ד"ר נעמי (יפה) עיני (פסיכולוגית חינוכית ובוגרת בי"ס מנדל למנהיגות חינוכית)קל להטיל דופי במרגלים שדיברו סרה בארצנו. ואולם במה שונים דבריהם מכותרות חדשות הפנים שלנו היום? הניזון רק מהמדיה יכול על נקלה להתרשם ממדינה אוכלת יושביה: מדינת שחיתות, אבטלה, שיקול דעת לקוי, ניהול חלמאי, בזבוז תקציבי ועוד, ולפספס, בטעות, את החוסן החברתי, הצמיחה היָזמית, מדד איכות החיים, חוויית השייכות, ההישגים הביטחוניים ועוד ועוד.
ניסיון להסביר את שיח המרגלים והתקשורת, מחבר אותי למחקר התזה שלי, בתום התואר השני. מחקר זה בחן שתי עמדות אישיותיות/ "משקפיים מנטליות", דרכן אנו מתבוננים בעולם: "תפישת בריאות" ו"תפישת מחלה". אנשי "תפישת הבריאות" פניהם אל חצי הכוס המלאה. הם מכוּונים לתקין ולבריא סביבם ושפתם מעידה על כך: "הכל בסדר". אנשי "תפישת המחלה", לעומתם, מבטם ממוקד בחולה, בַּחַסֵר ובמסוכן במציאות, והם חרדים מהתפשטותו. טיפוסים מסוג זה, משתמשים בביטויים ממוקדי מחלה, המעידים על ריסונה היחסי: "הסיכוי למחלה הוא מזערי…" המחקר שערכתי (לנשים בהיריון לאחר בדיקת חלבון עוברי), התמקד בשני הטיפוסים ובתגובותיהם למידע הנמסר להם בתנאי אי וודאות. ממצאיו העלו, שלאופן בו מנוסח ממצא רפואי (נוסח ממוקד בריאות או מחלה) יש השלכות משמעותיות על הערכתם של הנבדקים את מצבם הבריאותי והחלטתם לגבי ביצוען של בדיקות נוספות.
עשרה מרגלים ראו ואחזּו במו ידיהם בשפע הארץ, אך דִבּרוּ בה ובאפשרות לרִשתה מתוך תפישת מחלה. דווח זה, המוּכר לנו מן השיח הישראלי, זרע בעם עצב, חרדה וייאוש.
כּלב ויהושע, לעומתם, היו ערים למשבר וניסו לנהל את אי הוודאות, בה היה העם מצוי, באמצעות הצעת נקודת מבט כפולה: א. שימוש ב"תפישת בריאות": "…הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד." (במדבר י"א, ז'). ב. שימוש ב"תפישת מחלה", בתוספת חיסון (!): "וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם… וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ, כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ." (י"ג, ל') "וַה' אִתָּנוּ" (י"ד, ט'). לגוף יכולת להתגבר על הסכנה, והרופא – מצוי לצדו.
מיקוד בסכנה, ככלי מנהיגותי, לצד הפחד והעצב שהוא מעורר, שכרו בצדו: קידום לכידות קהילתית, חשיבה מחוץ לקופסא ועמידה מתמדת על המשמר. אך התעלמות או וויתור על הטוב שיש בידינו ושנוכל להשיג בעתיד, היא חטא, המייתר את השליחות כולה.
