חנוכה מחזקת את המשפחה

חכמינו ז"ל קבעו כי "מצות חנוכה – נר איש וביתו" (שבת כ"א, ב), ולפיכך עלינו להדליק נר חנוכה בבתינו. קביעה זו נראית תמוהה לאור החשיבות של פרסום הנס במצוות ההדלקה. היה מקום לצפות שההלכה תחייב להדליק נרות חנוכה ברשות הרבים, באירועים ובהתכנסויות ציבוריות, אך יש חובה להדליק דווקא בבתים הפרטיים. המצווה להדליק בבתים מעלה תהיה גם לאור העובדה שמצוות ההדלקה היא חובה המוטלת על האדם, "חובת גברא", ואין היא חובה שקשורה לבית, כמו מצוות מזוזה או בניית מעקה. מדוע, אפוא, יש לעשותה בבית?

ייתכן שהתשובה לשאלות אלה מצויה בכך שחלק ניכר מגזירות היוונים התמקד בבית היהודי. רש"י (שבת כ"ג, א) ורשב"ם (פסחים ק"ח, ב) הסבירו את דברי הגמרא: "נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס" – "שגזרו יוונים על כל בתולות הנשואות להיבעל לטפסר תחלה". הרמב"ם כותב שהיוונים "פשטו ידם בממונם ובבנותיהם" של ישראל (הלכות חנוכה ג, א). לדברים אלה יש סימוכין בכתבים שונים מתקופת הבית השני. כך מתואר במגילת תענית (פרק ו, כב) שמלכי יוון היו מושיבים מחנות חיילים "בעיירות להיות מענין את הכלות". באוצר מדרשים (אייזנשטיין, חנוכה עמ' 185) מסופר שהיוונים אסרו לנעול את הבתים כדי שבני זוג נשואים לא יוכלו להתייחד, ולאחר מכן גזרו כי "כל מי שאשתו הולכת לטבילה ידקר בחרב", ו"שלא תכנס כלה בלילה הראשון מחופתה אלא אצל ההגמון", ונמנעו ישראל מלארס (שם עמ' 190).

הרב אליעזר יהודה ולדנברג עמד על נקודה זו וכתב שהיוונים הבינו "כי הצביון המשפחתי המיוחד של עם ישראל הוא סוד קיומו, ולכן הטילו את כובד משקלם לבטלו". הם המשיכו, לדבריו, את שיטת  בלעם שהבין שחוסנו של עם ישראל תלוי בקדושת חיי המשפחה שלו, ולכן יעץ לבלק שבנות מדין יפתו את בני ישראל, עצה שהסיבה חללים רבים יותר מאשר בכל מלחמות המדבר. כיוון שכך, מסביר הרב ולדנברג, כאשר גברו החשמונאים על היוונים הם קבעו כמשקל נגד לחזק את הבית היהודי, כאשר הדלקת הנרות בבית מסמלת לדבריו את "החזרת העטרה ליושנה של איחוי ואיחוד התא המשפחתי הישראלי" (ציץ אליעזר, יב, לג).

לאור זאת אפשר להסביר מדוע גם רוב יהודי אשכנז נוהגים שבני זוג מדליקים חנוכיה אחת, למרות שלשיטת הרמ"א כל אחד מבני הבית מדליק נרות. בחנוכה מודגש העיקרון "שאשתו כגופו" ויש להדק את החיבור בין בני זוג (משנה ברורה, תרעא, ט).

על-פי עיקרון זה אפשר להסביר גם את דברי הגמרא שכאשר בליל שבת בחנוכה יש לאדם רק נר אחד, עליו להדליקו לשם מצוות נר שבת, ולא לשם מצוות נר חנוכה, וכך יוכלו להשתמש לאורו וישרור שלום בבית (שבת כג, ב). הרמב"ם בחר לחתום בהלכה זו את הלכות חנוכה, והרחיב את ההיבט הרעיוני שלה כשכתב: "נר ביתו קודם משום שלום ביתו, שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו".

ראיית חיזוק המשפחה כמרכיב מרכזי של חנוכה, מאירה ומנהירה דפוסי התנהגות שהתקבלו בישראל. אנשים עובדים או לומדים מקדימים לבוא לביתם לצורך הדלקת נרות סמוך לצאת הכוכבים, למרות שבזמננו יש מקום להדליק גם מאוחר יותר, שכן יש עוברים ושבים ברשות הרבים גם בשעות הערב. משפחות מורחבות נפגשות לצורך הדלקת נרות משותפת, והילדים יוצאים לחופשה מבתי הספר בימי החנוכה. כל אלה משקפים את האינטואיציה הבריאה של עם ישראל שיש להעצים ולחזק בחנוכה את התא המשפחתי.

מוסד המשפחה אינו מאוים כיום על-ידי גזירות דת, אולם מעמדו נשחק והוא נמצא במגננה בכמה חזיתות. השאיפה של כל זוג וכל משפחה בישראל היא שיזכו ל"שכינה ביניהם", והדלקת הנרות הביתית בימי החנוכה שבאה כזכר למנורת המקדש, אמורה להנכיח ניצוצות מהשכינה ששרתה במקדש, ולהוסיף אור של קדושה במשפחות בית ישראל.

(מקץ תשפ"ב)