איזה תכשיטים היו במקרא?

בפרשתנו מסופר על רוח ההתנדבות של העם לתרום עבור בניית המשכן: "וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל-הַנָּשִׁים כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל-כְּלִי זָהָב וְכָל-אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַה'" (שמות לה, כב). מהפסוק עולה שהובאו "כל כלי זהב", אבל התורה פרטה את סוגי התכשיטים, כדי להראות עד כמה היה מוכן העם לוותר על החפצים היקרים למען המשכן. גם אזכור האנשים בפסוק, חוץ מהנשים, רומז שענידת תכשיטים הייתה גם מנת חלקם של גברים. עדות לכך יש מתקופת שונות ועד ימינו כמו בענידת טבעות רגילות וטבעות חותם (בבלי, שבת סב ע"א; שו"ע או"ח, קסא) ונזמים לילדים. רשימה דומה של תכשיטים נזכרת בחומש במדבר, כאשר ראשי הצבא תרמו, לאחר מלחמת מדיין, את השלל לטובת המזבח לכפר על נפשותם, על שלא נהרגו במלחמה.

שם מדובר בתכשיטים המאפיינים את הנשים והיה בכך תיקון על חטא הותרת נשות מדיין כשלל שהזנו את בני ישראל (במדבר, שם, יד-יז; כה, יז-יח ותרגום המיוחס ליונתן ורש"י לא, נ). ייתכן שהתשובה קשורה לדמיון בין המילה "עגיל" ל"לעגל" הזהב, בעל הקונוטציה השלילית.

רעיון זה מובא במדרש: "ראו קרא ה' בשם בצלאל, הה"ד (הושע יד, ה) 'ארפא משובתם אוהבם נדבה'. מה כתיב למעלה 'הביאו בני ישראל נדבה לה" ואח"כ 'ראו קרא ה' בשם בצלאל', אלא כשעשו העגל אמר הקב"ה למשה: 'ועתה הניחה לי וגו' אמר לו: בדוק אותן שיעשו את המשכן, מה כתיב באותו קלקלה: 'פרקו נזמי הזהב' ומה הביאו? נזמים, וכשעשו המשכן עשו אותו נדבה ומה כתיב: 'כל נדיב לב הביאו חח ונזם טבעת וכומז', בנזמים חטאו ובנזמים נתרצה להם… הרי הביאו ה' חח ונזם טבעת עגיל וכומז" (שמות רבה, מח, ו).

מעניין, שבעל המדרש משנה מנוסח התורה ומוסיף את ה"עגיל" בין הטבעת והכומז. נציע שהתכשיט בשם "חח" הנזכר בתרומת המשכן הוא למעשה החלופה לתכשיט ה"עגיל" שאינו נזכר במפורש במסורה. ה"חח" נזכר עוד 6 פעמים במקרא ותמיד כמין טבעת גדולה ששימשה לכבילת אסירים ובעלי חיים בשבי. מתקן זה הושם באף (מל"ב יט, כח) או בלחיים (יחזקאל לח, ד): "ויתנהו בסוגר בחחים" (יחזקאל יט, ט).

בעוד שבחטא העגל נאמר "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב" (שמות לב, ג) – כלומר השתחררו מכל רסן, הרי שכאן העם בוחר לכבול את עצמו ב("חח" של) עול מלכות שמיים ולתרום מזהבו לכך. לכן לא יאה להזכיר במפורש את התכשיט "עגיל" מזהב המזכיר את עגל הזהב ובמקום זאת נזכר ה"חח", שהיה גדול יותר מהצמיד והעיד על הרצון המרובה שלהם לתרום, עד כי היה צריך להפסיקם (שמות לו, ה-ז).

(ויקהל תשפ"ב)