גזרות ליברמן

גם דחייה זה משהו

סביר שהמאבק נגד גזרת שר האוצר אביגדור ליברמן שמשפחות אברכים לא יהיו זכאיות לסבסוד מעונות היום של ילדיהם, יישא פרי. בג"צ, שנדרש לנושא ביום רביעי שעבר, החליט לחייב את המדינה לנמק מדוע לא יידחה העניין הזה עד לתחילת שנת הלימודים תשפ"ג, זאת בהתחשב בכך שכאשר הוטלה הגזירה, ילדי המשפחות האלה כבר היו במעונות היום, והמשפחות נרשמו למעונות בידיעה שמה שהיה הוא שיהיה והן זכאיות לסבסוד. מרוח הדברים בדיון, כמו מהתבטאותו של השופט עוזי פוגלמן ש"אין זכות קנויה לאדם לקבל תמיכה", לא נראה שבית המשפט יבטל לגמרי את הגזרה הזו, למרות טענות העותרים, בין השאר על כך שיש בגזרה משום קיפוח חופש העיסוק של נשות האברכים שייאלצו לחדול מעבודתן כדי שהבעלים יוכלו להמשיך ללמוד תורה, וכמו כן טענה לאפליה, שכן לימודי החול במוסדות להשכלה גבוהה מזכים בניקוד לסבסוד במעונות, ולמה תקופח זכותם של לומדי התורה. כך או כך, תשובת המדינה צריכה להתקבל בשבוע הקרוב. כזכור, ברגע האחרון הוצאו מהגזרה אברכים הלומדים לרבנות או לדיינות. נודע, כי רה"מ בנט ושר החוץ לפיד שלחו את שרת הכלכלה ברביבאי לשכנע את ליברמן לרדת מהעץ ולוותר על הגזרה הזו, אך הוא בשלו. לענ"ד, באם החלטת בג"צ תהיה שהגזרה תוכל להיכנס לתוקף לקראת שנה"ל הבאה, מאותו רגע של ההחלטה יהיה מכבש לחצים ענק על הממשלה לחזור בה מהעניין, ואולי ביטולו יהיה חלק ממקח וממכר בין הקואליציה לחלק מחברי הכנסת החרדיים ש'נפגשים במסדרונות' עם מי שצריך מהקואליציה.

מתווה הכותל- בעין הסערה

בכירים בקואליציה מזה ובכירים באופוזיציה מזה "מחממים מנועים" לקראת הבאתו מחדש לאישור של 'מתווה הכותל', אולי עוד במהלך חודש זה. כידוע, הממשלה תציע להרחיב את 'רחבת ישראל' שם יותר לרפורמים ולקונסרבטיבים להתפלל בדרך שהם רוצים, כשלמקום תהיה כניסה נפרדת, רחבה גדולה ונגישה, ועניין לא פחות חשוב או בעייתי- הרפורמים והקונסרבטיבים יהיו שותפים בניהול הרחבה זו. לא רק הרב רבינוביץ ואנשיו. כזכור, בשלהי תקופת ממשלת נתניהו, גם המפלגות החרדיות (לא מעט בלחץ של נתניהו עצמו) הסכימו למתווה זה, אך לבסוף חזרו בהן, והעניין חזר להתגלגל עם כל האמוציות הכרוכות בכך. שר החוץ יאיר לפיד אמר ביום שישי שעבר "איאבק ואלחם עד שמתווה הכותל יעבור. לא כולם מסכימים עליו בממשלה, אבל אני אלחם על זה". שר האוצר אביגדור ליברמן החרה אחריו "מתווה הכותל אושר בממשלת נתניהו, אבל הוא נכנע לדרעי וליצמן והקפיא את ההחלטה. הגיע הזמן להחיות את המתווה הזה, כי הוא סביר". בשבוע שעבר פורסם סקר שהוזמן ע"י גופים חרדיים וחרד"ליים, ואף פורסמו מודעות במדיה הדתית הקוראות לבנט וחבריו שלא לאפשר את 'מתווה הכותל', עפ"י ההערכה, אם הממשלה תאשר את ה'מתווה', יקיימו החרדים והחרד"ליים הפגנות ענק במקום, ולא רק שם. תמרור אזהרה לכך היה ערב ר"ח, באשר ח"כים חרדיים התכוונו לבוא לעצור בגופם את ח"כ הרב (הרפורמי) קריב שהתכוון לבוא עם ס"ת במטרה להכניסו לרחבה עם 'נשות הכותל'. רק בקשת נשיא המדינה מח"כ קריב שיימנע מלבוא, והיענותו, מנעה את המהומה, אבל לא סביר שהשקט הזה יישמר גם ערב ר"ח טבת. ראש הממשלה, נפתלי בנט, התומך ב'מתווה' ואף היה מיוזמיו, אמר ביום שישי: "הכותל המערבי, המקום האהוב כל כך, החשוב כל כך לכל יהודי, המקום שמאחד אותנו, דור אחר דור, ובפרט לאחר ששוחרר על ידי לוחמי צה"ל במלחמת ששת הימים. הכותל הזה, משמש בימים אלה לקמפיין פוליטי יזום, שגויס אליו כסף רב, במטרה לנגח את הממשלה. למה? כי מישהו העריך שזה יתפוס. ואולי זה באמת יתפוס. אבל הנזק – יהיה ענק. גם בתקופות של מחלוקת סוערת, אנחנו חייבים לשמור על איים של קדושה. דברים שבהם לא נוגעים. יש בעיה – פותרים אותה מתוך דיאלוג. לא עושים סקרים ומחליטים ללכת בכל הכוח על קמפיין מפלג על הכותל המערבי. פשוט לא." סוף ציטוט. בסיעת ש"ס הגיבו: "בנט כתב עכשיו על הכותל: 'חייבים לשמור על איים של קדושה – דברים שבהם לא נוגעים'. מסכימים איתו במאה אחוז. אין שום בעיות בכותל ולא צריך שום 'דיאלוג'". בש"ס הוסיפו: "הכותל הוא לא שוק הכרמל והוא לא פתוח למו״מ. בנט, עם כל הקושי שלך, תנסה לעמוד במה שכתבת. אל תיגע בכותל הקדוש. אל תשנה כלום. אתה תגלה פתאום שאין קמפיין יזום, אין סקרים, אין גיוס כספים, ואין פרנויות קשות".
כתבתי במדור זה לא פעם כי לענ"ד יש מקום ל'רחבת ישראל' שבה ניתן לאפשר לזרמים האחרים להתנהל כהבנתם. הכותל הוא של כולם, ומה לעשות, רוב היהודים שבחו"ל אינם אורתודוכסים, וגם הם חלק מהעם היהודי. ואתם יודעים מה? טוב שעוד אכפת להם מהכותל. גם אם הם רפורמים וקונסרבטיבים. נכון, אני מכיר את הטענה שלאותם יהודים לא אכפת מהעניין הזה לא רק לכמה עשרות או מאות 'נשות הכותל' ופוליטיקאים/בעלי עניין העומדים מאחוריהן. לא קונה את זה. לענ"ד יש מספיק בעיות שבאמת הרבה הרבה יותר קשה, בהיבט ההלכתי, לפתור אותן מאשר את הנושא הזה. התחברתי מאוד להצעה שכתב עמיתי שלמה פיוטרקובסקי בשבת האחרונה ב'מקור ראשון', ללכת על היוזמה הזו, אך בתנאי שהרפורמים והקונסרבטיבים יתחייבו שאת תפילותיהם יקיימו רק ברחבה הזו ולא יזלגו לעבר הרחבה הרגילה בכותל, כפי שהם עושים היום. ובא לכותל השקט והכבוד הראוי לו.

מה חשוב יותר למרצ?

כפי שכבר כתבנו, השר לשירותי דת משקיע מאמץ להביא לשינוי הרכב הגוף הבוחר את הרבנים הראשיים, בתקווה שיצליח להנחית שמה רב או רבנים מהציונות הדתית, ש'יחזירו עטרה ליושנה'… אחד הצעדים שתכנן הוא להוסיף לגוף הבוחר רבנים וראשי מועצות מיו"ש, דבר שעד כה לא היה, למרות שביו"ש גרים כחצי מיליון יהודים. אם לא די בהתנגדות שתהא לכך מצד החרדים, שיחששו להפחתה בכוחם היחסי שם, גם החוכמולוגים ממרצ מתנגדים לרעיון זה שהרי מדובר, לשיטתם, ב"שטחים כבושים" ואין החוק הישראלי חל שם ובטח לא הם יתנו ידם לתקדים כזה. כלומר, הם יעדיפו המשך שליטת החרדים ברבנות הראשית, על כל המשתמע מכך על ענייני דת-מדינה, ובתוך כך נושאים הגורמים למחלוקות ושסעים בין חלקי העם, על-פני אפשרות לריפוי הרבנות הראשית ואולי מתן הסכמה שלה להתקדם בנושאים שונים ברוח אמנת גביזון-מדן, אם אמנם ייבחרו רבנים ציוניים לגוף הזה. אותי פעם לימדו שפוליטיקה היא אומנות האפשר, וכל מהותה של הפוליטיקה היא פשרות. אם גם על זה החברים במרצ לא "יתפשרו", נראה לי כי פשוט בא להם להנציח את הוויכוחים בתחומי דת-מדינה, כי אולי בזכותם הם מקבלים פתקאות בקלפי.

מה גובר?

אז האופוזיציה ניצחה בשבוע שעבר בחוק הגזענות של ח"כ יעקב אשר המגדיר הסתה נגד חרדים כעבירה פלילית. החוק עבר בקריאה טרומית: 33 בעד, 32 נגד. נהדר. אלא, שהדיון בו לקראת קריאה שנייה ושלישית עבר לוועדה בראשות ח"כ ניר אורבך מ'ימינה', ושם הוא צפוי להיות מושלך לפח. ואני רק שם פה. מה רע שיהיה חוק כזה? ואתם יודעים מה? יהיה אפילו טוב יותר אם הוא יורחב ובתוך ההגדרה 'הסתה' יוכנסו גם כמה וכמה ביטויים שהושמעו לאחרונה במליאת הכנסת ובוועדות (כמו: אנטישמית, למשל. טינופת, למשל). הבעיה היא שבכנסת, ולא רק בזו, יכולים להגיש (לפעמים) חוקים הכי צודקים והגיוניים שבעולם, אבל שיקולים פוליטיים קרים וצרים יגברו על ההיגיון, הצדק וההגינות ולא יאפשרו את קידומם. כמה חבל.

אין גבולות?

מלחמות הדת בחריש אינן פוסקות. אולם, יש מי שבוחר לקחת את החוק לידיים ולפגוע ברגשות דת, בשם הנאורות והחופש. חרדי תושב חריש, הופתע לגלות רגל חזיר מחוברת באזיקון לידית דלת ביתו כשחזר מהתפילה ביום השבת. עם צאת השבת הוגשה תלונה במשטרה וכן, הועברו ממצאים ותיעוד ממצלמות האבטחה בו ניתן להבחין בחשוד. עו"ד מיכאל ליטווק המייצג את המשפחה מסר בתגובה: "לצערי קיים בחריש קומץ קטן של עבריינים שונאי דת חסרי ערכים. נפעל בכל הדרכים החוקיות העומדות לרשותנו על מנת להוציאם מהעיר. מדובר בעבירה חמורה ובפגיעה ברגשות דת. נמשיך לעקוב ולפעול עד שהעבריין יעמוד לדין ויקבל את עונשו". מארגון 'בצלמו' הזכירו שכאשר שמו רגל חזיר על קבר מוסלמי, המניח נשלח לכלא לשנים רבות. "אין ספק שגם במקרה זה אנחנו בטוחים שהיועמ"ש יפעל ויעמיד לדין את הפושע", אמרו/ קיוו.

סוף סוף; חיילים יוכלו לירות על גנבי נשק ואמצעי לחימה  

אני לא מכיר הרבה מילואימניקים ששרתו בצאלים (כמעט כל החי"רניקים ואחרים) שלא חוו בעצמם או לפחות שמעו על בדואים שהתגנבו לשטחיי האימונים (הם מתנהגים כאילו צה"ל פלש לשטח שלהם) וגנבו כלי נשק מתחת לאפם של החיילים המתאמנים. משם, הדרך למכירת כלי הנשק לעולם התחתון, קצרה, כידוע. והחיילים בשטח, גם אם היו עדים לגניבה, עד כה, לכל היותר היו רשאים לצעוק על הבדואים גונבי הנשק. כן, גם להזעיק את המשטרה, וזו עד שתגיע, הבדואים כבר מזמן על כוס הקפה שלהם באוהל המרוחק. לירות לעבר גונבי הנשק? חס וחלילה. החיילים לו עשו כן, היו מועמדים לדין. אז הנה בשורה. נוהלי הפתיחה באש בצה"ל שונו בצעד דרמטי, כאן ועכשיו. כך נחשף בידי איתי בלומנטל בחדשות 'כאן' 11. מעתה, מותר (ובעיניים שלי- אף רצוי) לירות לעבר גנבים של אמצעי לחימה ותחמושת בבסיסי צה"ל ובשטחי אש.

הנהלים החדשים של הפתיחה באש, כולל לעבר מבריחי סמים ואמצעי לחימה בגבול עם מצרים, כולל בעת הפרות סדר חמורות המסכנות את החיילים ביו"ש, (כן, ההנחיות החדשות שומרות לחיילים את מלוא הזכות להגיב באש חיה במקרה שהם חשים סכנה לחייהם), יופצו במהלך הימים הקרובים לחיילים בגזרות השונות.

ראש הממשלה נפתלי בנט צייץ בתגובה: "מברך את צה"ל על שינוי חשוב בנהלי הפתיחה באש. לחיילי צה"ל חייבת להיות אפשרות להגן על עצמם – ועלינו. ממשיכים להילחם בפשיעה ולהחזיר את הביטחון". גם תנועת רגבים, שהעלתה את נושא הגניבות לסדר היום, בירכה על ההחלטה. "זהו צעד ראשון בהשבת כושר ההרתעה לצה"ל ותחושת הביטחון והמסוגלות ללוחמים שידיהם נכבלו במשך שנים ארוכות".

גל ביקורות של משרדי החינוך והאוצר בישיבות ובכוללים

מידת האמון שבין משרד האוצר לעולם הישיבות היא לא גבוהה. ולא מהיום. עפ"י הסדרים ישנים, האוצר מעביר לישיבות כספים עבור התלמידים עפ"י מספרם בפועל בישיבות. לא, כבר לא מסתמכים רק על הרשימות שמעבירות הישיבות, אלא אחת לתקופה מגיעים פקידים של האוצר ועושים ספירה פיזית של התלמידים בישיבות, נוכחות בפועל, כולל הצגת תעודה מזהה. כן, לא רק בישיבות ה'שחורות', גם בישיבות ההסדר. ואם מספר התלמידים/אברכים הנוכחים בפועל בישיבה נמוך משמעותית ממספרם הנקוב ברשימות, חותכים בתקציב אותה ישיבה 'בבשר החי'. (בהערת אגב, לחלק מהישיבות יש קבוצות וואטסאפ או קריאות טלפוניות שמופעלות ברגע שנודע על הגעתם של הפקחים, כדי שכמה שיותר תלמידים יספיקו להגיע).

באתר החרדי 'כיכר השבת' נכתב כי בשבוע החולף, החלו פקחי משרד החינוך (האוצר?) לעבור כולל כולל וישיבה ישיבה, ולבדוק את מצבת התלמידים והאם הדיווחים של מנהלי הכוללים נכונים. לטענת הכתב, ישנה בעיה מרכזית בכוללים, שבמשרד החינוך מתעלמים ממנה בבוטות והיא נושא 'התו הירוק', המאפשר לכאורה לתלמידים שלא התחסנו מסיבות בריאות ואחרות, ללמוד מהבית, ממש כמו סטודנטים כאלה, ולהיחשב כלומדים בפועל.

ראש כולל חשוב במודיעין עילית סיפר ל'כיכר השבת': "יש פה אפליה חמורה. יש לי הרבה תלמידים שאין להם תו ירוק מסיבות שונות ומגוונות – רובן בשל בעיות רפואיות. אותו אברך שאין לו תו ירוק, לא יכול להגיע לכולל, כי אסור לו על פי חוק ולכן הוא נשאר ללמוד בבית ואני מעביר לו את הקיצבה החודשית. אך דא עקא, במשרד החינוך קפצו על ההזדמנות ובמקום למצוא לנו פתרונות ללימוד מהבית, בדיוק כפי שיש באוניברסיטאות, ברוב רשעותם, הם החלו לתגבר את הפיקוח והם חזרו לערוך ביקורות כל הזמן ובכל המקומות ואף הצליחו לפסול מספר ישיבות וכוללים".

ב'כיכר השבת' טוענים, כאמור, כי במשרד החינוך יצאו בשבוע האחרון לגל ביקורות רחב בהיקפו ואף פסלו מספר ישיבות וכוללים במודיעין עילית ובבני ברק.

במשרד החינוך הגיבו: "המשרד דוחה את הטענות בדבר אפליה. בניגוד לטענות העולות בכתבה, אין כל כוונה לחייב את האברכים ללמוד אך ורק בכולל: אם המוסד התורני או הכולל מעוניין לקיים למידה מרחוק, עליו להגיש בקשה מסודרת לתכנית למידה מיוחדת, ובמידה שהתכנית תאושר – התלמידים בתכנית ייחשבו תלמידי המוסד, הזכאים לתמיכה. כמו כן, הבקרה שמבצע המשרד היא בקרה שגרתית, בדיוק כפי שנעשה בשנים הקודמות".

שמירה

‏אחרי 12 שנים – האבטחה הצמודה על משפחת נתניהו תוסר בעוד כחודש. טל שלו דיווח כי המשפחה מבקשת שלא להסיר את האבטחה כיוון שלטענתה יש איומים חדשים וקונקרטיים. אתם יודעים מה? בעניין הזה, נוכח ההסתה וכל מה שמתרחש ברשתות החברתיות, לשני הכיוונים כמובן, בעיניים שלי בהחלט ראוי ונכון שהשמירה על משפחת נתניהו תימשך. זה לא סתם מותרות או שואו. מה שלא נחשוב על בנימין נתניהו, וכמה שנאהב אותו או שלא נאהב אותו, הוא בכל זאת איזשהו סמל וחשוב לשמור עליו.

זה אומר כולה שלי

מפת העדיפות הלאומית, יען היישובים הזוכים להעדפות ממשלתיות כספיות שונות, היא במוקד ויכוח נוקב בין מרכיבי הממשלה הזו בימים אלה. כזכור, בדיונים על תקציב המדינה, (שאושר באחרונה) הוחלט להשאיר את המפה כמות שהיא למשך חמישה חודשים כדי שלא לתקוע מסמרים בגלגלים, אך במקביל הוחלט גם לדון בנושא מיד לאחר העברת התקציב. ובכן, התקציב עבר, וכעת הגיע זמן הדיונים. ופה, ב"ה, לא קל. כל צד מתבצר בעמדתו. להזכיר, בקווי היסוד של הממשלה הזו ההתייחסות לנושא היא שהממשלה מחויבת לפתח את הפריפריה הגיאוגרפית של ישראל. וכעת המחלוקת היא מי בכלל הפריפריה. יישובי יו"ש בעיקר או גם יישובים בצפון ובדרום. רה"מ בנט ונציגיו ב'ימינה' מתעקשים להשאיר את כל יישובי יו"ש שבמפת העדיפויות הנוכחית ולא לפגוע בהם, אך הן במפלגת העבודה והן במרצ מתעקשים על הוצאת יו"ש מהרשימה והכנסת יישובים וערים אחרות חליפתם. נכון לעכשיו כל הצדדים מתבצרים בעמדתם ומציגים כאילו החלטה בעניין שלא על דעתם תהווה חציית 'קו אדום' מבחינתם. ומי מושך בחוטים? שה"ח לפיד, המהווה כתובת בעניין לכל הצדדים. הן מנכ"ל משרד רה"מ שוחח עימו בעניין בשם הבוס, והן במפלגת העבודה הבהירו לו שכל סיכום שלא על דעתם לא יחייבם. הערכה שלי? יחלוקו. יוציאו טיפ טיפה יישובים מיו"ש, כאלה שממש קרובים למרכז הארץ, ויכניסו אחרים, שלא מיו"ש, תמורתם.

מי יכול על חוק השבות

לקראת דיון והצבעה במליאת הכנסת, שלשום, יום רביעי, על הצעתו של ח"כ איתמר בן גביר (עוצמה יהודית) לשנות את חוק השבות, כך שמכוח חוק זה יוכל לעלות ארצה רק מי שנולד לאם יהודייה או נתגייר כהלכה (כמו החוק שהיה הזמנו עד 1970), נערך בסיעת הליכוד ויכוח סוער בסוגייה. חברי הכנסת דודי אמסלם, שלמה קרעי ומאי גולן תמכו באפשרות להצביע בעד הצעתו של בן גביר, ולעומתם חברי הכנסת יובל שטייניץ, מיקי זוהר, יואב גלנט וצחי הנגבי התנגדו ורצו להשאיר את החוק כמות שהוא. לבסוף, הוחלט על חופש הצבעה. דמוקרטיה בהתגלמותה. וקצת רקע לצעירים שבין קוראינו. חוק השבות, תש"י–1950 מעניק לכל יהודי שהביע את רצונו להשתקע בישראל את הזכות לעלות לישראל ולקבל תעודת עולה", (=אזרחות ישראלית) אלא "אם נוכח שר הפנים שהמבקש –פועל נגד העם היהודי; או עלול לסכן בריאות הציבור או ביטחון המדינה; או בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור". החוק נתקבל ב-1950 ביוזמה של  זרח ורהפטיג . בשנת 2018  קיבל רעיון השבות מעמד חוקתי בסעיף 5 של חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי.

לאחר שבית המשפט העליון קבע בבג"ץ שליט שבן של אב יהודי ואם שאינה יהודייה נחשב ליהודי, דרשה המפד"ל לתקן את חוק השבות ולמנוע הכרה במי שאינו יהודי על פי ההלכה. במענה לכך הציע שר המשפטים דאז, יעקב שמשון שפירא ,פשרה על פיה רק בן לאם יהודיה או מי שנתגייר ייחשב ליהודי, אך חוק השבות יוחל גם על בת זוגו וילדיו של יהודי. בעקבות הצעה של משה קול ,נוספה להצעה של שפירא גם הכרה במי שאחד מסביו היה יהודי, או מי שבן זוגו הוא נכדו של יהודי. החוק עבר סופית בכנסת במרץ 1970. המפד"ל דאז הסכימה לכך, שכן העריכה שרק מעטים יבקשו לעלות ארצה על סמך היותם "נכד של יהודי". היום, כידוע, חיים בישראל כחצי מיליון שאינם יהודים עפ"י ההלכה, ורוב הסערה סביב סוגיית הגיור, היא בגלל נתון זה.

(וישלח תשפ"ב)