביע אומר, יורה דעה י' ז').

צד נוסף להקל הציע רבי יהונתן אייבשיץ (בספרו מטה יהונתן, על שולחן ערוך יורה דעה, קי"ב א'). לדבריו, ייתכן שכל איסור בישולי נוכרים נוהג רק בנוכרים שעובדים עבודה זרה. אך נוכרים שאינם עובדי עבודה זרה, אינם בכלל האיסור. על פי דרך זו, טבח דרוזי או מוסלמי, ולעיתים קרובות גם טבח שאיננו יהודי על פי ההלכה – אין בהם איסור, כי הם אינם עובדי עבודה זרה. רוב הפוסקים דחו סברה זו, ואולם הראשון לציון ורבה של ירושלים, הרב שלמה משה עמאר שליט"א, דווקא נוטה לצרף אותה לקולא (שו"ת שמע שלמה, ב' ז').

צירוף כלל צדדי ההיתר שהוזכרו כאן יכול להוביל למסקנה לקולא אפילו כאשר מדובר בנוכרי שבישל את כל המזון בעצמו, ולא הייתה כל מעורבות של חייל יהודי בבישול. באופן כללי, מצאנו בדברי האחרונים שהקלו הרבה בעניין בישולי נוכרים בשעת הדחק, עוד יותר מכפי שהקלו באיסורי דרבנן אחרים (ראו למשל שו"ת ציץ אליעזר, כ"א ס"א).

אף על פי כן, מדיניות הרבנות הצבאית, כפי שהוסברה בהרחבה בספר "תורת המחנה" (כרך ד', פרק ו' תשובה ד'; אגב, סידרת ספרי "תורת המחנה" זמינה לעיון באתר צה"ל, וכך גם במאגרי המידע התורניים: "היברו-בוקס" ו"אוצר החכמה") היא שגם באותם מצבי דחק, חובה להקפיד לפחות על דעת הרמ"א. כלומר, בצירוף כל צדדי ההיתר שהוזכרו לעיל, יש להקפיד שחייל יהודי ידליק את להבת הגז או את התנור. באופן זה, צירוף כל צדדי ההיתר מאפשר גם לבני עדות המזרח להקל, ולסעוד מן המזון המבושל במטבח ללא חשש כלל.