מערכת שבתון
במלאת 100 שנים לייסודו
יוחנן בן יעקב, כפר עציון
לכאורה תמוהה שאלתו של חבר בני עקיבא צעיר, חיימק'ה: "מדוע בכלל קם?", 53 שנים אחרי שקם. האם זו רק חרב הפלגנות הפוליטית שמתנופפת מעל הציבור הדתי לאומי, שחוזר ושר "יחד יחד, כולם ביחד", ומתפלג ומתפצל? הוא סבר שיש צידוק מלא להקמת הפועל המזרחי, בדיוק לפני מאה שנים, פסח תרפ"ב, 1922. לא מאבקי אגו ולא 'מי בראש', לא פוליטיקה ואפילו לא מחלוקת על ארץ ישראל, אלא דבר מה עמוק ומהותי עמד בייסוד הפיצול. הפוהמ"ז, היא תנועה "המרד הקדוש", שאִמצה השקפת עולם שהייתה לצנינים בעיני תנועת האֵם – "המזרחי". האֵם התנגדה בתוקף לבת הסוררת, המרדנית, שהניפה את רעיון "תורה-ועבודה". ראשי המזרחי תקפו בחריפות, הם טענו שתורה-ועבודה זה חידוש מצוות שאינן בשולחן ערוך. אחד מהם אפיין זאת בראשי התיבות תועב"ה (תורה-ועבודה) וראה בצירוף מילולי זה "שיתוף" ר"ל! ולמרות הכל – הקשרים המשפחתיים לא נותקו.
החבר הצעיר מבני עקיבא לא נכנע לביקורת ושאל: "מדוע לא הסתפק הפועל המזרחי בסיסמת המזרחי 'ארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל', ויצא בסיסמה עצמאית, נפרדת, 'תורה-ועבודה'?". והשיב תשובה נועזת – הפועל המזרחי התקומם נגד "סילוף משמעותה של תורה", אותו ייחס למזרחי. ולא חלילה בגלל מה שנכלל בהשקפת המזרחי, אלא בשל מה שחסר בה – מצוות שבין אדם לחברו. המזרחי הציב ציר אנכי, 'בין אדם למקום', תרתי משמע – מקומו של עולם ומקומו של עם ישראל – הקב"ה וארץ ישראל. הפועל המזרחי, תנועת תורה-ועבודה, הוסיפה את הציר האופקי 'בין אדם לחברו'. "מצוות שבין אדם למקום ומצוות שבין אדם לחברו חד הם… יש לשאוף לחיי צדק ויושר, לחֶבְרה מתוקנת". לדעתו, ערכי המזרחי אינם ממצים את תורת ישראל במלואה וחובה להוסיף עליהם את ערכי הצדק החברתי = תורה-ועבודה. אין זה חידוש של אותו חבר צעיר – כל הוגי רעיון תורה-ועבודה ומורי הדרך של הפועל המזרחי, הבינו כך את הרעיון.
ועוד הוסיף הצעיר מענה למערערים על רעיון תורה-ועבודה: "אין להסתפק בקיום המצוות בלבד, כי אם גם לנהוג בהתאם לרוח התורה וכוונתה" – אמירה רבת חשיבות וערך עד ימינו וראוי לתת עליה את דעתנו. דבריו מבוססים על טיעונים וציטוטים ממאמרו של האדמו"ר החלוץ, הרב ישעיהו שפירא, מהוגי רעיון תורה-ועבודה ומראשי הפועל המזרחי. באותם ימים היה מאמרו המכונן של האדמו"ר החלוץ, "ועשית הישר והטוב", מוכר ומוטמע עמוק בחוגים התנועתיים. החבר הצעיר חתם: "אנחנו רוצים להמשיך לחנך אלפי [בני] נוער דתי-חלוצי לקראת תנועת פועלים דתית, הנושאת ברמה את דגלה הברור, עליו חרותות שתי המילים: תורה-ועבודה".
חיימק'ה היה דמות מוכרת בבני עקיבא, כיום כולנו מכירים ומוקירים אותו בשמו המלא, הרב חיים דרוקמן. את דבריו פרסם תחת הכותרת "המיזוג בעיני הנוער", בעיתון בני עקיבא, זרעים, וגם בעיתון תנועת תורה-ועבודה, נתיבה (ניסן תשי"ד, 1954). הרקע היה יוזמה למזג שתי מפלגות ציוניות-דתיות שפעלו בארץ – הפועל המזרחי שקם בדיוק לפני מאה שנים והמזרחי שקדם לו בעשרים שנה. הפיצול נמשך עד שהפוליטיקאים הכריעו על מיזוג שתיהן והקמת המפד"ל, תמוז תשט"ז, 1956. וכמו בחלומות פרעה, הפרות הדקות והשדופות בלעו את הפרות הבריאות – בכנסת השנייה, 1951, זכתה המזרחי לשני מנדטים ואילו הפועל המזרחי לשמונה מנדטים. בבחירות הבאות, 1955, הופיעו כבר שתי התנועות ברשימה אחת שזכתה ב-11 מנדטים, מהם שניים לנציגי המזרחי והשאר לפוהמ"ז.
כרגיל, המיזוג לא הניב תוספת מנדטים ניכרת לסיעה הממוזגת. מתנגדי המיזוג אולי לא הבינו הרבה בפוליטיקה, אבל הם צפו נכון – המיזוג הביא להיעלמות הפועל המזרחי במובן הרעיוני-ערכי. לעולם לא נדע האם היה נעלם גם בלא המיזוג, בצונמי הפוסט-מודרני הקפיטליסטי והאינדיבידואליסטי. האם עיגונו העמוק של רעיון הצדק החברתי בתורה, היה עומד מול סחף גורף זה? כך או כך, רעיון תורה-ועבודה, במובנו המקורי = צדק חברתי נעלם מהווייתנו הדתית לאומית. וזאת בתקופה בה החברה והמדינה זקוקות לקול כלכלי-חברתי זה. בקיץ 2011 מיליון אזרחים יצאו לרחובות בקריאה "העם רוצה צדק חברתי". הציבור הדתי לאומי לא היה שם, הפועל המזרחי נעלם. האם ישוב לתחייה?
yochnanby@gmail.com ,050-6282046
