על מה צריך לשלם לרבנים?

על שיעורים וחופות עוד מקבלים שכר לפעמים, אך ישנן משימות רבניות שאיש לא חושב לשלם עבורן, כמו למשל שאלות הלכתיות

תמיד קצת לא נעים לדבר על הנושא הזה, כי הרי רבנים אמורים לעסוק בתורה, ברוח ובחלקים הגבוהים של הנשמה, ובכל זאת, אין מנוס מלהניח על השולחן את אחת הסוגיות המורכבות ביותר ברבנות קהילה – שאלת התשלום עבור העבודה הרבנית. החל ממשכורת קבועה, דרך תשלום עבור שיעור מזדמן או קבוע, ועד עריכת חופה או פגישת ייעוץ.

מצד אחד – ידועים דבריו החריפים של הרמב"ם אודות מי שמתפרנס מדברי תורה ועושה את התורה קרדום לחפור בה, שסופו שיהיה "מלסטם את הבריות". הפיכת התורה למשלח יד ולפרנסה לעוסקים בה, היא בלי ספק מן הדברים המביאים לחילול השם ולביזוי התורה בעולמנו. ומצד שני – ידועים הם דברי הפוסקים הרבים המתירים בדרכים שונות ומגוונות לקבל תשלום על שיעורי תורה, על לימוד בכולל או על משרה רבנית, מתוך הבנה ברורה ש"אם אין קמח אין תורה", ובלא אפשרות להתפרנס בכבוד, לא יוכלו רבנים ורבניות לעסוק בתורה באופן רציני.

מעבר לדיון העקרוני החשוב ולשיטות ההלכתיות המגוונות בנושא, דומה שהתרבות המקובלת בחברה הדתית בישראל, טרם נתנה את דעתה על הסוגיה. כל רב ורבנית מכירים היטב את ההזמנות השכיחות לשיעורים, תוך הנחה ברורה שמדובר בהתנדבות ולפעמים אף בלא החזר נסיעות. דומני שאין עוד איש מקצוע המוזמן על בסיס יומיומי לעשות את מלאכתו בהתנדבות. דא עקא, שרבנים ורבניות נוטים להסכים להזמנות הללו, משום שעבורנו לימוד תורה אינו באמת "מקצוע", ובהיות הדבר מצווה ושליחות, ובדרך כלל גם הנאה גדולה, אנו מרבים להיעתר להזמנות שכאלו.

זוגות מתחתנים מוכנים להוציא עשרות ומאות אלפי שקלים טבין ותקילין, על אוכל ושתיה, צילום ואיפור, מוזיקה ופרחים, ובכל זאת פעמים רבות מצפים מהם מהרב העורך את החופה להקדיש את הערב (ולפעמים גם עוד כמה ערבים של שיחות ופגישות) במתנה גמורה לזוג המתחתן. בחלק מהמקרים מדובר בזלזול ברב ובתורה שהוא מייצג עבור הזוג, אך בחלק מהמקרים מדובר בהפך הגמור – דווקא בגלל חשיבותה ויוקרתה של התורה, חוששים בני הזוג מלהפוך אותה למטבע עובר לסוחר. קדושתה של התורה גורמת להם לרצות שהיא תישאר בממד הרוחני, זה שאינו "מזוהם" בכסף. אני משוכנע שהרבה מהרבנים שותפים לרצון הזה, אלא שהילדים שלהם צריכים לאכול מזון שאינו רוחני…

על שיעורים וחופות עוד מקבלים שכר לפעמים, אך ישנן משימות רבניות שאיש לא חושב לשלם עבורן, כמו למשל שאלות הלכתיות. רוב השאלות שאני נשאל בשבוע, הן פשוטות למדי והמענה עליהן לא כרוך בטרחה מרובה (אף שריבוי השאלות בהחלט תופס נתח משמעותי מצטבר). אך עם זאת, ישנן פעמים שנשאלת שאלה חמורה, הדורשת עיון ודיון, לימוד והתייעצות. שאלות שכאלו יכולות לדרוש מהרב שעות ארוכות שלפעמים יסתכמו בסופו של דבר במילה אחת בלבד – "מותר" או "אסור". השואל או השואלת יקבלו את התשובה, לפעמים אפילו יאמרו תודה, אך את שכרו של הרב איש לא ישלם. גם על שעות הליווי סביב יציאת נשמה, לוויה או שבעה, רבנים שאינם רבני קהילה מכהנים, בדרך כלל אינם מקבלים תמורה, על אף הטרחה, המאמץ הנפשי והפיזי, והשעות הרבות.

בשנים האחרונות כתבו כמה וכמה רבנים בערוצי המדיה השונים אודות המורכבות של הסוגיה ונראה לי שאין פתרון – אם הרב מתנדב, הוא לא יכול להתמסר לעבודה הרבנית לאורך זמן. אם הרב עובד בשכר, התורה הופכת למוצר צריכה ושם שמים מתחלל. אם השכר נמוך, האנשים הטובים והמוכשרים לא יעסקו בכך. אם השכר גבוה, תהפוך התורה חלילה לנחלתם של עשירים בלבד. רבנים ורבניות ימשיכו להיטלטל כנראה בין המודלים השונים. פעם כך ופעם כך.

בינתיים כדאי שיסגלו רבנים לעצמם כמה כללים חשובים שירימו את קרנה של התורה בעיני הציבור, ואף ימנעו חילול השם או למצער יצילו מאיסורי תורה – עבור השכר שקיבל הרב על השיעור, החופה או הפגישה, חשוב שיוציא קבלה כחוק. כדאי שהתעריף יהיו ברור ושקוף, ולא יוחלף בתרומות עלומות לעמותות כלשהן או בתשלום "שחור" מתחת לשולחן. זה לא תמיד נעים ונוח, אבל גם עיסוק בכסף "תורה היא וללמוד אנו צריכים".

(משפטים תשפ"ב)