הגרים של סן ניקנדרו

בתקופה שיהודים רבים ניסו לשרוד ולהינצל על ידי הסתרת יהדותם, קמה קבוצה שביקשה להצטרף לעם ישראל, ואף הכריזה קבל עם ועדה שהם יהודים

בעיירה סן ניקנדרו, בחבל ארץ פוליה בדרום איטליה יש סיפור ייחודי ונפלא המהווה סמל ודוגמא לשמירת היהדות ולקהילה של גרים. למרות שהיו כבר בהיסטוריה היהודית מקרים רבים של גיורים ואף של גיורים קבוצתיים, הקהילה בסן ניקנדרו ייחודית בכך שהיא לימדה את עצמה יהדות באופן אוטודידקטי. זהו חידוש בנוף של עולם הגיור היהודי.

הצעדים הראשונים של שמירת המצוות נעשו על ידי מנדוצ'יו ובני עדתו על פי פשוטו של מקרא. הם קראו את התורה ומתוכה למדו מה מותר ומה אסור ללא כל הסבר של תורה שבעל פה שלא הייתה מצויה בידם. הם קיימו את הפסוק "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" או "אל יצא איש מפתח ביתו", כפשוטם וכלשונם ואף הקפידו להקריב קרבן פסח בארבע עשר בניסן בין הערביים.

כמו כן, הזמן והמקום בו התקיים הגיור הקבוצתי היה מאד משמעותי, בתקופה מלחמת העולם השנייה וכן בשנות שלטונו של מוסוליני באיטליה, בהן מעמדם של היהודים ושל היהדות לא היה במיטבו, הן באיטליה והן באירופה בכלל. בתקופה זו, שיהודים רבים ניסו לשרוד ולהציל את עצמם ואת משפחתם על ידי הסתרת יהדותם, קמה בסן ניקנדרו קבוצה של אנשים אשר לא זו בלבד שביקשו להצטרף לעם ישראל, אלא הכריזו קבל עם ועדה שהם יהודים.

מה גרם ל-74 איש ואישה להתגייר כדת וכדין ולעלות לארץ ישראל בשנות קום המדינה? כל תהליך ושינוי דורש ניצוץ, במקרה שלנו, הניצוץ הופיע בדמותו של דונאטו מנדוצ'יו (1885 – 1948). דונאטו היה בן איכרים ונכה ממלחמת עולם הראשונה. עד גיל 33 לא ידע קרוא וכתוב רק בהיותו בן 45 גילה את התנ"ך. מנדוצ'יו התגייס לצבא בשנת 1915 ויצא מכפר הולדתו בפעם הראשונה. כאשר נפצע ואושפז בבית חולים בשנת 1918 החל ללמוד את אותיות האלף בית האיטלקי ומרגע שלמד לקרוא, החל אצלו צימאון לקרוא וללמוד ללא הרף. היום בו מנדוצ'יו החל לקרוא בתנ"ך נקרא בפי חסידיו "יום ההולדת" שכן החלה לידה רוחנית חדשה.

מנדוצ'יו ראה את עצמו כשליח הא-ל והחל להדליק את האור של התנ"ך והיהדות, אולם לא ידע כלל שיש עוד יהודים בעולם. קצין משטרה מרומא אשר היגיע לביקור בכפר גילה לו שיש יהודים ברומא ובהתרגשות רבה, מנדוצ'יו כתב מכתב לרב הראשי של רומא בלשון ציורית "מצאתי את אחיי האבודים" (בשנת 1936). חסידיי מנדוצ'יו, היו אנשים פשוטים, כפריים, אבל בעלי אומץ ומסירות נפש רבה לכל דבר שבקדושה. לא זו בלבד שהם שמרו שבת ומצוות אחרות באדיקות, אלא שלא חששו להציג את עצמם כיהודים עוד בטרם היו ליהודים, למרות רדיפות היהודים באיטליה.

אחד האנשים הראשונים אשר גילה את הקבוצה ויצר עמה קשר היה פינחס לפיד, סמל בבריגאדה היהודית באיטליה. לימים כתב ספר על הקהילה ועל מנדוצ'יו, הנביא מסן ניקנדרו (בהוצאת ראובן מס, 1952). בשנת 1943, הגיעה לדרום איטליה הבריגאדה היהודית מארץ ישראל, אשר לחמה בשירות הצבא הבריטי לשחרור איטליה מהכיבוש הנאצי. בכל פעם שחיילי הבריגאדה עברו בכפר היו בני הקבוצה מנפנפים לכבודם בדגלי ישראל. עד שיום אחד נעצרו החיילים לידם ונסו לעמוד על טבעם וקנקנם וכך פינחס לפיד החל להכיר את הקבוצה.

מנדוצ'יו פנה לרב הראשי של רומא, הרב אנג'לו סצ'רדוטי וביקש לגייר את בני עדתו. דבריו של מנדוצ'יו וכנותה של הקבוצה לא נפלו על אוזניים ערלות. רבה של רומא שמע לקול בקשתם והחל תהליך גיור של הקבוצה. באוגוסט 1946, שבעים וארבע נפשות עברו גיור על ידי בית דין שנשלח מטעם הרב הראשי של רומא ובשנת 1949 הקבוצה עלתה לארץ והתיישבה במושב עלמא ומשם נפוצה למקומות שונים בגליל בצפת וסביבותיה. מנדוצ'יו לא זכה לעלות לארץ שכן נפטר שבועיים לפני מועד העלייה. אולם גם לא ברור אם הוא זכה להתגייר, שכן ככל הנראה היה חולה ואי אפשר היה למול אותו.

תופעות מסוג זה של התעוררות רוחנית, התקרבות ליהדות ולעם ישראל, אינן מנת העבר בלבד ולא נעלמו כליל מהמפה הגיאוגרפית או הרוחנית של העולם, הן פשוט החליפו שמלה ומיקום גיאוגרפי. אם בעבר תופעות אלו היו בעיקר בארצות רוסיה ואירופה, הרי שכיום העתיקו את מקומן לארצות דרום אמריקה והמזרח, אבל התסיסה הרוחנית והתמיכה בעם ישראל קיימות בקרב קבוצות שונות בעולם אשר מתוך חיפוש רוחני, לימוד התנ"ך וראייה היסטורית מבקשות לקשור את גורלן עם גורלו של עם ישראל.

(בא תשפ"ב)