לתת היתר לקצר את החיים?

הדילמה הגדולה שטרדה את מנוחתו הייתה עד כמה להיאבק על המשך החיים כאשר ברור שאיכות החיים תיפגע קשות

בשבת שעברה ברכנו את ראש חודש אדר א'. בזמן ברכת החודש בבית הכנסת שלנו, ישב לידי בננו הלל וסידורו בידו. למרות שהסידור שלי והסידור שלו היו באותו הנוסח, בכל זאת היה ביניהם הבדל קטן בנוסח ברכת החודש. הבדל שייתכן שרק חדי עין יבחינו בו. בסידור "רינת ישראל" שהיה בידי היה הנוסח "ותתן לנו חיים ארוכּים", כשהאות כ' דגושה. ואילו בסידור "קורן" שבידו של בננו, היה הנוסח "ותתן לנו חיים ארוכים", ב-כ' רפויה. ההבדל בין שני הנוסחים שלכאורה הסתכם בנקודה אחת קטנה, הינו למעשה הבדל בין שמים וארץ. על פי הנוסח הראשון, אנו מבקשים מהקב"ה להוסיף אורך לחיינו, ואילו על פי הנוסח השני אנו מבקשים ממנו להוסיף להם ארוכה. הרפואה המודרני נעה רבות על הציר שבין שתי התפילות הללו, והשאלה עד כמה להאריך את החיים כאשר החיים אינם בריאים וטובים, היא אחת השאלה המורכבות ביותר בעולמנו.

לפני כמה שנים התקשר אלי חבר מבוגר מקהילתנו, ואמר לי כך: "הרב, אני מאושפז בבית חולים ואני מאד מבקש שתבוא לבקר אותי". קולו של אותו אדם, כמו גם גילו המופלג לא הותירו זמן להתלבט והזדרזתי להגיע אל מיטת חוליו. כשהגעתי, הוא סיפר על מצבו הרפואי המדרדר ועל מגוון האפשרויות הניצבות בפניו – הרופאים מסבירים שהמצב קשה ובלא ניתוח אין סיכוי להחלים. מאידך, הניתוח צפוי להיות קשה, סיכויי ההצלחה שלו בינוניים וההחלמה ממנו, אם תהיה, צפויה להיות ארוכה וקשה מאד. החבר ביקש את עצתי בהכרעה בשאלה הבלתי אפשרית שהוא ניצב בפניה.

שאלתי אותו מדוע הוא בחר לשאול דווקא אותי והאם הוא מצפה ממני להכרעה הלכתית בשאלה הזו. הוא השיב שישמח לדעת אם יש תשובה הלכתית ברורה, אך שעיקר הפנייה אלי לא הייתה בשאלה הלכתית אלא מתוך רצון שלו לקבל השקפה תורנית על השאלה. התורה הנחתה את דרכו כל חייו, אך טבעי שתנחה אותו גם כשהוא עומד לקראת סופם.

שוחחנו ארוכות, בגילוי לב גדול, על הצדדים השונים של כל החלטה, על מה חושבים הילדים, על המחירים, הפחדים, הסיכונים והסיכויים. אחרי התייעצות נוספת עם הרופאה הגענו יחד למסקנה שהשאלה אכן אינה הלכתית מובהקת, וכי מבחינת ההלכה אין הכרעה חד משמעית לאף אחד מהצדדים. מתוך שיחתנו הבנתי שהדילמה הגדולה הטורדת את מנוחתו של אותו אדם יקר, הייתה עד כמה להיאבק על המשך החיים כאשר ברור שאיכות החיים נפגעת קשות. האם לוותר על העצמאות ולהיות מוכן לסבול כאב רב, עבור הסיכוי להמשיך לחיות זמן נוסף.

למותר לציין שלא ידעתי כיצד להכריע בשאלה חריפה שכזו, וגם לו הייתה לי תשובה, סביר שלא הייתי אומר אותה באופן נחרץ. בצר לי, סיפרתי לו על חילופי הנוסחים בברכת החודש – בין התפילה ל"חיים ארוכּים" לתפילה ל"חיים ארוכים". בסופו של השבוע בו נפגשנו צפויה הייתה להיות "שבת מברכים" ושאלתי אותו בזהירות על מה הוא ירצה להתפלל בשבת הקרובה. זכיתי, והמילים הללו התיישבו על ליבו וכאילו הרגיעו את נפשו המתלבטת. היכולת להמשיג את ההתלבטות החריפה במילים פשוטות המוכרות לו היטב, "עשתה סדר" במחשבותיו הטרודות וסייעה לו לקבל החלטה לא פשוטה.

זמן רב אחר כך, כשישבנו סביב מיטתו כשהוא על ערש דווי, הזכירו לי ילדיו את השיחה הזו. איך המושגים מתוך ברכת החודש וחילופי הנוסח הקלים הללו, ליוו את אותה הכרעה חמורה, ואיך בחסדי שמים זכה אותו יהודי לשניהם – לחיים ארוכּים ולחיים ארוכים.

רבני קהילות מתבקשים לא פעם ללוות החלטות קשות מאד של בני ובנות קהילתם. בחלק גדול מהמקרים הפונים אינם מבקשים פסק או הכרעה ברורה, לפעמים אפילו לא עצה חכמה. לעתים כל תפקידם של הרב או הרבנית אינו אלא לשאול את השאלה הנכונה, להציע את המילים שבעזרתן יוכלו לקבל בעצמם את ההחלטה. הרבה פעמים כשבאים אנשים להתייעץ איתי בענייניהם האישיים אני מתפלל לקב"ה שיאיר את עיני וישים בפי מילים נכונות. מסתבר שלפעמים המילים הללו מצויות פשוט בסידור.

"מה' מענה לשון".

(תרומה תשפ"ב)