אלה שמחוץ למחנה

מחנה יהודי וישראלי קדוש- הוא מחנה שיש בו מקום, תפקיד וייעוד לכולם

צמד המילים הזה 'מִחוּץ לַמַּחֲנֶה', הפך להיות לסמל של נידוי, ריחוק, ומיאוס. יש מחנה שבו נמצאים האנשים הרגילים, אנשי שלומנו, הטובים, ה'נורמלים', ויש כאלו שמקומם הוא מחוץ למחנה- מרוחקים ומנודים, לא רצויים ולא שייכים.

מקורו של הביטוי הזה הוא בפרשת השבוע, העוסקת בגורלו של המצורע, שדינו הוא להיות מורחק מחברת בני האדם ולשהות מחוץ למחנה עד אשר יוסר ממנו הנגע ויתרפא.

לצערנו, התפתחה בשנים האחרונות, בין היתר עקב מציאות  הרשתות החברתיות ושאר הפלטפורמות הדיגיטליות, 'התמחות' של אנשים מכל המחנות, שהוצאת האחר אל מחוץ למחנה הפכה לאומנותם ומומחיותם. כל מי שמאמין אחרת ממני, שלא חושב בדיוק כמוני, שיש לו השקפות שונות משלי – מוקע ומושלך אל 'מחוץ למחנה'. כך נוצרת מציאות חברתית וציבורית של מחנות – מחנות, כאשר כל מחנה מקפיד שאלו שלא נמנים עליו ועל דעותיו והשקפותיו- יהיה מנודה אל מחוץ למחנה, וחוזר חלילה.

מאז היווסדו של העם היהודי, הוא היה מחולק לשבטים ולמחנות- 'וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם'. זה המבנה והמרקם החברתי שלו. יש חשיבות ויופי בגיוון, בשונות, בפסיפס המורכב מחלקים רבים שביחד יוצרים את השלם היפה, במציאות חיים כמו בתזמורת גדולה, בה יש מקום לכל החלקים, הגוונים, הכלים והצלילים. כל זאת בתנאי שהייחוד והייעוד של המחנה האחד- לא יפסול ולא וירחיק אל מחוץ למחנה את חברי המחנה האחר, אלא ההיפך, יחבור אליו להרמוניה אחת גדולה.

המילים הפותחות את ליל הסדר הבא עלינו לטובה הן מילים מזמינות, מקבלות ומכילות- 'כל דכפין'- כולם מוזמנים ללא יוצא מן הכלל.

סביב שולחן הסדר, כמו גם בלב ההורים, יש מקום לכל ארבעת הבנים. כולם אהובים, כולם רצויים, ובמחנה המשפחתי לא משאירים אף ילד מחוץ למחנה.

מה שנכון למשפחה, צריך להיות גם נכון לחברה הישראלית ולעם היהודי כולו. לא מגדירים, לא מוציאים, לא מרחיקים ולא משאירים אף אחד מחוץ למחנה.

גם במשפחה וגם במדינה יש לפעמים כאלו שמעצבנים, שמרתיחים את הנשמה ושיכולים להוציא מהכלים, ולמרות כל זאת- ילד שלנו תמיד יישאר הילד שלנו, וכולם כולם הם חלק מהמשפחה ומהעם, הם חלק מהמחנה. לאף אחד אין בעלות או אפוטרופסות, סמכות או מנדט להוציא מישהו אחר אל מחוץ למחנה.

מחנה בתורה הוא גם מקום התכנסות צבאי, בו מתכנסים  הלוחמים. על המחנה הזה באה דרישת התורה שישמור על קדושתו וניקיונו לא רק הפיזי, אלא גם הרוחני והערכי: 'כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע… מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ…'.

מחנה קדוש הוא מחנה בו יש נקיות הדעת ומוסריות, עין טובה וערבות הדדית, שותפות גורל וייעוד, ותחושת שייכות ואחווה.

מחנה קדוש הוא מחנה שלא משנה מה גודלו הפיזי- לעולם הוא לא יותיר מישהו 'מחוץ למחנה'.

מחנה יהודי וישראלי קדוש- הוא מחנה שיש בו מקום, תפקיד וייעוד לכולם.

אירועי הימים האחרונים בבאר שבע, חדרה, ובני ברק, בהם ראינו כיצד השוטר הגיבור אמיר חורי מנצרת מגן בגופו על תושבי בני ברק ומשלם על כך בחייו, וכיצד חיילינו ואזרחינו מגלים גבורה, מסירות נפש וערבות הדדית, הם ימים שבצד כל הכאב הגדול והשכול הצורב, אנו מגלים את יופיו וקדושתו של המחנה, היודע להכיל בתוכו את כולם.

(מצורע תשפ"ב)