יחד עם הרב- הנהגה רבנית נשית

המענה הרבני לנשות הקהילה מוזנח, רק בגלל שרב הקהילה הוא גבר

בשנים האחרונות, מתחולל שינוי גדול ומשמעותי בעולם התורה הציוני הדתי. האופן שבו מתנהלת המנהיגות הדתית משנה את פניו. מה שפעם היה נדיר למדי, נעשה בדור האחרון די מצוי ושכיח – את "ראש הישיבה" של פעם, מחליפה כיום הנהגה משותפת. יותר ויותר ישיבות בציונות הדתית ממנות בראשן צוות מוביל ולא רב יחיד. המודל הזה, שפעם היה קיים רק בישיבת "הר עציון" ואחריה בישיבת "מעלה גלבוע", קיים היום גם בישיבת אורות שאול, במעלה אדומים, בכרם ביבנה, בהר המור, בעתניאל, בקרית שמונה ובישיבות נוספות.

שינוי זה התחולל לא רק בעולם הישיבות. אם עד לפני דור, ברור היה ששאלות בהלכה מופנות לפוסק הדן יחידי ומכריע בהן, כיום הולך ונוצר מודל של פסיקה משותפת. בשנים האחרונות אנו עדים לקבוצות רבנים המוציאות פסקים והנחיות בצוותא – מרבני ורבניות "בית הלל" ועד רבני "דרך אמונה". כמו כן יצאו לאור כמה ספרי הלכה שנכתבו על ידי כמה רבנים יחד. זוהי כנראה סוגה הלכתית חדשה, ראשונה מסוגה, שנכתבת בחבורה. ואם כך הם פני הדברים בעולם הישיבות ובעולמה של פסיקת ההלכה, אך טבעי שמודל ההנהגה המשותפת יחלחל גם לעולם הרבנות הקהילתית.

בקהילות וביישובים רבים בקרב חוגי הציונות הדתית בהם מכהן רב, הוא איננו "מרא דאתרא" במובן המקובל, שעל פיו יישק דבר. לא פעם הוא גורם מייעץ, אחד מיני כמה, במהלכים חברתיים נרחבים. לכל רב קהילה יש מגבלות – ישנם תחומים שהוא אינו מבין בהם, ישנם תחומים שהוא אינו שש לעסוק בהם, יש ציבור בקהילה שלא מתחבר אליו ויש דברים שבעומס העבודה וצוק העתים הוא לא מספיק לבצע. רבנות קהילה היא תחום מגוון ורחב מאד, ולפעמים כתפיו של אדם אחד צרות מכדי למלא את כל צדי התפקיד. אין הכוונה רק להיקף המשרה, אלא בעיקר ליכולות, לכישרונות ולרצונות שניחן בהם אדם בודד, שאינם מספיקים בכדי לתת מענה לכלל הציבור – מנער ועד זקנה, מתינוקת ועד מבוגר.

דומני שמבין כל הפערים שעלולים להיווצר עקב מגבלותיו של רב הקהילה, הגדול והמורכב ביותר הוא הפער המגדרי. רב הקהילה, בהיותו גבר, מתקשה לתת מענה לקהילה שלמה שמחציתה נשים. כך למשל, יש נשים רבות שהיו מעדיפות להתייעץ בשאלות הלכתיות עם אישה ולא עם איש, במיוחד בתחומים הנוגעים לטהרת המשפחה וכדומה. לעתים כך הדבר גם לגבי שיעורי תורה ואף לגבי ייעוץ אישי. זאת ועוד, מטבע הדברים, רב הקהילה לוחץ את ידי נער בר המצווה או החתן, אך מי ייתן את המענה הרבני הקרוב עבור הכלה הטרייה או בת המצווה? אני כרב משתדל לבקר חולים מהקהילה המאושפזים בבית החולים, אך אני נמנע בדרך כלל מלבקר נשים המאושפזות בבית חולים מתוך הבנה שהדבר עלול להיות כרוך באי נעימות גדולה מבחינתן. כך, שוב, המענה הרבני לנשות הקהילה מוזנח, רק בגלל שרב הקהילה הוא גבר. ידוע לי יפה כי ישנן קהילות בהן אשת הרב נוטלת על עצמה את התפקיד, אך חשוב לזכור שבדרך כלל לאשת הרב אין הכשרה רבנית ואין בהכרח ידע תורני רחב. מה גם שבמקרים רבים היא לא נבחרה לתפקיד ולא פעם היא גם לא מעוניינת לכהן כרבנית הקהילה בפועל, אלא לעסוק בתחום שאותו למדה ובו התמחתה.

נראה לי כי ראוי ורצוי להציע מודל רבני חדש בו משרת רב הקהילה תפוצל לשניים – לרב ולרבנית (שאינם בני זוג). אם עולם הישיבות, הגברי כולו, עובר לאיטו למודל הובלה של שני רבנים, אך טבעי הוא שקהילה הכוללת גברים ונשים תובל על ידי רב ורבנית. זכינו לחיות בדור בו ישנן נשים תלמידות חכמים בכל המגזרים של הציונות הדתית, וכניסתן של רבניות לעולם רבנות הקהילה בשותפות עם רבנים עשויה להיות הבשורה הרוחנית של דורנו. מודל זה ייתן מענה רבני לציבור רחב יותר בקהילה, ויאפשר לרבנות הקהילתית להיעשות רלבנטית ומשמעותית לציבור גדול יותר. כל קהילה תעצב את תפקידי הרב והרבנית בהתאם לצרכיה ותבחר בדמויות רבניות המתאימות לכך. כך יתרחב המענה הרבני בקהילה ויגדל כוח התורה בציבור.

כרב קהילה אני מייחל לשותפות הזו בהנהגה הרבנית. כמעט בכל יום אני נתקל בצורך של קהילתי בדמות רבנית נשית שתצעיד הלאה ותרחיב את העשייה התורנית אצלנו. הלוואי שהקהילה שלי ועוד קהילות רבות יסכימו לקבל מודל משותף כזה. ברצון ובשמחה אני מנדב לכך מחצית משכרי.

(קדושים תשפ"ב)