נכון ליום שלישי, יום ירידת הגיליון לדפוס, נראה כי שלב 'ההפוגות' שבמסגרתן הושבו הביתה כמה עשרות ילדים ונשים משבי חמאס – בעוד נשארו שם הרבה יותר ממאה ישראליות וישראלים נוספים, אזרחים וחיילים כאחד – מיצה עצמו או ממש קרוב לכך. על פי כל ההערכות, חמאס חותר להארכת ההפוגות תמורת עשרה שבויים ישראלים שיוחזרו מדי יום, הן כדי לשפר עמדות ברצועה למקרה שצה"ל יחדש את הלחימה, והן ובעיקר כדי להגיע למו"מ בתיווך קטאר על שחרור כל אלפי אסירי חמאס שבכלא הישראלי תמורת השבויים הישראלים שבידיו. אלה ש"יצליח" לאתר.
בישראל נשמעים לא מעט קולות התומכים בעסקה של כולם תמורת כולם. מה עם מחיר הדמים שנשלם בפיגועי טרור בעתיד, אם נשחרר עתה אלפי מחבלים אכזריים עם דם על הידיים? "נטפל בהם אחרי שישוחררו", משיבים ביטחוניסטים לשעבר. לך סמוך. 7 באוקטובר מעמיד סימן שאלה גדול אם נכון לסמוך.
זאת ועוד, החלפת. ב"ה שבו (רק חלק. השאר נרצחו או 'נעדרים') בנים לגבולם. (תזכורת; כ-1400 נרצחו, מאות חיילים נהרגו. וזה היה רק בחודשיים האחרונים. שכחנו?). ומה הלאה? חלק מהותי בחמאס עדיין חי, קיים, נושם ובועט, למרבה הצער. חלק מעזה הטרוריסטית עדיין עומד, שריר וקיים. אלפי מחבלים שם עדיין חיים ובועטים. שטח פירוז? יוק. אז מה הועילו חכמים במלחמתם עד כה? ואיזה משוגע מעוטף (עזה) ישראל יחזור לביתו שם בנגב המערבי במצב שכזה?
ומילה על הסקרים – אל תבנו עליהם יותר מדי. הבחירות הן ביצה שטרם נולדה
זאת ועוד ועוד. הפסקת הלחימה עתה תפגע מאוד במומנטום של הכוחות הלוחמים ואף במוטיבציה שלהם להתגייס שוב, במקרה הצורך, אחרי שהיו מגויסים זמן כה רב, מצוידים בהבטחות של הצמרת המדינית והביטחונית כאחד ש"הולכים עד הסוף למיטוט החמאס". עתה, אם לא יינתן להם להשלים את המשימה לשמה גויסו, חלקם ירגישו מרומים ופראיירים; לא בטוח שבפעם הבאה שייקראו, שוב תהיה 150% התייצבות.
מן הצד השני, חידוש הלחימה ברצועת עזה, גם ובתקווה שיביא למיטוט החמאס, בוודאי יגבה מחיר דמים יקר בקרבנו – גם של לוחמים, וסביר שגם של שבויינו המוחזקים בידי חמאס במנהרות או בבתים בעזה שיותקפו. בנקודת זמן זו, שהממשלה תצטרך להכריע לאן פנינו מועדות, יגבר גם הלחץ הציבורי עליה, משני הצדדים, וזה עלול לחלחל גם לצבא. אין מצב שלא. מורכב ומסובך. "ושלח אורך ואמתך לראשיה, שריה ויועציה".
***
זה בדרום. ובצפון? גם שם מתקרב רגע ההכרה. נציגי היישובים בצפון הבהירו לממשלה – בלי הסגת כוח רדואן אל דרום נהר הליטאני, אנחנו לא חוזרים. ואי אפשר שלא להבין אותם. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה מצב כזה שאין לפרשו בדרך אחרת אלא ככניעה ופגיעה קריטית באתוס הציוני. האם יש מצב שחיזבאללה יסכים 'מרצונו' להסיג כוחותיו אל מעבר לליטאני? להבנתי הדלה, רק אם יבין שישראל (וארה"ב לצידה) רצינית באיומיה והפעם תתקוף בכל הכוח ובנקודות הכי כואבות שלו, כולל השטחת ביירות כפי שנעשה בצפון רצועת עזה. בעיניים שלי, לא בטוח שמבחינת ישראל נכון לתת לנסראללה את הבחירה – נכון יותר שהיוזמה תהיה בידי ישראל. לא בטוח שיש ברירה אחרת. אבל זה מחייב היערכות מוקדמת של העורף בישראל לאפשרות של פגיעות קשות בו. מצטער, לא רגוע (גם) בעניין זה. נוכח המחדלים בהיערכות המדינה והעורף בכלל זה למלחמה בדרום ולהשלכותיה, חשוב להציף את הנושא האמור כבר שלשום.
***
אז הממשלה אישרה (בהתנגדות גנץ וטרופר) את תקציב המדינה המורחב לצורכי המלחמה, למה שעוד נשאר לשנת 2023 והכנסת תאשר זאת ביום שני. גנץ וחבריו למחנה הממלכתי "ישקלו צעדיהם", אך סביר שכל עוד המלחמה נמשכת, הם לא יעזבו את הממשלה, שהרי נכנסו אליה כדי להיות שותפים בהובלת המאמץ המלחמתי בקבינט המלחמה המצומצם.
גנץ יצא נגד, אבל לא יצא מעורו כדי לגנות העברת הייחודיים לחרדים. בכל זאת, הוא צריך לשמור על קשרים איתם ליום שלפני הבחירות הבאות לכנסת – שמתרבות ההערכות שהן יתקיימו לכל היותר 3 חודשים אחרי שתסתיים המלחמה. פרשנים מובילים מעריכים כי גם רה"מ נתניהו מבין שכך יהיה. להערכתם נתניהו מתכוון שוב להעמיד עצמו בראשות הליכוד. מופתעים? נכון לעכשיו, אין במפלגתו הרבה חברי כנסת שיעמדו ישירות מולו ויאמרו לו: הגזמת, צא לפנסיה. לא סתם מצא נתניהו השבוע מספיק זמן לשוחח עם כעשרה חברי כנסת מהליכוד (זוכרים שכחודש לפני הבחירות לשיחה עם הרמטכ"ל הוא לא מצא זמן?).
ומילה על הסקרים – הצעה של הדיוט: אל תבנו עליהם יותר מדי. הבחירות הן ביצה שטרם נולדה. די ברשימה או שתיים מהמרכז שתצטרף למרוץ, והתמונה העדכנית לא שווה הרבה. גם מוקדם לדעת מה תחולל תוצאת המלחמה על נטיות ההצבעה. לכאורה, כיום נראה שהרבה מהשמאל מאמצים לראשונה בחייהם עמדות ימין. האם זה יבשיל למעבר גם בדפוסי ההצבעה? ואם כן, למי? למפלגות הימין השולטות כיום ונתפסות כאבי אבות הנושאים בעול המחדל הביטחוני שקדם ל-7 באוקטובר (ולא רק לו)? לא הגיוני. למחשבי הקיצין דרושה סבלנות. והרבה.
