תורתנו – אוּמנותנו היא. האם נחטא לה וכדין האהבה, נסתפק רק בכמיהה עמוקה אליה?
"רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן. וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם; שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן, וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם" (אבות, ב', ב').
פרשנות קלאסית לדברי המשנה, תטען כי לצד לימוד התורה, על האדם לעבוד לפרנסתו ("אם אין קמח, אין תורה"), שמא דאגותיו הכלכליות יביאו אותו לידי לימוד קלוקל או, חלילה, לידי התנהגות שלא על פי מוסר התורה.
אבקש להציע קריאה שונה לפיה, על התורה להיות לנו למלאכה, שאם לא – הרי היא בטלה…
"האהבה היא אוּמנות (מלאכה הנעשית על ידי בעל מקצוע מומחה)", כתב אֵריךְ פְרוּם, פסיכולוג הזרם ההומניסטי, פסיכואנליטיקאי ופילוסוף יהודי – גרמני, "… ממש כשם שהחיים הם אוּמנות. אם ברצוננו ללמוד איך לאהוב, עלינו לנקוט אותה דרך שהיינו נוקטים אם היינו רוצים ללמוד… מוסיקה, ציור, נגרות או את אוּמנות הרפואה וההנדסה".
אוּמנות, לתפישת פרום, נחלקת לתיאוריה ולמעשה. "לאחר שרכשתי את כל הידע התיאורטי… עדיין איני מיומן באומנות. אני אשלוט באומנות זו רק אחרי אימון ותרגול… כש…יצטרפו תוצאות הידע התיאורטי אל תוצאות הידע המעשי ויתמזגו לאחד…".
לצד התיאוריה והמעשה, גורם שלישי וחיוני נדרש לשם רכישת אוּמנות והוא: חשיבות השגת המומחיות בתחום. "…המומחיות באוּמנות חייבת להיות עניין בעל חשיבות עילאית. אסור שמשהו אחר בעולם יהיה חשוב יותר מן האוּמנות. כלל זה יפה למוסיקה, לרפואה, לנגרות ולאהבה. ואולי כאן נמצאת התשובה לשאלה מדוע בני אדם בתרבותנו מנסים, רק לעיתים נדירות כל כך, ללמוד את האוּמנות הזאת, למרות כישלונותיהם הגלויים? למרות הכמיהה העמוקה לאהבה, כל דבר אחר כמעט, נחשב חשוב יותר…הצלחה, יוקרה, כסף, כוח. כל מרצנו כמעט מופנה ללימוד הדרכים להשגת המטרות האלה ושום מאמץ כמעט אינו מוקדש ללימוד אוּמנות האהבה…" (מתוך הספר "אומנות האהבה").
את דבריו הנוקבים של פרום, אבקש להדהד מתוך דברי רבן גמליאל: "תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה". תורתנו – אוּמנותנו היא. האם נחטא לה וכדין האהבה, נסתפק רק בכמיהה עמוקה אליה בעודנו פונים למרוץ אחר הכסף והזהב?
(ויקרא תשפ"ב)
לתגובות, naomieini1@gmail.com