מרדכי גרנביץ
מה שזרח לי אתמול נראה לי הכי חשוך היום. לפעמים אני לא מבין למה התחלתי בכלל או מה בדיוק רציתי
מי שרוצה להגשים חלומות, לכבוש יעדים, להשיג מטרות, ימצא היום בשוק הרבה כלים שיעזרו לו לבנות את המודל שיביא אותו אל הפסגה. אימון, ייעוץ עסקי, ספרים, סדנאות, סרטונים, טיפים – הכל זמין לכל דורש.
אדם שיש לו דרייב להתקדם יקבל מיקוד חשוב, ידע על מה לשים את הפוקוס ואלו יעדי ביניים ומדדים יעזרו לו ויניעו אותו לפעול בצורה שתואמת את מטרותיו. זה לא משנה אם הסיפור הוא קריירה או עמותת חסד. יש דרכים סלולות איך לא לשרוף זמן יקר, איך לעשות את מה שבאמת יקדם אותנו אל היעד. לפני כל מה שאכתוב, חשוב להבין שאני בעד. שזה מדהים.
ועדיין, האדם הוא אדם. אדם זה אומר שמצבי רוחו משתנים לפעמים, בגלל מאורעות והרפתקאות, מערכות יחסים, עניינים רגשיים, בעיות אובייקטיביות, צרכים הישרדותיים, התמודדויות לא צפויות, תכונות נפש, רקע, מנטליות, הקשרים חברתיים. החיים של האדם אינם בנויים בצורה ליניארית, כקו רציף. היינו רוצים שהכל יראה ממש כמו במסילת ישרים: זהירות, ואז זריזות, ונקיות, וככה שלב אחר שלב כובשים פסגות. אבל האדם… יעלו שמיים, יירדו תהומות. מה שזרח לי אתמול נראה לי הכי חשוך היום. לפעמים אני לא מבין למה התחלתי בכלל או מה בדיוק רציתי. מה חשבתי כשנכנסתי לפרוייקט הזה. ו"הפרוייקט הזה" יכול להיות סטארטאפ, או עסק חדש, או שיעור דף יומי, או זוגיות או הורות או תפילה או כל מה שדורש ממני התמסרות יום יומית סיזיפית. וכשאני עודני בדרך החתחתים, במסע הארוך, במדבר הזה שהוא לפעמים מקום נחש שרף ועקרב, מה אז? במצבים חשוכים, פתאום הצבת יעדים לא כל כך מדברת אלי, וגם לא כל מיני טיפים שאהבתי כשהיתה לי מוטיבציה. כשראיתי מולי את החזון אליו אני הולך…
עכשיו, אספר בכנות על הקשר שלי לפרשות השבוע האחרונות. האמת, לא פשוט. ארבע פרשות עוסקות במשכן. פירוט על גבי פירוט של התבניות וחומרי הגלם. וזה קצת קשה להתחבר לזה. בסוף, כשאתה לומד אתה הרי מחפש איפה זה נוגע לחיים שלך, לעבודת השם, כמו שהרמב"ן כותב לבן שלו, כשאתה מסיים ללמוד תחשוב מה למדת, אם יש שם משהו שתוכל לקיים. אנחנו לא עוסקים בתיאוריות אלא בחיים עצמם. יש בתורה כל מיני דברים שהיום לא ממומשים. ואנחנו בקבלת עול קוראים את זה לפי הסדר. אבל משכן, זה משהו שגם לא ממש יהיה רלוונטי אי פעם. אדנים? בריחים? יריעות?… מתי נזדקק לזה? זה משהו שהיה כשהוא היה. וזהו, בעצם. לא?
אז אין לי באמת תשובה לכל פרט. אבל אני מתהלך במחשבה כזאת, שאדם, הוא באמת רוצה כבר להגיע למנוחה ולנחלה. והוא מוכן לעשות הרבה כדי להגיע ליעד. והתורה דווקא מקדישה המון תשומת לב למה שקורה כשאתה בדרך. האדם במצב הזה אומר, 'אני רק זמני פה, לא מעניין מה שיש פה, אני רוצה להגיע כבר'. והתורה אומרת 'הלו! המדבר הזה יכול לקחת כל החיים שלך. אתה יודע?'
כאן ועכשיו, ממש פה, במקום האפל שאתה נמצא, אתה יכול לבנות משכן. אתה חולם על נחלה, וארץ, ומקדש שתבוא אליו בנחת מהבית הקבוע שלך. זה חלום יפה. אבל מה עכשיו? עכשיו אתה רק לחוץ לעוף מפה? לא, לא חביבי. איפה שאתה נמצא, ממש בכל סיטואציה, אתה יכול לבנות משכן.
(ויקהל תשפ"ב)
