לשם סמוטריץ' מכוון
אחת התכונות אצל השר סמוטריץ' שאני מכבד יותר מתכונות אחרות היא שהבחור מדבר רהוט, ברור, בלי מכבסת מילים. הנה דברים שאמר ביום שלישי בכנס 'קטיף לאחריות לאומית' של מרכז מורשת גוש קטיף: "עזה היא חלק בלתי נפרד מארץ ישראל. איך הופכים לתוכנית מעשית? על זה עוד צריך לחשוב בעיקר כדי שנצליח. אני לא רוצה לחזור לגוש קטיף, זה קטן מדי, זה צריך להיות הרבה יותר גדול, הרבה יותר ברוחב. עזה מאפשרת לחשוב יותר בגדול". לשאלה נוכח מה שקורה עם הסיוע, מה הוא עוד מחפש שם בממשלה, השיב: "אם אני עדיין בתוך הממשלה, כנראה שיש לי יסוד סביר להניח שהולכים לקרות דברים טובים. ימים יגידו אם צדקתי או לא". בהתייחס לרישא של דבריו, שעזה קטנה עליו וכדומה, לא בטוח שזה חכם ששר בכיר בממשלת ישראל יתבטא ככה בימים שהמדינה נמצאת במתקפה דיפלומטית מהרבה מדינות. אבל, למי אכפת. דבריו כוונו גם פנימה. לישראלים. זו התוכנית שלו, זו הכוונה שלו, זה מה שמניע אותו, וכל עוד נתניהו יהיה הפקוד של סמוטריץ', לשם ילכו הדברים. והחיילים. והכלים.
שאלה גדולה היא האם המטכ"ל, והרמטכ"ל בראשו, לא מתקרבים לנקודה בה יאמרו לנתניהו: עד כאן שבת הגדול. הכלים והאנשים שחוקים אחרי מלחמה בת שנתיים, חייבים 'חשיבה מחדש'. אם יחשבו כך, ראוי שיאמרו. גם במחיר הנחת המפתחות לאחרים. גם אם יהיו מי שיאשימו אותם ברפיסות ובכישלון. אם אינם סבורים כך, שיעלו הילוך בלחימה. נראה שלזה כיוון סמוטריץ'.
"וכאשר יענו אותו"
בפני יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת הנכנס, בועז ביסמוט, ניצב אתגר רציני – לסיים עד סוף הפגרה, משהו כמו שלושה חודשים, ניסוח של חוק גיוס מוסכם על החרדים מזה ועל שאר חברי הקואליציה מזה, גם אם הדעת נותנת שבג"ץ יפסול אותו. שהרי אם הצעת החוק תהיה מקובלת על החרדים, כלומר הם יקבלו פטור (כמעט) גורף משירות בצה"ל, בג"ץ, אפילו יהיה הכי שמרני שבעולם, לא יוכל לקבל אותו, אם ערך השוויון בחוק עוד אומר לו משהו. אבל בעיניים של חברי הכנסת, העיקר, בשלב הראשון, שהסיעות החרדיות יוכלו להציג בפני ה'גדויילים' חוק השתמטות שישמור על לומדי התורה, כך שספינת הקואליציה של נתניהו לא תשקע במצולות ים הכאוס שבמדינה. כפועל יוצא לכך, הבחירות הבאות לכנסת יתקיימו כמה שיותר קרוב למועד סוף כהונת הכנסת המכהנת עפ"י דין. עד אז, אלוקים גדול, אולי תסתיים כבר המלחמה בעזה, ישובו החטופים (אמן!!!), אולי ייחתם איזה הסכם עם מדינה חשובה, הכל טוב. גם אם זה משחק ב'נדמה לי'. רק הציניקנים יזכירו חזור והזכר את האחראים לטבח 7 באוקטובר. ואת ועדת החקירה הממלכתית, אף שעוד מעט שנתיים לטבח, במקום שתגיש כבר מסקנות, היא אפילו עוד לא קמה. "בזכות" נתניהו.
כך או אחרת, הפוליטיקאים יכולים להמשיך ללהק את ההצגה סביב חוק הגיוס/ההשתמטות, בשטח – הדברים לא נראים טוב. הרושם שלי הוא שהצבא, עם הרמטכ"ל זמיר ועם ראש אכ"א כליפא, רוצים באמת "להרים את הכפפה" ולגייס חרדים, לטוב ולמוטב. בטוב או ב'שרירים'. אלא שרצון לחוד ומציאות לחוד. נציג אכ"א אמנם הודיע בכנסת כי הצבא יגביר את האכיפה, יציב מחסומים ללכוד עריקים, ישלח רבבות צווים, יעשה לכאורה כל מה שצריך כדי להגביר את הגיוס שם. בפועל, הרבה תוצאות לא נראה מזה. אף שאוגוסט רק התחיל, וכמובן עוד לא פורסמו נתונים רשמיים על גיוס חרדים בחודש זה, האחראים שם יודעים את האמת. באוגוסט השנה, חרף רבבות צווי גיוס שנשלחו לצעירים חרדים, ההתייצבות תהיה בהיקף נמוך לעומת הקצב שידענו בפעמים הקודמות. בטח ביחס למספר הצווים שנשלחו. שיא ההתייצבות היה בגיוס כמה חודשים אחרי 7 באוקטובר, כנראה בהשפעת ההלם מהטבח והרגשת האחדות שפשתה אז בעם. מאז ירידה, ושיאה (או השפל שלה) יהיה החודש, והסיבה: הדיבורים והפעולות סביב חוק הגיוס, שהלכו והתרבו בשבועות האחרונים, הגבירו את האנטי כלפיו ברחוב החרדי. הרגשה של במלחמה כמו במלחמה (מלחמות יהודים, כמובן).
היה מי שדאג לכך שבערוצי התקשורת כולם ראו את ה'גדויילים' יושבים ומסביבם נציגי הישיבות הכי חשובות, כשהאחרונים מקוננים על כך שגם בישיבות המובחרות יש תלמידים שבסוף זמן קיץ עומדים להתגייס (לא עלינו, רח"ל) לחטיבת חשמונאים. כבוד הרב לנדו כמובן הסביר שזה 'מסוכן ליהדות שלהם', ושאיש בל יתגייס. ליום חמישי זומנה ישיבת חירום של ראשי הישיבות.
מן הצד השני, דאג מי שדאג לפרסם צילום של כ-70 צעירים חרדים, מישיבות נחשבות, שבאו לכינוס היכרות עם חטיבת חשמונאים, מה שאומר שאת הצעד הראשון הם כבר עשו. אין ספק, כי בשטח יש הרבה יותר מבעבר צעירים חרדים, שלא רק מבינים את המצב אלא אפילו רוצים להתגייס, ונמנעים מכך בגלל החשש מהמשפחה ומהסביבה.
בעיניים שלי, איך שלא נסתכל על זה, רק שני דברים אולי יצליחו איכשהו ובקצב הצב להוציא את העגלה מן הבוץ – חינוך, חינוך וחינוך יעשה את העבודה טיפין-טיפין, ולצד זה – מניעת הטבות. מי שמשרת – מקבל, והרבה; מי שמשתמט – לא יקבל כלום בעולם הזה (מהמדינה). לבטל את כל ההטבות שהפוליטיקאים החרדים סידרו לאנ"ש, הידועות, והמכובסות והנסתרות. לפרט ולכלל. את "שכרו", אם אכן למד, המשתמט (אולי) יקבל מהקב"ה בעולם הבא. בעיניי, בגלל עבירת ההשתמטות בשעת מלחמת מצווה בה אנו נמצאים, גם זה לא בטוח שהוא יקבל.
וכל זה משפיע – אי אפשר אחרת – על ההסתכלות של אלה שכן משרתים בצה"ל ומשפחותיהם ועל אותם שאינם משרתים מתוך בחירה, מתוך נוחות. אני לא בטוח שההכלה היחסית שהייתה כאן ב-75 השנים האחרונות תמשיך גם בשנים הבאות, בטח ובטח נוכח הגידול בצרכים בצה"ל מזה, והגידול במספר החרדים במדינה. אין לי ספק כי נושא גיוס החרדים יהיה בליבת מערכת הבחירות לכנסת, מתי שתהיה, ובטוח שיהיה חם, לוהט, גם אם הן תתקיימנה בתקופת החורף. אני מסתכל ימינה, שמאלה, קדימה ואחורה, ומתקשה לראות את הדמות שתוכל לחבר את חלקי הפאזל המורכב הזה.
"נושא גיוס החרדים יהיה בליבת מערכת הבחירות לכנסת, ובטוח שיהיה לוהט גם אם הן תתקיימנה בחורף. אני מסתכל ימינה ושמאלה, ומתקשה לראות את הדמות שתוכל לחבר את חלקי הפאזל המורכב הזה"
האם חוזרים הר"מים החרדים?
לא אחת אנו נחשפים לצילומים מהשטח בעזה או בלבנון של קצינים וחיילים במילואים המוסרים ד"ש, לא רק למשפחותיהם אלא גם לתלמידיהם בישיבות ובאולפנות. כולנו נחשפנו גם לדמויות בולטות של רבני בתי ספר ומורים שנהרגו בקרבות, לאחר ששילבו ספרא וסייפא בחייהם ובמותם. שיעור ההתייצבות הגבוה למילואים בקרב הציבור הדתי לאומי, הביא לכך שבמוסדות חינוך רבים, ישיבות תיכוניות, אולפנות ואף חטיבות ביניים ובתי ספר יסודיים, חסרים ר"מים רבים הנמצאים חודשים רבים במילואים.
יצחק לקס, שבין עיסוקיו מכהן גם כיו"ר הוועד המנהל של ישיבת בני עקיבא נחלים, העלה באחרונה פוסט בו כתב כי בגלל המחסור ההולך וגובר ברבנים-מחנכים (ר"מים) בישיבות תיכוניות, המהוות את עמוד השדרה של החינוך התורני לאומי, נאלצות הישיבות לגייס ר"מים מהמגזר החרדי. עדות זו מחזירה אותי הרבה שנים אחורה, לתקופה (הזכורה לטוב) בה התחנכתי במדרשיית נעם פרדס חנה, בימיו הטובים של הרב יגל זצ"ל. נכון שבאותם ימים ישיבות ההסדר היו די בחיתוליהן ולא הוציאו קדר גדול של בוגרים שישמשו בהוראה, אבל אם התאמצת לחפש ר"מים 'סרוגים', יכולת למצוא. הרב יגל זצ"ל, מתוך השקפת עולם בריסקאית, העדיף דווקא שיהיו לנו ר"מים חרדים. אני יכול להעיד שחלקם ראו כיעד שלהם 'לשרוף' את הטובים שבחבורה ולכוונם לישיבות 'שחורות', ואכן חיל האוויר של צה"ל הפסיד כמה טייסים טובים שנתקעו בישיבת עזתה ומשם הצפינו לחברון, פוניביז', ולך תדע. אבל, נחזור לימינו אנו. כהורים לצעירים מתבגרים, המתחנכים במוסדות ציוניים. האם באמת נרצה שר"מ בעל השקפת עולם חרדית, אחד שלא הוא ולא בניו משרתים או ישרתו בצה"ל, הוא שיחנך את ילדינו? הוא שיטמיע בהם ערכים? בעיניים שלי, התשובה חד-משמעית: לא ולא.
ככל שבדקתי, בעיית מחסור הר"מים ה'סרוגים' אמנם החמירה מאז החלה המלחמה, אבל קיימת גם בימים של שלום. תשאלו: כיצד? הרי במספר ישיבות הסדר וגם בכלל יש מכונים להוראה, כך שבוגר הישיבה שירצה יסיים עם תעודת הוראה? מסתבר, שרבים מבוגרי המכללות הדתיות להוראה לא ממשיכים בשדה החינוך. אולי בגלל רמת השתכרות לא מי יודע מה, אולי בגלל השחיקה הגדולה במקצוע זה, ומסיבות אחרות.
חלק משמעותי מאלה שכן מחליטים להיות מחנכים, מעדיפים לעשות זאת במוסדות החינוך הממלכתי שאינו דתי, ולא בממ"ד. חלקם מתוך הרגשת שליחות להכניס קצת יידישקייט באלה שבאים ממשפחות שאינן דתיות, חלקם מתוך היצמדות לאתוס שבממלכתי רמת החינוך וההוראה גבוהים יותר מאשר בממ"ד, ולחלק אחר פשוט לא מתחשק לעמוד כל בוקר במבחן ההנהלה במוסד החינוך הדתי: גובה החצאית שאני המורה לובשת, קוטר הכיפה שלי המורה וסוג החוט בו נסרגה, ושאר סממנים מגזריים.
ולמסקנה: בעיניים שלי, בטח בימים אלה של קרע גדול סביב סוגיית הגיוס או ההשתמטות, לא נראה לי נכון להכניס ר"מים משתמטים למוסדות החמ"ד. יש מחסור זמני בר"מים? אני מעריך שיימצאו הורים בוגרי ישיבות הסדר שיסכימו להתנדב. גם ר"מים בישיבות הסדר יכולים לתרום את חלקם, אולי תלמידי השיעור הבוגר בישיבות הסדר, תמצאו. ואפילו – נא לא ליפול מהכיסא – תלמידות חכמים שיהיו ר"מיות בישיבות תיכוניות. אני מכיר לא מעט כאלה שמסוגלות, ובטוח שיעשו את זה לא פחות טוב מר"מים גברים. גם כאן, לא המגדר קובע. ובתכל'ס, אם רבנים יכולים ללמד באולפנות, למה שנשות הלכה לא יוכלו להיות ר"מיות בישיבות תיכוניות?
כך או אחרת, במציאות בה נמצא כיום הציבור הדתי אמוני מול המסה החרדית שאינה מתגייסת לצה"ל, מתבקש לענ"ד שלא להגיש את הלחי השנייה. לא לקבל למוסדות החמ"ד ר"מים ומחנכים שלא שירתו בצבא בשל השקפת העולם שלהם.
