ריכוז כזה של כנות איננו מוצאים במקרא באף מקום.
"כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ, כֵּנִים אֲנַחְנוּ, לֹא הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים …אִם כֵּנִים אַתֶּם, אֲחִיכֶם אֶחָד יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם, וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם… וַנֹּאמֶר אֵלָיו כֵּנִים אֲנָחְנוּ, לֹא הָיִינוּ מְרַגְּלִים… וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ: בְּזֹאת אֵדַע כִּי כֵנִים אַתֶּם, אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי, וְאֶת רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם קְחוּ וָלֵכוּ…ְהָבִיאוּ אֶת אֲחִיכֶם הַקָּטֹן אֵלַי, וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם, כִּי כֵנִים אַתֶּם…".
ליוסף חשוב להישמע ולהיראות כבעל תכונת הכנות, ולאחים חשוב באותה מידה שיוסף ידע כי הם אוחזים באותה התכונה עצמה. שני הצדדים עושים שימוש באותו המונח לצורך שכנוע הצד השני. מדוע לא יאמרו באופן פשוט יותר כי הם אינם משקרים? משום שהגדרת כנות אינה חופפת את הגדרת אמירת אמת. רש"י זצ"ל אכן סבור כי היסוד הוא אמת, לא כן פרשנים אחרים הנודדים לכוון 'נאמנות' או 'התאמה לראוי'.
מושג 'האמת' שנוי במחלוקת מקדמא דנא וקולומוסין רבים משתברין עדיין על הגדרתו. שתי גישות עקרוניות בנידון- התאמה בין המושג למציאות היא ההגדרה של הפילוסופיה הקלאסית . החל מעידן קאנט נדחתה הגדרה זו ובמקומה נתקבעה ראיה חדשה שעל פיה צמח האקזיסטנציאליזם. מושג האמת לא יכול להיות שיקוף מצב של המציאות אלא של התודעה שלנו. אנחנו חווים את המציאות רק באמצעות התודעה שלנו. בשל כך לא ניתן לאחוז יותר בהגדרה הקלאסית של אמת, משום שהמציאות אינה ברת הישג עבורנו.
הכנות הפכה למושג הבוחן את היחס בין התודעה לבין עצמה, כי רק היא אינה חסומה עבורנו. זו משמעות הביטוי 'תוכו כברו'. הויכוח בין יוסף ובין אחיו לא היה רק בשאלה מי שקרן ומי דובר אמת. הויכוח ביניהם היה בשאלה מי מהם בעל מערכת פנימית שלמה יותר! מי מהם אינו עושה שקר בנפשו, ודוק, לא רק מי משקר את חברו.
המאבק כאן הוא 'על כל הקופה'. האחים סברו כי 'בני איש אחד אנחנו', אנחנו שלמים ומלוכדים פנימה והחוצה. יוסף ידע בשל מה שאירע לו כי הם אינם כנים. תוכם לא כברם, שהרי יש עוד בן אחד שלא נמצא איתם. הוא ידע כי הם עושים שקר בנפשם! המבחן של שמעון ובנימין הוכיח עם מי הצדק, מי אוחז במושג הכנות ביושר ומי עושה בו שימוש מניפולטיבי.
(מקץ תשפ"ב)