זאב זאב

 

בתקופות שבהן אוכלוסיית הזאבים מתרבה הם עשויים להתקרב גם למשכנות האדם

את סקירתנו הפעם נקדיש לזאב (Canis lupus) שזיהויו אינו מוטל בספק. בארץ ישראל ניתן להבחין בכמה אוכלוסיות. הפרטים הדרומיים קטנים ובהירים בהשוואה  לפרטים הצפוניים שהם גדולים וכהים יותר. הזאב נזכר שבע פעמים במקרא. הוא מתואר כחיית טרף המופיעה בלהקות ופעילה בעיקר בשעות הלילה, ומכאן כינויו- "זאבי ערב" (צפניה ג, ג; חבקוק א, ח), אם כי אפשר שמדובר במונח דו-משמעי המתייחס גם לבית גידול שבאזור הערבה (ירמיהו ה, ו). הזאבים מסוגלים לבלוע נתחי בשר גדולים ואחר כך להקיא אותם, ללעוס אותם ולבולעם בשנית, פעילות שנמשכת עד הבוקר. פעמים שהם טורפים כמה כבשים ומטמינים חלק משללם בקרקע ליום המחרת. יתכן שלאחד מפירושים אלה מכוון הפסוק: "בנימין זאב יטרוף, בבוקר יאכל עד, ולערב יחלק שלל" (בראשית מט, כז). צפניה מדמה את השופטים המושחתים העושקים את העם לזאבים רעבתניים במיוחד, שאינם מותירים אפילו עצם עד הבוקר: "שפטיה זאבי ערב לא גרמו לבקר" (צפניה ג, ג). אף יחזקאל מדמה את השרים החומסים את הציבור: "כזאבים טרפי טרף" (יחזקאל כב, כז).

הזאבים היו נפוצים עד לראשית המאה העשרים בכל רחבי ארץ ישראל, כולל אזורי החורש הסבוכים. במיוחד פגשו בהם הרועים באזורי הספר והמדבר, כאשר להקות היו מתנפלות על העדרים וחוטפות צאן: "זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם" (ירמיהו ה, ו). חוקי הגנת הטבע הביאו להתרבות הזאבים בימינו שמסבים נזק גדול למגדלי הבקר ומעוררים מחדש את הקונפליקט שבין האדם לזאב. טורפם של הזאבים הוא בדרך כלל עגלים צעירים וטלאים. הזאבים הם מבין המזיקים ביותר לענף המרעה. המשנה מביאה אותם כדוגמה שכיחה לטרפות: "דרוסת הזאב ב(בהמה) דקה" (חולין, ג, א). הוא נזכר בדיני השומר על העדר שתקפו אותו זאבים: "זאב אחד אינו אונס. שני זאבים – אונס. ר' יהודה אומר: בשעת משלחת זאבים אף זאב אחד אונס" (משנה, בבא מציעא ז, ט). ההסבר להלכה זו קשור להתנהגות הביולוגית שלהם. השומר יכול להבריח פרט בודד, אבל ברגע שתוקפים שני זאבים את העדר אין תמיד יכולת בידי השומר להתמודד מולם, שהרי הם עלולים לתקוף מכיוונים שונים. יתירה מזאת, התנהגות של הזאבים כקבוצה היא מסוכנת ביותר מפני שיצר הלהקתיות מהווה תמריץ לתקוף ביתר עוז וללא פחד, כפי שציין  ר' יהודה לעיל. מכאן גם מטבע הלשון: "מנהגו של עולם – זאבים הורגים העזים" (בבא בתרא טו ע"ב). גם בימינו להקות זאבים מסבות נזק לענף המרעה ובכל שנה ישנם דיווחים על טריפות של כבשים וטלאים.

בתקופות שבהן אוכלוסיית הזאבים מתרבה הם עשויים להתקרב גם למשכנות האדם. ישנן עדויות מהעבר לתקיפת בני אדם על ידי זאבים ולכן המשנה מציינת אותם ראשונים בין חיות הטרף שנידונות בבית דין של עשרים ושלושה (סנהדרין א, ד). בעתות סכנה שכאלה קבעו תענית בציבור וחכמים הביאו תקדים לכך: "מעשה שירדו זקנים מירושלם לעריהם וגזרו תענית… על שאכלו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן רבי יוסי אומר לא על שאכלו אלא על שנראה" (תענית ג, ו). בימינו דווחו בישראל על תקיפות אחדות של בני אדם, בעיקר פעוטות, על ידי זאבים הנגועים בכלבת או כאלה שהתרגלו לנוכחות האדם מבלי לחשוש מפניו. על רקע תוקפנותו של הזאב ניתן להבין את הפסוקים שמדברים על שינוי בטבעו של העולם בחזון אחרית הימים: "זאב וטלה ירעו כאחד" (ישעיהו סה, כה), "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ" (ישעיהו יא, ו).

(ויחי תשפ"ב)