קווי יסוד לעבודת ד'

ספר ויקרא מהווה המשך ישיר לסיומו של ספר שמות. כאשר משה אינו יכול לבא אל אוהל מועד משום ששכן עליו הענן; על כן צריך משה לחכות לקריאתו של הקב"ה אליו להיכנס אל תוך האוהל פנימה.
ספר ויקרא מתווה את קווי היסוד לעבודת ד' המתבצעת במשכן, בזמן שהייתם במדבר ומאוחר יותר בביהמ"ק שיבנה בירושלים ויהווה בעצם את השלמתה של גאולת ישראל.
כל עבודת הקרבנות תכליתה השגת הקרבה אל הא-ל; כפי שיכולים אנו לראות מהמילה עצמה, "קורבן"- לשון קרוב. ע"י עבודת הקרבנות מתקדשים ישראל ומשיגים קרבת א-להים וע"י כך מאחדים את כל היש ומקרבים אותו אל מקורו יתברך. אולם, בעוונותינו הפכנו את עבודת הקרבנות למין פולחן חיצוני לנו ולמין מתת לא-ל, כדוגמת עבודות כפירה של עמים אחרים. ביהמ"ק שהיה צריך להוות מקום להתעלות רוחנית ומוסרית הפך בעוונותינו למקום של השחתה מוסרית. משום כך היה צריך ביהמ"ק להיחרב זמנית, כך שיגלו ישראל ויקבלו כמין חינוך דרך ייסורים בגולה. עליו לחזור לגלות ולבחינת "יעקב" שבה התלוי באומות העולם וסובל מהם, זאת על מנת לשוב ולזכות למדרגת "ישראל". כל סיבת הגלות והסבל שבה הוא רק על מנת לרומם את העם; אין כאן תהליך של דחיה, אלא להיפך, של תקומה. על מנת להביא להתחזקות פנימית שתוכל להביא איתה אח"כ התחזקות חיצונית יחד עם חזרה לארץ ובניית מדינה ושלטון.

הדברים שגרמו לטשטוש ולבלבול הרעיון הטהור והקדוש של הקרבן הם רעיונות אליליים שבאו מהסביבה של עובדי עבודה זרה, לתוכן נעקר ישראל. משום כך מופיע התיאור של הבל הבלים ודמיונות השווא של האליליות כתמרור אזהרה על מה שעלול לקרות ואיך גם הדבר הטהור והזך, עלול ליפול לדרך שקר ותעתוע לעומתה נעמדת האמת של הקב"ה הכל יכול.
וכפי שיודעים אנו שבאמת קורה במהלך חנוכת המשכן עם נדב ואביהוא המקריבים אש זרה אשר לא ציווה ד' אותם, מתוך התרוממות נפשם, פעלו שלא על פי הכללים ונתנו אש מעצמם בלא לחכות שתרד משמים וזאת עצמה נחשבת לעבודה זרה. משום שעשיית מעשה שלכתחילה הינו מותר אך שלא בזמן ובמקום זהו עצם העבודה הזרה: במקום קרבה זרות וריחוק כי כל כולה של ההתלהבות וההתרגשות הזאת מהווה גורם לפעולה שמקורה ומטרתה אינם ברצונו יתברך וגם לא ברצונו של האדם אלא דווקא במה שקושר את האדם לטביעות החמרית של העולם. וזהו מה שבא הנביא להזהיר ממנו; ועל כך הוא גם אומר 'למה לי רוב זבחכם יאמר ד". כאשר אין הדברים נעשים מתוך הציווי אלא משום מילוי הרצון הפרטי שלי, אזי זהו עצמו עבודה זרה. ועל כך אמרו חז"ל לא יהיה בך אל זר איזהו האל הזר? זהו אתה!
וכך מתאר הנביא את מעשיהם של ישראל לשם הגדלת שמו יתברך שאז הם ממלאים את ייעוד הקרבנות ומתקרבים בכך להקב"ה ובכך מרבים גדלו בעולם ומביאים לידי מילוי את רצונו של הקב"ה: "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו".

(ויקרא תשפ"ב)