אלישי בן יצחק (עו"ד ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט')
השבת מתחילים בקהילות ישראל לקרוא את הספר השלישי, 'חומש ויקרא'. ספר ויקרא נמצא בתווך בין ספרים בראשית ושמות לבין במדבר ודברים. במובן מסויים ספר ויקרא הוא המשך ישיר לספר שמות החותם בהצהרה על סיום מלאכת המשכן. וכך אנו קוראים: "ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן". המשכן הוקם והפרויקט הוכתר בהצלחה גדולה. שכן וכך מעיד הכתוב על המתרחש מיד בסיום המלאכה, "ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן", הצלחה כבירה, 'וכבוד ה' מלא את המשכן', בעקבות כך אנו קוראים: "ולא יכל משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן".
יש 'משכן' כבוד ה' עליו, אך מה עושים מכאן והלאה? איך מפעילים את 'המכונה' הזו שנקראת משכן, מה עושים בה ואיך? מה השימוש שיש לעשות בכל כלי וכלי? – כל אלו חסרים. השלמתם באה בספר ויקרא, שאם נזדקק לשם מודרני לספר ויקרא הרי שמדובר במדריך הוראות יצרן. ספר ויקרא עוסק בחלקו הראשון בקורבנות, בסוגם, בייעוד של כל קרבן וקורבן, בשאלה מתי יש להביא אותו, איך להקריבו, בעבודת המשכן, בתפקידי הכהנים, סמכותם, מעמדם וקדושתם. הכהנים הם משרתי הציבור, שנבחרו לשרת בקודש ולהיות הגורם המתווך בין הא-ל לעם, הכהנים הם עובדי ציבור, אולי הראשונים. בהיבט הזה ספר ויקרא נמצא במקומו הטבעי.
אך האם באמת נכון לשלב את ספר ויקרא בין ספר שמות לספר במדבר? אילו היום היינו נותנים את חמשת חומשי התורה לעורך, סביר להניח שאת ספר ויקרא הוא היה מכניס אחרי ספר במדבר; אחרי כל מאורעות בני ישראל במדבר, ולפני נאומו המסכם של משה. ואגב, אם אותו עורך היה מסדר כך את החומשים לא היינו באים בטענות כלל, שכן אחד מהכללים הפרשניים המוכרים לכל לומדי המקרא, ואשר אושיותיו נטועים במדרשי חז"ל ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה". ושיקולי העריכה היו להניח את רצף האירועים המרכזיים, ולאחר שמסעות בני ישראל הסתיימו, מופיע ספר ויקרא שעניינו כפי שהוא גם נקרא בפי חז"ל "תורת כהנים". ואם נבקש לחדד לעצמנו את השאלה עוד קצת, הרי שמה מקומה של ספר ויקרא בימינו. מה הרלוונטיות שלו היום?
שאלה עצומה ויריעה קצרה. אך פטור בלא כלום אי אפשר. ולכן אם נבקש למצוא פשר למיקומו של ספר ויקרא לפני ספר במדבר, הרי שניתן להצביע על הפסוק הראשון, לאחר הפסוק הפותח את הספר ומתחיל בקריאה למשה, וכך הפסוק אומר: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה'". פסוק זה הפותח את הספר הוא המפתח להבנת הספר כולו. שואל המדרש: "לָמָּה אָמַר אָדָם וְלֹא אָמַר אִישׁ. יִרְצֶה לוֹמַר, כִּי יֶחְטָא הָאָדָם, כְּמוֹ אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהִתְחִיל לַחֲטֹא, יַקְרִיב קָרְבָּן". שואל המדרש – למה התורה משתמשת במילה 'אדם' ולא במילה 'איש', אלא כדי להצמיד את החטא לאדם, כפי שאדם הראשון חטא גם אדם יכול לחטוא, ואין 'אדם שיעשה טוב ולא יחטא'. מנגד, 'איש' במקרא מציין לשון חשיבות, כפי שמשמיע לנו רש"י: "כל אנשים במקרא לשון חשיבות". התורה מבקשת בפסוק זה להעביר מסר חד וברור, החטא הוא חלק בלתי נפרד מהאדם. אלא מאי השאלה היא לא האם חטאת או לא, השאלה היא מה האדם עושה עם חטאיו. האם חטאיו מרוממים אותו ודרך החטא הוא מתקדם, או כפי שמנסחים זאת חז"ל בתלמוד הבבלי: "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהן".
מעשה הקורבנות, הנגעים, איסורי עריות וחתימת ספר ויקרא בפרשת הברכות והקללות, הם מעין כרטיס כניסה להיותך "אדם" לפני שאנו מתחילים בכלל לעסוק בעם ישראל, לפני שמתחילים לעסוק בקורותיה של האומה הישראלית ובחיים ציבוריים קהילתיים, היה אדם, קדש עצמך במותר לך, ראה והבן שהקרבן הוא משל, הנגעים הם תמרור לדברים שהיו צריכים לעבור עליך, בגלל שמעשיך הביאו אותך לכך. ספר ויקרא חותם בברכות ובקללות כדי לחדד שהיעדר הפנמה של המאמץ להיות אדם, לא יקנה את הזכות לקיום חברתי בארץ ישראל.
זהו אולי תפקידו המרכזי של ספר ויקרא; להזכיר לאדם – לפני שאתה בורח ועוסק בענייני ציבור, לפני שאתה בורח ועוסק בספר במדבר, האם אתה בגדר 'אדם' או שמא הגעת למדרגה של 'איש'?
(ויקרא תשפ"ב)
